אור שמח/שאר אבות הטומאות/טו

אור שמח ‏ שאר אבות הטומאות טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכן האוכל ספק אוכלין טמאין כו'.

תוספתא טהרות פ"ה. וכשם שהאוכל אוכל ראשון כו' ספיקו לטמא אחרים טהור כך משקין הנוגעין בו ספיקן לטמא אחרים טהור. [פירוש אף לר' יוסי דסבר טומאת משקין לטמא אחרים דבר תורה וספיקן לטמא אוכלים טמא, זהו דוקא במשקין הנוגעין באב הטומאה או שנגעו בכלי שנגעו בשרץ שאותן משקין טמאים מדין תורה אבל אם נטמאו בטמאים מד"ס שהמטמא אותן אינו מטמא בספק אם נגע בו כן הנוגע בטמא מדברי סופרים אם ספק אח"ז אם נגע באוכל או לא נגע אינו מטמא בספק שלא יהא חמור כח הנטמא מן המטמא] ר' יוסי בר"י אומר משקין הנוגעין כנוגעין בשרץ, פירוש שמי שאכל אוכלין טמאין וכיו"ב הרי אינו רק שני ואם נגע בככר של תרומה הרי אינו רק פוסל ואם נגע באוכלין של חולין טהורים שאין שני עושה שלישי בחולין, ואפ"ה משקין הנוגעין בו נעשין תחילה כדין כל הפוסל אה"ת מטמא משקה להיות תחלה והם כי נגעו אחרי זה באוכל של חולין נעשה שני הרי דחמורין המשקין מהטמאין וכמו דתנן בפ"ח דפרה ה"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני לכן כיון שכח הטומאה שלהן גדול מאצל המטמאן תו חשבינן להו כנוגע בשרץ וספק משקין לטמא אחרים טמא היינו שמשקין הנוגעין בשרץ שמטמאין אם ספק אם נגעו באוכלין דאיהו סבר כר' יוסי דמשקין מטמאין אחרים ד"ת, כן משקין שבאין ממגע בטהור שאכל אוכלים טמאים כשספק אם נגעו באוכלין טמא, ולא שייך לאמר דלא יהא חמור מהמטמאן שספיקו לטמא אוכלין טהור, דכיון דחמורין במנין הטומאה שאין במטמאן תו אין אנו מביטין על עלילת טומאתן והן כנגעו בשרץ וספיקן לטמא אוכלים טמא היינו כשהספק אם נגע בהן אוכל טהור או לא טמא האוכל ופשוט. ולדידן דספק משקין לטמא אחרים טהור לא שייך זה ודוק:

ז

אבל אם נמצא מת בפיה הרי אלו טמאות ראוהו חי בפיה אעפ"י שמצאוהו מת בפיה ה"א טהורות.

טעמא דכיון דחזקת חיים דמעיקרא לא נתחזק בפיה אז מוקמינן אחזקת מציאתן אבל אם אתחזיק בפי החולדה שראינוה חייה אז אוקי אחזקת חיים והוי חזקה כנגד חזקת מציאה והוי ספק השקול ותו ספק הנזרקין וספיקו טהור, וכן פירש התוספתא לקמן פרק י"ח הי"ד ואם ראהו חי בערב ובשחר מצאו מת ה"ז ספק בר"ה וטהור ג"כ מהך טעמא, דכיון דבמקום הזה איתחזק חזקת חיים ומוקמינן חזקה נגד חזקה והויא ספיקא ברה"ר וטהור, ויעוין נודע ביהודה מהד"ק חלק אה"ע סימן ל"א שפירש דלא מחזקינן ממקום למקום גם לחזקת חיים [וצ"ע דבפ"ק דחולין אמר גבי חולדה משום דהוי ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לישאל ולא משמע כן בכל המשניות ותוספתא ויעוין בכס"מ הלכה ח' שהעיר בזה]. ובתוספתא שם פ"ד היה השרץ תלוי בין הקורות שף בו ונפל על בגדיו כו' ואם מצאו מת לפניו טמא ואם ראהו חי בין הקורות אעפ"י שמצאו מת טהור ג"כ משום ספק הנזרקין. ושם, קבר הנמצא מטמא למפרע בא אחר ואמר ברי לי שלא היה קודם לכ' שנה אינו טמא אלא משעת מציאה, ג"כ כיון דאותו מקום איתחזק בחזקת טהרה תו הוי ספק רה"ר וטהור דמוקמינן חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא והוי ספק ברה"ר וטהור ודוק. והא דשרץ שנמצא במבוי אף אם אמר אחד בדקתי המבוי ולא היה בו שרץ מטמא עד שעת הכבוד, טעמא משום דאיכא שרצים דאתו מגופיה ודאתו מעלמא כדאמר ריש נדה. ועיין מקור חיים סימן תס"ז דמחלק בין מידי דאתו מעלמא למידי דאתו מגופיה ואכמ"ל, ובפ"ו שם ישן ע"ג אבן ברה"ר ומודים חכמים לר"מ שאם ראוה נקיה כו' שזה ספק בר"ה. וראיתי מש"כ בהשגות לעיל פ"ח מטומאת מת על התוספתא זו והאמת כמו שנתבאר דחזקה דמעיקרא צריך להתחזק במקום זה ודוקא במידי דלא אתי מגופיה משא"כ בשרצים וכתמים דאתי מגופיה אוקי אשעת מציאתן מספיקא ודוק בכ"ז:

י

ומחט שנמצאת שבורה כו' בין הכלים כו'.

עיין בפירוש המשנה דמפרש לענין טומאה ישינה לאותו מחט גופיה וכאן חזר בו דטומאה ישנה הוי מדבריהם וספיקו להקל בלא שעת מציאתן, ועיין ר"ש פרק י"א מכלים ה"ג מן המסמרות כו' דשמא מכלים טמאים כו' ולדידיה מצינן לפרש בטומאה ישינה, ועיין לרבינו שפירש שם באופן אחר ועיין רע"ב ותוספות רע"ק וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.