אור שמח/מעשר/ז

אור שמח ‏ מעשר ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואין אומרין בשל תורה כו'.

נ"ב יעוין לעיל בהלכות תרומות פ"א הלכה כ"א יעו"ש:

ג

ויש לאדם לקבוע מע"ש ופדהו ועושהו מעשר ראשון כו' או תרומ"ע כו'.

בטבול לתרומה הוא שעדיין לא נטלה ממנו מעשר ראשון או תרומה גדולה ג"כ דאל"כ הוי חולין מתוקנים, ורבינו אזיל לטעמיה דגריס לעיל פרק ה' מתרומות הי"ג במשנה אין תורמין כו' ממעשר שני והקדש שלא נפדו אבל שנפדו תורמין מהם אם הקדים מע"ש לתרומה גדולה בכרי ולמעשר אף בשבלים ויעו"ש בהשגות. אך יש להעיר דמע"ש הא קיי"ל דאין משלם כפל עליו משום דממון גבוה הוי וכמו שכתב רבינו בפ"ג הכ"ו ממע"ש, א"כ הפודה אחר מירוח הוי כמו לקוח ולקוח אחר מירוח מיפטר מן התורה ואיך עושה אותו תרומע"ש על מקום אחר הלא מפריש מן הפטור על החיוב. אולם ז"א דבהקדש בעי בירושלמי פרק מרובה הפודה כלכלה מיד הגזבר מהו שתטבל למעשרות דפשיט דהפודה אינו כלקוח יעו"ש היטב, ולפום מה דפסק רבינו שם לענין ד' וה' דהקדש כמוכר נראה דהוי כמתנה ולטבול למעשר מתנה אינה קובעת וכמוש"כ לעיל פ"ה ה"ו אבל לגבי ד' וה' הוי כמתנה וחייב. אולם במעשר דמצוה על הבעלים לפדותו ואומרים לו פדה ראשון לא הוי כלקוח ויעויין ירושלמי ריש מעשרות בזה, ובפרט פדיון מע"ש דרחמנא אוקמיה ברשותו וכמו דאמר במרובה (דף ס"ט) דקריא רחמנא ממעשרו דלא דמי להקדש דבמקדיש תלוי ולא במתכפר לענין אוספי חומש אבל מע"ש רק הבעלים מוסיף חומש ושוויא רחמנא בעלים אע"ג דממון גבוה הוי לכן מיקרי תבואת זרעך לענין לקוח וברור:

ו

כיצד מפריש עליהן מפריש (תו"מ) [תרומה או מעשר ראשון וכו'] ומזכה כו' ואם היו רגילין ליטול ממנו כו'.

הנה בגמרא איתא עולא אמר עשו שאינו זוכה כזוכה כו' כולהו כעולא לא אמרי כיחידאה לא מוקמינן. וצ"ע דהא רבינו פסק כר"י לקמן פ"ט מהלכות בכורים ה"ג ואם נסתפק בשניים כו' פטור מן המתנות עשאוהו כמי שזכה בו הכהן ונתנו במומו לבעליו, ואמאי בעי כאן שיזכה לאחר או במכירי כהונה, והתוס' ב"מ (דף י"ב) השוו ג"כ, וצ"ע. ונראה טעמו משום דבירושלמי אמר לה ר' אבוה בשם ר"ל דר' יוסי היא דתנינן תמן ר' יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות כלום א"ר יוסי לא בקיים, פירוש בדבר שהוא בעין כמו התם שבעת בוא השה ליד כהן אם השני בכור הלא רק כאילו החליף שה בשה הבכור הקיים אצל בעליו, ברם הכא עד כדון בעי מזרע שבעת הלואת המעות הלא עדיין התו"מ אינם בעולם דנאמר דהוי כאילו זכה בהם הכהן והחליפם. ר"א בשם ר' יוחנן במכירי כהונה כו' הרי נתברר לן טעמו דרבינו. אולם נראה דלמ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל תו לא שייך כאן פירכת הירושלמי, דאע"ג דלא באו לעולם התו"מ דעדיין בעי למזרע מ"מ הוי כזוכה בהן הכהן בעת ההלואה והקנה אותן לבעלים, וא"כ יש לפרש הך דאמר בתלמודין כיחידאה לא מוקמינן היינו כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל. ובזה ניחא מה שהקשו תוס' הא שמואל פסק כר' יוסי ולפ"ז ניחא דאיהו סבר אין אדם מקנה דשלב"ל ורב דסבר ביבמות (דף צ"ג) דאדם מקנה דשלב"ל איהו לא סבר בהך דעשו שאינו זוכה כזוכה כר' יוסי ונכון:

אולם נראה כאן טעמא אחרינא, דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל כאן שהלוה לו המעות א"כ נתן לו המעות ע"ז שיהא מפריש תו"מ שלו על חוב זה א"כ בעת שנתאכלו המעות מ"מ כיון דמעיקרא אדעתא דא יהיב להו חזינן שעבודא דכסף כמאן דקאים והכהן זוכה בתו"מ כשבאו לעולם ובעבור זה החליף על המעות שנתנן לו מעיקרא על זה. ודמי להך דפליגי רב ושמואל בכורות (דף מ"ט) הפודה את בנו בתוך שלשים ונתאכלו המעות דרב סבר בנו פדוי מידי דהוי אקדושי אשה דמקדש לאחר שלשים יום אע"ג דנתאכלו המעות דמקודשת, ושמואל אמר התם בידו לקדשה מעכשיו כו', א"כ כאן דאין בידו להקנות לו התו"מ מעכשיו והוא נתן לו המעות מעכשיו על חשבון התו"מ דמי ממש להך דבכורות דא"כ הדמים שהלוהו כמאן דאיתנהו דמי ושפיר הוה החליפין בעין ואמרינן דהוי כזכה בהן והחליפין לישראל. אולם כל דברינו אינו רק למ"ד אדם מקנה דשלב"ל וכמו הך דבכורות דלא שייך כאן דשלב"ל [עיין מל"מ פ"ד מהלכות אישות ואבני מלואים סימן מ"ג] אבל למ"ד אין אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ מה שאמר בשעת ההלואה שיקנה לו המתנות והוא יחזור ויזכה לו אין זה כלום דלא בא לעולם, אך ז"א דהא אינו מקנה לו כלום רק דחכמים עשאוהו כאילו זכה שאל"כ איך שקיל המעות, א"כ אכתי קשה לרב דיהי' אח"כ כאילו זכה ובזה זכה בהכסף שעדיין שעבודו קיים וכמאן דקאים בעינו, ודבר זה צריך הכרע. [אולם לפי מה דאמר בירושלמי דאפילו לא הלוהו ע"מ כן ומייתי ראיה מהך תוספתא שהביאה רבינו פ"ו ה"כ וכן בן לוי שהיה חייב מעות לישראל לא יהי' ישראל זה גובה מאחרים ומפריש שאין לוי זה עושה בע"ח שלו כלוי אחר שיגבה מעשר מאחרים הא משלו מפריש ע"כ, ובזה ודאי כיון דלא יהיב ליה הנך דמים מעיקרא ע"ז רק בתורת מלוה, א"כ בקדושין כה"ג אינה מקודשת ולא אמרינן דהוי כמאן דקיימי זוזי בעין וא"כ בעת שעושה עמו שיהא מפריש על חשבונו הלא אין כאן הדמים שזכה בהן שנאמר שבאו אליו חילופי התרומות ומעשרות ודוק] א"כ לרבינו דפסק כרב לקמן אע"ג דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל א"כ בעת ההלואה לא חזינן דחלופי התו"מ שקיל דהמה עדיין לאו בני קנין נינהו דלא אתו לעולם, בכ"ז אחר כך כשבאו לעולם ושעבודא דכסף קאים והוי כאילו המעות בעין אמאי לא אמרינן דזכה בהתו"מ והחזירן לבעלים עבור הדמים דאיתא ברשותו, וכמו גבי פדיון דחזינא כמאן דשקיל את המעות מרשות ישראל האידנא לאחר שלשים, כן נאמר לדידיה כאן דחשיב כאילו שקיל השתא [דהתו"מ בעין] המעות מרשות הישראל כי זה ממש חדא מילתא, דבשלמא לשמואל דהיכי דשקיל המעות בשעה שאין ראוי להיות פדוי לא קיימא שעבודא דכסתא ולא חשבינן ליה כאילו שקיל המעות בתר שלשים, כן הכא כיון שבעת הלואה אין כאן תו"מ כלל תו לא חשבינן ליה כאילו שקיל להו בתר כך דאתו התרומות ומעשרות לעולם, אבל לרבינו דפסק כרב קשה. אך זהו בדותא, דאימת חשבינן כאילו שעבודא דכספא קאים דוקא בפדיון דאם מת הבן תוך שלשים צריך להחזיר לו המעות, וכן גבי קדושין אם תמות או יחזור יהיו המעות חוזרים, אבל כאן אם ישתדפו השדות או יעשיר העני אינם צריכים לשלם מאומה א"כ כבר באו לידן המעות וליכא בהו שעבודא דכספא דנחשוב כמאן דשקיל השתא כספא. אמנם בגמרא קדושין (דף מ"ו) משמע להיפך יעו"ש בתוס' ד"ה וש"מ מעות בעלמא חוזרים דאי אמרת מעות בעלמא מתנה כו' אבל הכא שלא חזר מלקדשה נהי נמי דכי אכלה הראשונה עדיין לא גמר כל הקידושין ומקדשה נמי אף בקמייתא כיון דבתורת קידושין אתו לידה דהוי כמו נתאכלו המעות יעו"ש וצ"ע ויש לחלק והבן, ועיין רשב"א שפירש טעם אחר בירושלמי ודוק. ועיין רשב"א שם דהוה מלוה רק התו"מ כאפותיקי מפורש א"כ א"ש ואין להאריך עוד:

ודע דמה שביארתי לעיל דלמ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ הוי כמו החליפין קיים בעת ההלואה דעשו אותו כזוכה, לא יתכן אם נימא דטובת הנאה אינה ממון, דאמר הגמ' פ"ק דב"מ דליכא קנין אגב וקנין חליפין כיון דליכא כלל מקנה דלאו בעל הממון הוי, דרק קנינים הנקנים ומהנים בהפקר כמו חצירו וידו קונים גם במתנות כהונה כמו שפרש"י שם אלא אפקורי בעלמא כו' וכי אוגיר להו מקום קנה חצירו בתורת הפקר יעו"ש, א"כ ניחזי אטו יש קנינים בהפקר ומציאה לקנות דבר שלב"ל, אתמהה, כן במתנות כהונה ולויה, דבשלמא מידי דאית להו בעלים הבעלים מוסר לו כחו שיהי' לו כשיבואו לעולם להקונה ותו כי באו לעולם וזכייתן ברשות הבעלים אינו צריך הלוקח לשום קנין כלל דמכבר גמר עם הבעלים שזכייתן יהי' שלו, אבל במתנות כהונה דאין בהו בעלים ומכח מי קנה אותן לכשיבואו לעולם וז"ב. והא דאמר הגמ' ב"ב (דף ס"ג) ע"מ שהמעשרות שלי והא אין אדם מקנה דשלב"ל, והקשו תוס' לוקמא כר"מ דסבר אדם מקנה דשלב"ל, ולפ"ז תמוה הא טוה"נ לאו ממון ומי יקנה ליה, דע דבלא זה קשה במאי יקנה לו אם בקנין סודר או כסף הא נתינה כתיב בהו וכדאמר הגמ' ב"מ בקנין סודר דהוי דרך מקח וממכר יעו"ש ועל כרחין כמוש"כ הרמב"ן דהגמ' ידע דשייר המעשרות לעצמו רק מקום מעשר לא שייר א"כ בשיור לא בעי קנין שזה לא מכר לו וממילא הוי שלו, ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ ודוק בכ"ז:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.