אור ישראל/מאמר שערי אור/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור ישראל TriangleArrow-Left.png מאמר שערי אור TriangleArrow-Left.png ד

ד

אמנם אחרי אשר יראת ה' ית"ש ופחד ענשו. מושלל מטבע האדם. ולא תבא כי אם בנפש עמלה לה לבקש אותה כנ"ל. עתה מה יהיה משפט העמל שיעמול האדם למצוא את המטמון היקר. ולהשיג המפתח של יראת שמים:

אכן כאשר נשכיל בינה בדברי חז"ל. נמצא כי יסוד העמל בדרכי קניית היראה. הוא לבקש חכמה ומוסר. חשבון ודעת והתבוננות בכל הדברים. אשר יסתעפו מהם יראת ה' ית"ש. כמו עונש ושכר והשגחה. ורב טובו וחסדו ית"ש על ברואיו וכדומה. ואף כי האמונה והידיעה לבד. לא תעשה בדים. ולא תתן פריה. לעשות רושם בנפש האדם ליראה את ה'. אולם ההתבוננות בכל הדברים הנ"ל עוז לה בכחה. לפעול גדולות ונצורות. להשפיע שפע יראת ה'. על כל כוחות נפשו. ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. ויהיה פחד אלהים לנגד עיניו תמיד. וכל חושיו יריחו ביראת ה':

כבר שנו חז"ל בפ"ב דאבות. רבי אומר כו' והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. וכן שנו בריש פ"ג שם עקביא בן מהללאל אומר. הסתכל בשלשה דברים. ואין אתה בא לידי עבירה כו'. מאין באת מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. עתה מהו החשבון וההסתכלות הזאת. שזכרו חז"ל כי על ידה לא יבא לידי עבירה. הלא הידיעה הזאת לא נעלם מעין כל חי. מי לא יבין שכר מצוה והפסד עבירה. ומי לא ידע כי אדם יסודו מעפר וסופו לעפר. למלתעות רימה ותולעה. וכן כי ה' ית"ש יביא במשפט על כל נעלם. ובכ"ז הננו רואים כי לא יעשה רושם בנפש האדם. ליראה את ה'. להלוך בדרכיו ולהיות סר מרע. כי רעת האדם רבה עליו. ועונותיו יעברו ראשו:

אכן בלי ספק. כי החשבון וההסתכלות הזאת הוא ההתבוננות הרב בהעמקת השכל. בלב נכון ובציורי חושי בכל אחת מדרכי החשבון הנ"ל כי לכל אחת ואחת יש חשבונות רבות. ועי' בשו"ע או"ח סי' רכ"ט הרואה קשת אומר כו'. ואסור להסתכל בו ביותר. וע"ש בביאורי הגר"א וז"ל. ביותר. טור ורד"א דהא צריך לראות כדי לברך. ולשון הסתכלות הוא בעיון הרבה עכ"ל ע"ש. ולזאת גם מה שאמר התנא הסתכל בשלשה דברים כו' ההסתכלות הזאת הוא בודאי העיון הרב בהעמקת השכל וההתבוננות ביותר בהשלשה דברים הנ"ל. וכן אין ספק בדבר. כי ההסתכלות הזאת. לא על ידי פעם אחד או פעמים. יום או יומים. יעשה רושם בנפש האדם. ליראה את ה' ושלא יבוא לידי עבירה. ובפרט מי שלבו לב האבן וקשה כצור החלמיש. אכן יום יום יסתכל בשלשה דברים הנ"ל. כל אחד ואחד לפי מצב תכונתו ועסקו ומדותיו. כן ירבה וכן ימעט:

בל נתפלא ובל נשתומם על המראה. אחרי אשר תוכן הדברים. מקור הוויתו זכרון ראשיתו ואחריתו. והדין והמשפט. לא נעלם מעין האדם. ובכ"ז לא יתפעל מזה. לא יחת ולא ירך לבבו. מה יתן ומה יוסיף ההתבוננות. אשר כמעט כלל הדברים. ידע מעצמו גם קודם לכן:

אולם כבר נתבאר למעלה. כי כ"ז הוא באמת נעלה ונשגב משכל אנושי. וכמו אשר הבורא ית"ש בחכמתו ויכולתו. שם גבול לכח היראה באדם. ומנע מטבעו את מוראו ופחד ענשו ית"ש. כן בחכמתו ויכולתו ית"ש. שם כח באדם שיוכל לשובב אליו יראתו ית"ש. בכח עמלו ויגיעו. אם ירצה לבקש יראת ה' חכמה ומוסר:

הוא מה שאמרו חז"ל בגמ' ב"ב דף ע"ח. על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ע"ש. וכפי הנראה מזה. כי רק המושלים ביצרם. אשר כבר כבשו לפניהם את המלחמה עם יצרם למשול עליו. המה יוכלו לייעץ מישרים. לחשוב חשבונו של עולם. וכ"כ בס' מסילת ישרים פ"ג על המאמר הזה. וזה כי העצה האמיתית הזאת. לא יוכלו לתת אותה ולראות אמיתתה. אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו עכ"ל ע"ש. ובהשקפה ראשונה יפלא מאוד. איזו חכמה והשכלה יש בעצה הזאת. כי לכאורה הוא דבר פשוט המובן לכל איש. כי החשבון של הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה הוא עצה טובה ותחבולה לנגד היצה"ר. להיות סר מרע ולעשות טוב:

אולם הוא הדבר. יען כי באמת אמיתת הדברים האלה. גלוי וידוע לכל איש גם קודם החשבון. בל יאמר האדם לנפשו נואש. הן אנכי יודע את כל ומאמין בכל. והנני מבין ומשכיל. לא נעלם ממני שכר מצוה והפסד עבירה. ובכ"ז יראת ה' רחוקה מכליותי. ומה תועלת לי בחשבונות:

אולם המושלים ביצרם. אשר כבר למדו ידיהם לקרב. ללחום את מושל. היא מלחמת היצר. המה יודעים ע"י דרכי הנסיון. כי לא כן הדבר. כי האמונה והידיעה לבד. בלא רצון ובלי חשבון ודעת. לא תעשה פרי מאומה. אולם כאשר ירצה האדם. לבקש חכמה ומוסר חשבון ודעת ואין חשבון בלי התבוננות. לחשוב חשבונו של עולם. משכר מצוה והפסד עבירה. בהתבוננות בכל פרטיה. בכחה יגבר איש. לכבוש את המלחמה. ולהיות מושל ביצרו. וע"כ רק המושלים ביצרם. אשר כבר כבשו לפניהם את המלחמה. המה יוכלו לתת עצה. וללמד חכמה ודעת בואו חשבון. בואו ונחשוב חשבונו של עולם כנ"ל:

והנה לאשר אין אדם שליט ברוחו. לכלוא את המון המחשבות הטורדות. המלאות בקרבו מחללו של הבלי העולם וטרדת הזמן. ולהפשיט את מחשבתו. מכל עניני הבלי הגשמים. לישב בדד ולדום. ולהעמיק את מחשבתו בהתבוננות. בדרכי החשבון מחשבונו של עולם. גם כי ליראת ד' יש חשבונות רבות. והאדם אינו יודע דרכי החשבון. מה לבקש חשבון ודעת. ובמה לחשוב ולהתבונן. על כן בהכרח הוא כי ההסתכלות וההתבוננות בדרכי החשבון הנ"ל. יהיה לקרות ולהגות בספר. לשנן בפה ולחזור את מאמרי חז"ל המפוזרים בש"ס ומדרשים וזוה"ק. המדברים בהרחבת כל הענינים ההם. מחשבונו של עולם. ומהדברים שחשב עקביא בן מהללאל. ומשאר חשבון הנפש. ואז יתחמם לבבו. ויתפעל ויתרגש נפשו. וילבש אימה ויראה. פחד ורעדה. בושה והכנעה מלפני הבורא ית"ש. הוא מה שאמרו חז"ל בירושלמי כל מי שלא טעם טעם אגדה. לא טעם טעם יראת חטא:

ולזאת החכמים גאוני הדורות החסידים. שעמדו אחרי חכמי התלמוד. הפליאו עצה להגדיל ולהאדיר חכמת היראה והמוסר. וחברו ע"ז ספרים שלמים בחכמה זו. הם אספו וקבצו כעמיר גורנה כל הכתובים. וכל מאמרי חז"ל המפוזרים בתלמוד ומדרשים וזוה"ק. ודברי חכמי הקבלה. המדברים מיראת ה' בכלל. והנוגע לכל מדה ומדה בפרט. וכל עלילות מצעדי קדושי עליון. ודרכי עבודתם בקדש. וכל הנסים והנפלאות שאירעו להם. אשר ה' ית"ש רצון יראיו יעשה. כי מהם נלמוד חכמה ומוסר. ליראה את ה' וללכת בדרכיו. וכן הוסיפו עליהן כל דרכי היראה וחשבון הנפש. אשר יסודתם בדרכי השכל:

וכמו ס' חובת הלבבות. ספר חסידים. ס' גורן נכון לר"ש גביריל. ס' הישר לר"ת. שערי תשובה וס' היראה לרבינו יונה. ס' ארחות חיים להרא"ש. ס' אורחות צדיקים. ס' מנורת המאור. ס' מגיד משרים למרן הב"י. ס' תומר דבורה להרמ"ק. ס' ראשית חכמה. ס' חרדים להחסיד מוהר"א אזכרי. ספרי מוהר"ל מפראג. ס' שער הקדושה להחסיד הקדוש מוהר"ח ויטאל. ס' של"ה הקדוש. ס' אור צדיקים להחסיד מהר"מ פאפירש. ס' יסוד יוסף להחסיד מהר"י מדובנא. ס' מסילת ישרים. ס' נפש החיים. ס' יסוד ושורש העבודה. להחסיד מהר"א זיסקינד מהוראדנא. ועוד שאר ספרי מוסר דומיהם:

כללו של דבר. כבתי מרקחת הגדולים. אשר נמצאו בהם כל מיני סמים שבעולם לתחלואי הגוף. כן המציאו לנו הגאונים החסידים המחברים ספרי יראה ומוסר. כל הסמים וכל רפואות תעלה למחלת הנפש:

אמנם הנה מובן מאליו. כי כמו אשר לא יוכלו להועיל כל בתי מרקחת וכל הסמים שבעולם לתחלואי הגוף. אם החולה לא ירצה לבקש מזור למחלתו. וירפה ויתעצל וימנע לקבל הסמים והרפואות. יהיה מאיזה סיבה שתהיה. כן לא יועילו כל ספרי יראה ומוסר שבעולם. לגהות מזור לתחלואי הנפש. אם האדם ימנע ללמוד ולהגות בהם:

והנה החסידים הקדושים מחברי ספרי יראה ומוסר. לא שמו על לב לכלול בספריהם. ע"ד חובת הלימוד בספרי יראה ומוסר. כי הלא זהו העיקר. וללמד דעת חכמה ומוסר. על לימוד היראה והמוסר. איך כי הלימוד הזה הוא רפואה בדוקה לכל חלי וכל מדוי הנפש. וכן כי הוא חוב קדוש על כל אדם. להחזיק בלימוד המוסר ובל ירף. לקבוע עתים סדורות לזה. ללמוד בספרי מוסר ולהגות בהם:

יען כי פעולתם תעיד על מחשבתם. על חובת הלימוד בספרי מוסר. כי למה עמלו ויגעו לחבר ספריהם הקדושים. הלא מובן מאליו כי כל כונתם היתה. למען אשר בספריהם יהגו וילמדו. ליראה את ה' הנכבד והנורא. ללכת בדרכיו לאהבה אותו ולדבקה בו ית"ש:

אך באמת אין צריך לא לראיות ולא למופתים כי דבר זה הוא מושכל ראשון. כי החכמה הזאת של לימוד המוסר. תחיה את בעליה חיי הנפש. ותוכל גם לרפא אותה ממחלתה. הלא ידוע כי האהבה היותר גדולה. שאפשר להמצא בעולם. הוא אהבת האדם את עצמו. כל עמלו שיעמול מספר מפקד ימי חייו. הוא אך לפיהו. וכל חפצו ותשוקתו. כל ימי היותו על אדמתו. הוא רק להפיק רצון גוייתו. ואין קץ לכל עמלו. כי נפשו לא תשבע מטובה. כל צער ומכאוב שישיגוהו. לא ינוח ולא ישקוט. גם כל הון ביתו יתן בעד נפשו. אך להסיר מעליו נגעו ומכאובו. וביותר ידאוג כל אדם לנפשו. להכין לפניו אחרית ותקוה. לעת זקנותו ככלות כחו. כי רפה היום לערוב. ועוד מעט יפנה השמש. להיות גם אז בטובה. ולחיות חיי מנוחה ענג ושלוה. אם כי הימים ההם. כבר אין לו חפץ בהם:

ואם כן היתכן. כי ידאוג האדם בעד נפשו וגוייתו. רק עד עת בא חליפתו. והוא עד רגע אחרונה של ימי חייו. ומה שיהיה עמו ברגע שלאחרי כן. לאחר פרידת הנפש מהגויה. לא יחוש כלל ויעזוב ביד המקרה. הלא כל איש משלומי אמוני ישראל. יודע ומאמין מבין ומשכיל. כי אם כי הפח נשבר. הוא לא ימלט. כי אין בין רגע אחרונה. לרגע שלאחרי כן. כי אם פשיטת הלבוש בלבד. וזה האדם בעצמו חי גם לאח"כ. רק הוא פושט ולובש צורה אחרת. וכמש"כ אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל באחד ממכתביו בזה"ל. כי גוף האדם אינו רק הלבוש. וכח האדם המרגשת נועם וצער. היא חיה גם לאחר פשיטת הלבוש עכ"ל:

בשגם כי ידוע. את אשר חז"ל ברוח קדשם. נשאו חזון על סוד הנפש וענינה. דין הגוף עם הנשמה. כמשל החגר על הסומא. כי גם אחרי אשר תשבר הכד על המבוע. והעפר ישוב אל הארץ כשהיה. בכל זה הנה הנפש עם הגויה. כאשר בהיותם בחיים יחד חטאו. כן גם במותם לא יפרדו. וכמו שניהם יחד. התאוו תאוה. והתענגו בטובה. כן יחדיו למשפט יקרבו. ושניהם כאחד יקבלו גמול עונם יחד:

וגם זה ידוע. כי עונש שעה אחת בעולם הרוחני. הוא רע ומר יותר מכל היסורים הקשים בעוה"ז. וכן שעה אחת קורת רוח בעולם הרוחני נעלה ונשגב מכל תענוגי וחמודות חיי העוה"ז. וא"כ זה האדם אשר כל ישעו וחפצו בכל ימי חייו. הוא רק לדרוש טובת עצמו. וא"כ איך יתכן שלא ידאוג ג"כ בעד עצמו. בעד נפשו וגוייתו. מה שיהיה עמם לאחרונה. בעת יבצר ממנו לעשות אז מאומה. כי הגויה תנוח במנוחה נכונה. והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה:

ולזאת הלא הוא מושכל ראשון. כי כאשר ירגיל האדם את עצמו. לקבוע עתים סדורות. ללמוד בספרי יראה ומוסר. המזכירים לו חשבונות רבות. מחשבונו של עולם. המה לא יתנו דמי לו. עדי יכין מנוס ומפלט לנפשו וגוייתו. ואחרי אשר נודע. כי הלימוד בספרי יראה ומוסר. הוא רפואה בדוקה למחלת הנפש. ולזה כמו אשר לא יתכן לחולה בתחלואי הגוף. בעת אשר שערי הרפואות יהיו פתוחים לפניו חנם אין כסף. כי ירפה ויתעצל ליקח סמי תרופה. להציל נפשו מרדת שחת. כן לא יאומן למוכה ונגוע בתחלואי הנפש. כי יעזוב נפשו לשאולה. ואת גוייתו לבהלה. ולא ישתדל לבקש מזור למחלתו. בלימוד ספרי יראה ומוסר. אשר ישועה ומרפא בכנפיהן: