אור שמח/מכירה/יז

אור שמח ‏ מכירה יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

או שמכר לו מרתף של יין סתם הרי הלוקח מקבל עליו י' קנקנים כו':

עיין בהלכות דקיי"ל כרבינא לקולא, ונראה דכן מוכרח דלמאן דאמר מקבל יקשה אמאי מוקי ברייתא דתני רב זביד בי רב אושעיא אוצר ששנו חכמים במרתף זה של יין וע"כ בדאמר למקפה לוקי אוצר ששנו חכמים בדלא א"ל למקפה וביין סתם וכן הקשו בתוספות. אולם ניחא דמשנתנו מיירי על כרחין דא"ל למקפה דתנא סיפא במוכר יין והחמיץ ואם ידוע שיינו מחמיץ הר"ז מקח טעות וע"כ בדאמר למקפה ואם אמר מרתף יין סתם למקפה הלא נותן לו יין שכולו יפה, וע"כ ביין זה מיירי, ולפ"ז מוכרח דהלכה דביין סתם מקבל עשר קנקנים כו' דאל"כ מאי מקשה בסוגיא צ"ח מאי דוחקא דריב"ח לאוקמא בדא"ל למקפה ובקנקנים של לוקח כו' לימא דהוי דומיא דרישא דנותן לו עשר למאה דמיירי ע"כ בדאמר למקפה ומוקי סיפא בכה"ג, וע"כ דסוגיא סברה כמאן דאמר דביין סתם ולא א"ל למקפה מקבל עשר למאה וא"כ שפיר מקשה מאי דוחקא לאוקמא בדא"ל למקפה ודוק:

ט

האומר לחבירו עריבה של עץ אני מוכר לך כו':

הנה במוכר דבר לחבירו ונמצא בו מום אשר ע"י תיקון והוצאות ישוב הדבר לשלימותו, כתב הרא"ש בתשובה הובא בשו"ע סימן רל"ב, ז"ל ראובן שמכר כו' וקודם גמר המקח נכנסו עו"ג בבתים וקלקלו קצת מקומות ועישנו הכתלים כו' וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח הדין עם ראובן כי בית מכר לו ועדיין נקרא בית אם אירע לו קלקול מום עובר הוא ובדמים שהוא מנכה לו יחזיר הבית לקדמותו ואין זה מקח טעות עכ"ל. ולדעתי מפורש כן בתוספתא דב"ב פ"ד המוכר ספר של צבאים ונמצא של גויל או שיש בו טעיות בין דף לדף ה"ז מקח טעות, והוא תמוה מאי איריא בין דף לדף, והברור דצ"ל בכל דף ודף והכוונה כמו דאמר בפרק הקומץ רבה (דף כט) ס"ת שיש בו טעיות בכל דף ודף כו' שלש יגנז, ולכן אמר אם יש בו טעיות בכל דף ודף דאז א"א לתקן עוד הוי מקח טעות. אבל במקום דאפשר לתקן לא הוי מקח טעות רק מנכה כפי דמי התקון וזה ראיה נכונה. אמנם יש לומר בזה, דטעיות בספרים הוי מילתא דשכיחא, ובמילתא דשכיחא פסק רבינו אשר פרק אלו טריפות סימן ל"ד דהיכי שהמוכר מכיר במום המקח כמו עבד שנמצא גנב או קוביוסטוס וכן שור שנמצא נגחן בזה סמיך הלוקח על אמונתו של מוכר שלא הודיעהו והוי מקח טעות, אבל במידי דהמוכר ג"כ לא ידע כמו טריפות דסירכא א"כ לא הוה ליה למוכר להודיעו, ומדלא התנה הלוקח דלא ליהוי מומין כאלה איהו אפסיד אנפשיה וכדאמר ריש כתובות דבאונסא דשכיחא טובא הו"ל לאתנויי כמו בפסקיה מברא יעו"ש, ולכן כאן בטעיות בספר דשכיחא טובא, וגם המוכר אינו יודע לכן הוי ללוקח לאתנויי ומדלא התנה הפסיד, משא"כ בנמצא בין דף לדף היינו שתלה תיבה שלימה בין דף לדף דזה ידע הסופר המוכר, בזה אמרינן דהמוכר הוה ליה להודיעו ומדלא הודיעו סמך על אמונתו שאין בו טעיות בין דף לדף ולכן לא התנה והוי מקח טעות, וזה פירוש נכון ליישב גירסת התוספתא שלפנינו:

אולם בעיקר דינו של הרא"ש צ"ע מהא דאמר ריש פסחים המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מי הוה מקח טעות מי ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה, מוכח דאי לא הוי מצוה הוה מקח טעות אף דיכולים לתקן ע"י בדיקה, והוי רק מום עובר ואפ"ה הוי מק"ט. וגדולה מזו כתבו הקדמונים הביאם ההמ"ג בהלכות חמץ ומצה דפשיטא להו דודאי בעי לשלומי ליה מאי דאפסיד מיניה כיון דאתני בהדיה, אבל איבעי להו אי הוי מקח טעות דאפילו הך בעי לשלומי ליבטל כדין מקח טעות יעו"ש, והא אין זה מום בגוף המקח רק מום עובר, ומצאתי להמגן אברהם שם שעמד בזה, ותירץ דבהתנה מיירי, ובאמת דחוק טובא דנאמר דבהתנה עמו שהיא בדוקה ועל דעת זה הוא שוכרה מאתו מיירי, ואפ"ה לא הוי מקח טעות, דבכי זה הא גלי דעתיה דלא ניחא ליה בהך מצוה של בדיקה, וע"כ דבהשכיר לו בי"ד דסתמא בדוק, או בי"ג והמוכר הודיע שהיא בדוקה והלוקח לא התנה, בזה שפיר אמר דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה וכן כתב הפרי חדש שם. וא"כ הדק"ל דהא הוי מום עובר, וזה דחוק לומר דמשום דהואיל דשכירות אין משתלמת אלא לבסוף כדנפקא ליה משכיר שנה בשנה בפרק איזהו נשך, וכאן צריך לשלם עבור הבדיקה תיכף, משום זה יהיה מקח טעות:

לכן נראה לפרש דבכל מקום דאיכא קפידא ואם לא יתודע אליו יוכל היות כי יומשך הדבר עד שלא יהא שהות להתיקון ויהיה מחוסר תיקון ומעוות שלא יוכל לתקון, בזה ידעינן דלא ניחא ליה למיעל כלל בספק דין, וכמו במשכיר בית בי"ד דאם לא יודע אל השוכר שהבית אינו בדוק אז יכול להיות שידור בה באיסור בפסח או שיתודע לו תוך החג ויוכרח לדור בבית שאינה בדוקה דיש חששא שמא יבוא לאוכלו, בזה לא ניחא ליה למיעל בספק כלל והוי מקח טעות, משא"כ בהך עובדא דרבינו אשר דלא יתכן לו שישתמש בהך בית אם לא שיתודע אליו המום שבו שהחלונות שבורים והכתלים עשונים וכיו"ב, לכן בכה"ג דהוי מום עובר לא הוי מקח טעות לבטל המקח רק ינכה לו הדמים, וקרוב לזה כתבו רבנן בתוספות בהיו עליה נדרים והתירתן אצל חכם אחרי שנודעו לבעל הוי קידושי טעות, דמיד כשנודע לו רוצה שיתבטלו הקדושין שמא לא ימצא לה חכם פתח להתירה יעו"ש בכתובות (דף עד), כן הכא במידי דאם נקיים המקח אפשר שלא יתודע לו ויהא דר באיסור בהבית בזה לא ניחא ליה לקיים המקח אף רגע ולמיעל במידי דיש בו מום עובר ודוק:

אמנם יתכן דזה דוקא בשכירות שהזמן הוא עצם הקניה שקנה להבית לזמן כך וכך, וכאן שהיה יכול להיות שלא יודע לו עד הפסח ויהא דר באיסור א"כ הוי מום בגוף המקח שקנויה לו לדור זמן קצוב ובתוך הזמן יהיה פסח וידור בה באיסור דשמא יבוא לאכול חמץ ולכן הוי טעות בגוף הקניה, משא"כ במקח כה"ג כיון שאין זה מום רק בזמן לא שייך להיות זה מקח טעות לבטל המקח, דאטו כאן בעובדא דרבינו אשר דאף דלא אפשר ליה להשתמש שלא יתודע לו המום הוא שבירת החלונות ועישון הכותל בכ"ז הלא עד שיתוקן יהא צריך זמן ולא חזי בה למידר, בכ"ז כיון דהוא יכול להתקן ושם בית עליו אין זה מקח טעות, אבל בשכירות לזמן ויעבור משך זמן עד שיתוקן הוי מקח טעות, ולכן בחמץ בפסח, דאם לא נתוודע לו דר זמן הפסח באיסור הוי טעות לבטל השכירות, אבל באין הטעות בגוף המקח ששם אחר עליו אז ודאי דבטל, והדבר נלמד מדברי רבינו כאן שפסק שהמוכר לחבירו עריבה אינו יכול להראות לו עץ שראוי לחפור בו עריבה, ופירושו שאף אם רוצה לנכות מה שצריך להוציא לחפור בה עריבה, כיון שאין זה השם שמכר לו, ומוכח מזה הא אם שם עריבה עליו אף שיש בו מום שצריך להוציא עליו הוצאות להשתמש בו ולתקנו בכ"ז הוי מקחו קיים ולא הוי מקח טעות, וזה כדברי הרא"ש כיון דשם בית עליו והמום עובר לא הוי מקח טעות. אך לא מצאתי מקור לדברי רבינו ואף כי הוא פשוט, בכ"ז ההמ"ג רשם "שם" ואיני יודע מקומו. ויותר פלא דהטור ושו"ע השמיטו דין זה ולא זכרו דברי רבינו וצ"ע:

אולם התבוננתי, דדברי רבינו המה פירוש לדברי הגמרא בנדרים (דף כה) למאי נפ"מ למקח וממכר לומר לך המוכר קורת בית הבד לחבירו אי גבו טרוף אין אי לא לא, וזה דאע"ג דקורה ראויה להיות קורת בית הבד, כיון שאינה עוד בצורת קורת בית הבד דגבה סדוק וטרוף אינו מכור, וכן בעריבה אולי כוון לפרש דברי הגמרא פ' השוכר את האומנין (דף פ) אדריב לעריבה דגבי ספינה אמר התם דבת תלתין כורין למקח וממכר. אמנם שם רחוק, דנראה פירושו אם מכר לו קטן מזה השיעור אינו מכר, אך קורת בה"ב ודאי דיצא לרבינו מהך דנדרים ופשוט, וראיתי שרבינו היה גריס גבי עריבה כהגירסא שהיה לפני רש"י ומחקה ופירשה רבינו כן ויעוין דקדוקי סופרים:

והנה הפוסקים פליגי בהך דכל דבר שבמנין חוזר אם יכול להשלים או לא, ואין זה ענין לנידון דידן כמובן. וכן הא דהלך אצל רופא וריפא דמקודשת, ג"כ אין ראיה לכאן, דתמן איתתא בכ"ד ניחא לה ואנן סהדי דבמום כזה שיכול להתרפא ודאי דלא קפדה אם חש להלוך אצל רופא להתרפאות, ועיין מש"כ במחנ"א הלכות אונאה סימן ו' בזה והנלע"ד כתבנו בס"ד. אחר זמן רב ראיתי מש"כ בשו"ת הר"י אבן מיגש סי' נ"א דלא כהרא"ש יעו"ש באורך, ויעוין גיטין (דף פו) תד"ה עד טצהר והא דאמרינן סימפון בעבדים ליכא כו' אע"ג דאית ליה רפואה כדאמר מאי אסותיה כו' ואכמ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.