אור זרוע/שחיטה/שעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פ"ק תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף מן התורה. ופרש"י זצ"ל ולית הלכתא כוותי' דהא תניא בפרקין (לעיל) שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת [כשרה נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט] פסולה שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה. אלמא דיש עיקור בעוף דהא בעוף מיירי מדקתני שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשירה דעוף הכשירו בסימן א'. ואי קשיא לך מתנית' אמתנית' דהא דרמי בר יחזקאל מתניתא הי'. תריץ הא כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה והא כמ"ד אין לעוף שחיטה מה"ת וכיון דלא אפסיק הלכתא [קיי"ל בשל תורה הלך אחר] המחמיר ע"כ רש"י. וכן פסק בספר גאונים דקיי"ל כר' אבינא דבשחיטה יש עיקור וכן בפר"ח פסק הלכה כר' אבינא א"ל רבא בר קיסא דבשחיטה יש עיקור. וכן פסק באלפס דבשחיטה יש עיקור. ואמר פ' א"ט פתח רשב"ל ואמר ברם זכור אותו האיש לטוב שאמרו שמועה זו מפיו שמוטה ושחוטה כשירה שא"א לשמוטה שתעשה שחוטה ור' יוחנן אמר יביא ויקיף. אמר רב נחמן ל"ש אלא שלא תפס כסימנין ושחט אבל תפס בסימנין ושחט אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ופסק בפי' ד"ה דהלכה כרב נחמן. וכתב מורי אב"י העזר"י ואנו דמהדקינן בעור אחורי העורף בשעת שחיטת עופות כדי שלא ישמוטו הסימנין הנה והנה היינו נמי תפס בהם ואפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ואסור. ואמר פ' מפנין אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולא ליכבשינהו לכרעי' בארעא אי נמי מידל להו דילמא מוקים להו לטופרי' בארעא ועקר להו לסימנין. ובה"ג כתב מהיכן ידע טבחא כי מתעקרא סימני חיותא ליעיין בסימנא אי חזי דעביד תותי חילפתא בגבבא דעמרא לידע דאיעקרא סימנים וטריפה ואם נעקר א' מן הסימנין לגמרי מן הלחי טריפה ע"כ ה"ג. יתיב ר' אבא אחוריה דרב כהנא [ויתיב רב כהנא] קמי' דרב יהודה ויתיב וקאמר שחט שליש וכו' עד שחט במקום נקב מהו. א"ל שחיטה פסולה אזל ר' אלעזר אמר' קמי' דר' יוחנן א"ל מ"ש א"ל שחט במקום נקב נעשה כמי ששחט עכו"ם וגמר ישראל שחט ופגע בו נקב נעשה כמי ששחט ישראל וגמר עכו"ם קרי עליה עכו"ם עכו"ם. פרש"י קרי עלי' על ר' יוחנן ואני סבור דר"י קרי עליה דר"א פי' האי טעמא. אמר רבא שפיר קרי עליה עכו"ם עכו"ם בשלמא התם מדהוה ליה לישראל למישחט כוליה ולא שחיט כי נפיק חיותא בידא דעכו"ם אלא הכא מכדי משחט שחיט מה לי שחט במקום נקב מה לי שחט ופגע בנקב. פר"ח מסתברא מדקאמר משחט שחיט אכשורי מכשר אע"פ שנגע בנקב אלא כיון דלא אתמר בהדיא כשירה מחמרינן ופסלינן בזה ובזה עכ"ל. וכתב מורי אב"י העזר"י שיש גאונים שמכשירים בזה דדמי לחצי קנה פגום וכן כתב ר"ת להתיר. וקשה דמאי קמיבעי' לי' שחט במקום נקב מהו תימה מאי בעי תנינא הרי שהי' חצי קנה פגום כו'. מיהו רוצה כ"א ברייתא ותו אפי' אם שמיע לי' דילמא הלכתא מבעי' לי'. א"נ לא נקט לה אלא כדי לכנס עמו כדי שישאלנו שחט ופגע בנקב מהו ור' יוחנן נמי ידע דעתו דבעי אחריתי למבעי ובעבור כך לא אמר לי' תנינא. וקשה לרב יהודה דפסל בהגרים ושחט והגרים מ"ש מחצי קנה פגום דכשר בתו' כל שהוא אע"פ שאין שם הרוב בשחיטה כיון דנפק חיותא בשחיטה. וי"ל דשאני היכא דהוה הנקב במקום שחיטה מהיכא דהוה שלא במקום שחיט' וכבר פסק רש"י בין שחט והגרים ושחט [בין הגרים ושחט] והגרים בין שחט שני שלישי והגרים שליש מספקא לן דילמא כרבנן דטרופאי סביר' לן ואזלינן לחומר'. ופר"ח ואע"ג דלא אפשט בעיין דבעי מרב נחמן כיון דר"נ ורב יהודה משמי' דרב נמי אמרי כשירה הלכתא כוותייהו ולא חיישי' לרב הונא דפסיל דיחידאה הוא. ותו הוא עצמו הדר בי' ואמר רב יהודה שמע מרב ואנא לא שמעית מיני' הנה לא סמך רב הונא על דברי עצמו עכ"ל. וכן כתב ר"ת זצ"ל וכן פסק הרב רבי' אליעזר ב"ר נתן זצ"ל. וכן שחיטה העשוי' כקולמוס או כמסרק ראיתי בספר גאונים שפסק בשניהם להכשיר וכן כתב מורי אב"י העזר"י כשם רב היי ואביו רב שרירא גאון זצ"ל דתרווייהו פסקו להכשי'. ובה"ג ובשערי רבינו שמואל בן חפני הכהן פסקו בשניהם להקל וכתב מורי אב"י העזר"י דאנן קיימא לן בשניהם להכשיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |