אור שמח/עירובין/ג

אור שמח ‏ עירובין ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וכן חלון שבין בית לעליה אם רצו מערבין עירוב אחד.

עיין בהרב המגיד. ובירושלמי פרק חלון הלכה א' מהו לערב דרך לולים [פירוש, דרך לול שיוצא מן הבית לגג ודרך הגגין הן מערבין שמן הבית זה יש לול לגגו ומן הבית השני יש לול לגגו והגגין הם בלא מחיצות זל"ז אם הן מערבין דרך הלולין בית זה עם בית שני] א"ר אב' מרי מחלוקת רב ושמואל כו' דלרב דאמר דחשיב גוד אסיק כאילו הוקף לדירה מערבין דרך הגג, אבל לשמואל דלא חשיב הוקף לדירה א"כ הוי כקרפף ואין מערבין אחד דרך הגג דלא הוקף לדירה, ובגמרא דילן איירי בלול שמבית לעלי' לערב עם בני עליה ולא דרך הגג ולדינא יכול להיות כיון דר' יהודא סבר דגג וחצר רשות אחת הן ובכ"ז גג לא חשוב כקרפף כשהוא פחות מבית סאתיים דאילו חצר וקרפף אין רשות אחת, אלמא דכשהוא יותר מב"ס אז הוא כקרפף לשמואל אבל כשהוא ב"ס אז דומה לחצר א"כ יכולין לערב דרך הגג ועיין תוספות דף צ' סד"ה הכא, ומכ"ש לרב דקיי"ל כותי' והוי מוקף לדירה הגג ומערבין דרך הלול שיוצא מבית לגג ודרך גגין מערבין ודו"ק.

ז

אם רצו מערבין שנים.

נ"ב ומערבין אחד אם רצו.

טו

ההמ"ג. ודע שרחב ד' על ד' ולא עירבו עירוב אחד זו שתשמישה בנחת מותרת לו אפילו מן הבתים כיון שעירבה לעצמה.

פירוש, דנעשה הכותל כחצרה ומותר להוציא מבית לחצר. וזו שתשמישה קשה אסורה בו אף מן החצר. ובפשוט דכוותו, דהכותל נעשה כמו שהוא חצר של חבירו ולכך כלים ששבתו בבית אף אם הוציאן דרך מלבוש לחצר אסור להעלותן על הגג שהוא חצר של חבירו וע"ז אין החצירות רשות אחת וכמבואר לקמן דף צ"א ע"א בכומתא וסודרא, ומשום זה כתב וכשתשמיש שניהם שוה נמצא הכותל שלו כמו לחברו אלא שלא עירבו ואוסרין זע"ז מותר להוציא כלי ביתו שהוציא לחצר דרך מלבוש לכותל דהוה מרשות שלו רק כמו לא עירבו דנחשב גם לחצירו ופירוש דהכא איירי שעירבה כל חצר לעצמה ולכך נקט הה"מ בפשטיות דמן הבית אסור להוציא לכותל אף דרך חצר כיון שבית וכותל הוה שתי רשויות, אבל מחצר לכותל שרי דל"ש שתי רשויות בזה והוה כחד חצר שלא עירבה דמותר להרשב"א בתוך ד' ולרש"י שבת ק"ל בכל החצר, אבל מבית אסור דהוה כמוציא מביתו לחצר שלא עירב וצריך להניחו בחצר, אבל בתשמישו קשה אסור אף מביתו לחצר ומחצר לכותל דהכותל חלוק רשות אבל בכלים ששבתו בחצר מותר דלא עדיף מחצר והבן ובזה א"ש מה דנקטא המשנה ובלבד שלא יורידו, דלזה אין תקנה, אבל להוציא כלי הבתים יש תקנה שיניחו בחצר והחצר עמו רשות אחת הן דלא יחלקו מחיצות ונחשב משתמש לחצר. ולפ"ז פליגי תוספות דף ע"ז בסה"ד כותל שבין ב' חצירות, דמכ"מ נפ"מ דתוך ד' מיהא שרי לטלטל ופירש היכי בכומתא וסודרא. וכן מצאתי בע"א. אלמא דאם הוה רשות שניהם אז אסור לטלטל מחצר לכותל וסברי דהוי כמו שתי רשויות, ופליגי על הרב המגיד. ודעת הה"מ מסתברא, דבמאי הוי רשות אחר אטו משום שמושל בו רשות אחר ישתנה הגע עצמך דיהי' כמו חצר שלא עירבו, ומאי נפ"מ להך דתשמישו בנחת במאי דמשתמש בי' גם רשות אחר לא גרע מלא עירבו בחצר כיון דבין כך ובין כך תשמישו בנחת ודו"ק.

יח

כולן רשות אחת הן ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים וכו' אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית אלא אם כן עירבו.

לולא דמסתפינא הוי אמינא דכלים דוקא נקיט, אבל אוכלין אע"ג ששבתו תוך החצר אסור להכניסן לחצר חבירו בלא עירוב. וטעמא. דבית הוי מקום פיתא ואוכלין סופן לבוא לבית להיאכל במקום מוצנע והוי כמאן דשבתו בבית ודינן ככלים ששבתו בבית דלזה אין החצירות וקרפיפות רשות אחת. ולכן לא מצאנו רק באיזמל פרק ר"א דמילה, וגבי אלונטית ושמן דלסיכה בסוף חבית, וספר תורה בכל גגות, אבל במידי דקיימי למיכל לא מצינו שיהא כל החצירות רשות אחת וטעמא כדאמרן.

איברא דמצאנו בדף צ"ב דפריך על כותל שבין שתי חצירות שהיו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה ומשני למטה לבתים, הרי דבפירות אמרו דכולן רשות אחת הן. אמנם התם טעמא, דכיון דשבתו ברשות ששני החצירות שולטין בו היינו בכותל שבין שתי החצירות נעקר שביתתם מהבית כיון שאם תחשוב אותם כמו ששבתו בבית יהא אסור להוציאם מכותל לחצר נעקר' שביתתן מאנשי הבית ומבית ששלהן הוא וקבעו שביתה לעצמן בכותל והוי כמאן דשבתו בחצר ומותר להוציאן לחצירות. דוגמא לזה מצאנו סברא כזאת גבי תחומין לעיל דף מ"ה בגשמים הסמוכין לעיר ואנשי אותה העיר דעתן עליהם ורבנן בתוספות דף מ"ז בד"ה והכלים דאי יש להן בעלים הרי הן כרגלי הבעלים ואם הן חוץ לתחום הבעלים אז נעקר' שביתת הבעלים מהן וקנו שביתה לעצמן אלפיים לכל רוח בדוגמא לזה הכא הוא דאם הוי בחצר הוי כמו ששבתו בבית כיון שסוף אוכלים להיאכל בבית, אבל כי הוי ברשות שמשם אסור להביאן לבית הוי כמו ששבתו במקומן ונעקר שם שביתת בית מהן.

וכיון שזכינו לזה הא דפליגי באין בו ד' דר' יוחנן אמר אלו מעלין מכאן וכו' הוי רבותא דמעלין מן החצר ג"כ דשביתתן בחצר הוי כמו ששבתו בבית גבי פירות. ולפ"ז א"ש מה דאמר שמואל בגיטין פרק הזורק לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו דאפילו מגג לגג אסור להוציא אע"ג דאיהו פוסק גגין וקרפיפות וחצירות רשות אחת הן אף בעירבו. משום דרבותא קמ"ל דגשמים דעתו דבעה"ב עלייהו והוי כמו דשבתו בגגו מבעו"י ומים שלשתי' הן עומדין סופן להיכנס לבית ושביתת בית עליהן והוי כמו ששבתו בביתו של חבירו ואסור להוציאן לגגו דהוי רשויות מחולקין וזה רבותא גדולה. אולם לפ"ז הוא דוקא לשמואל לטעמי' דסבר במחיצות שאינן ניכרות גוד אסיק [ובגגין לרבנן מותר לטלטל בכל הגג] אבל לרב דסבר דלא אמרינן גוד אסיק מחיצות הבית למעלה בגג א"כ לענין כלים ששבתו בבית או להכניסן לבית הוי הגג כל אחד פרוץ לחבירו למקום האסור לו וא"כ אם תחשוב הנך מי גשמים כמאן דשבתו בבית תו יהא אסור להכניסן לבית של בעל הגג עצמו משום דהגג פרוץ לגג חבירו ולגבי כלים ששבתו בבית הוי כל אחד רשות בפ"ע ופרוץ למקום האסור לו ונמצא דיהא אסור לטלטלן מגג לבית של בעל הגג גופי' ותו כיון דליכא שביתת בית עליהן קנו שביתה לעצמן בגג ולאו כמו ששבתו בבית דמי ומותר להוציאן מגג לגג וכמו שפירשנו. ויעוין תוס' דף צ"ט תוד"ה לא יעמוד אדם ברה"י כו' סמוך לגג ויצרף ודו"ק כי זה חדש ונגד דברי רבותינו בעלי התוספות בכ"מ שם. ובדף צ"א ד"ה שמואל ובדף ע"ז ד"ה וריו"ח אמר אולם מאשר הסברא נכונה העליתי זה על ספר.

כד

חצר קטנה שנפרצה במילואה לחצר גדולה כו'.

הנני לבאר לשון רבותינו בתו' דף מ"ד בד"ה פקק החלון וז"ל משמע שאם היה אוסר לטלטל כרב ל"ה קשה מידי דהיכי שרי למיעבד הכי כו' ע"ש וכבר עמד המהרש"א בפרק כל הכלים דהוה קשה איך שרי לטלטל הטלית יעו"ש שנדחק בזה. ובמחכתה"ג הדבר פשוט. דרש"י פירש במקומו דהא דאמר רב אין מטלטלין בו אלא בד"א הוא אף בכלים ששבתו בחצר משום דבעירבו חצירות עם בתים אע"ג דכל חצירות אחת הן רב לטעמי' דגזר דלמא אתי לאפוקי מאני' דבית לחצר אחרת וה"נ אע"ג כשנפרצה המחיצה אסור להוציא מבית לחצר מ"מ איכא מאני' דבתים בחצר שהוציאו קודם שנפרצה המחיצה כמו"ש הריטב"א ז"ל וא"כ אם הוי סבר שמואל דאסור לטלטל מאני' ששבתו בבית משום דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה אז הו"מ לטלטל הגלימא שהיא היתה כלי ששבתה בחצר. ושמואל לטעמי' דסבר כל החצירות רשות אחת הן אף אם עירבו חצירות עם בתים אבל רב לטעמיה דבעירבו גזר לכן הקפיד שטלטלו כלי ששבת בחצר ושפיר כתבו התו' שאם הי' אוסר לטלטל כרב לא הוה קשה מידי.

ובירושלמי יש בהלכה זו שיטה חדשה נגד הבבלי. ולפי שהיא כחדה סתומה אמרתי לבארה. וז"ל בפרק עושין פסין הלכה ה' חצר שפתוחה לקרפף מטלטלין מן החצר לקרפף אבל לא מן הקרפף לחצר וכן שנינו לעיל בהלכה א' חצר שהיא פתוחה לפסים מטלטלין מן החצר לפסים, אבל לא מן הפסים לחצר, לכן נראה דהגרסא הברורה היא כמו שלפנינו. וסובר הירושלמי דשני רשויות המובדלין שאפילו של אדם אחד הן אסורים כמו חצר וקרפף וכיו"ב. כיון דלאו משום חלוק דיורין הן אסורים, אם האחד פרוץ במלואו להשני ולהשני נשארו גיפופין והפרצה היא בעשר אמות דהוי כפתח אז מותר לטלטל מן אותו שאינו פרוץ למקום הפרוץ אבל לא מן הפרוץ למקום שאינו פרוץ, וטעמא כדאמרו רבנן בבלי דף צ"ב ש"מ ממתניתין [מדתני שהיא כפתחה של גדולה] דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה, לכן סבר הירושלמי דהקטנה נעשית כפתח לגדולה ומשתמשת אצל הגדולה ולכן מותר לטלטל מן הגדולה לקטנה, וכן כאן שהקרפף פרוץ במילואו ולחצר נשאר גיפופין והוי פתח [וכן לעיל שפתוחה לפסין] משתמשת הקרפף להחצר אבל אין החצר משתמשת לקרפף, וכיו"ב מצאנו בבלי דף מ"ח היכא ששני חיצונות נתנו עירובן באמצעית דמשתמשת לשניהן ומותר להוציא כלי החיצונות לאמצעית ואין אמצעית משמשת עם שני החיצונות יעו"ש וזה נכון בירושלמי. ולכך להלן בגגין שכל אחד רשות בפני עצמו דהוי דיורין מוחלקין אמר לקמן ירושלמי פרק כל גגות הלכה ב' בגג גדול סמוך לקטן מתניתין באותו הגג, אבל בגג אחר אסור ופירושו שהגדול מותר להשתמש בגג גדול אבל לטלטל מהגג הגדול לגג הקטן אסור. אע"ג דהוא כפתחו. מ"מ הגג הקטן של בעלים אחרים ודיורין הן חולקין וכל גג רשות בפ"ע לרבנן. ודו"ק. ולפ"ז הוי מוקי ירושלמי לרב חסדא דדף כ"ה קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור כרבנן דהמה שתי רשויות וחצר מותרת להשתמש בקרפף וקרפף אסור, ובעי ר' יודן מהו לטלטל מקרפף לקרפף דרך חצר. אע"ג דאמרו לקמן פרק כיצד משתתפין שאין משתמשין מרשות לרשות דרך רשות ולכן אסור להשתמש שם מגזוזטרא לגזוזטרא דרך האמצעית הכא שאני דמחצר לקרפף מותר משא"כ תמן דמאמצעית לתחתונה אסור לכן אסור להשתמש גם דרך האמצעית. יעוין שם הלכה ח' היטב ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.