אור זרוע/שאלות ותשובות/תשעב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה מרבי' המחבר
כשחר יבקע אורך. ואל יכבה לעד נרך. ותהדר עלך הדרך. ותהא בעסק התורה מבורך. והיו מים מי בורך. וחזקת ולבך אל ירך. בפלפול התורה. ארי בחבורה. אדוני ה"ר יצחק בר שלמה.
הנני משיבך על אשר שאלת כך נראה בעיני שחייב שמעון לפרוע לראובן כל מה שהלוהו דכל מחצית שכר הויא מחצה מלוה מחצה פקדון דקיי"ל האי עסקא פלגא מלוה פלגא פקדון כדאמר בהמקבל אמרי נהרדעי האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון הלכך האי הלואה שהלוהו למחצי' שכר כשהלוהו דעת שניהם היתה כדין תודה בהתירא ולא באיסורא הלכך ע"כ פלגא באגר ופלגא בהפסד היה דעתם ודינא ליטול שכרו כי היכי דלא תהוי רבית מאי דטרח בפלגא דפקדון בשכר המתנת פלגא דמלוה א"נ דעתם היה כדפירשה רבא לשטרא דרב (שילש) [עיליש] דאי פלגא יקבל המלוה באגרא יקבל עליו אחריות ההפסד תרי תלתי ואי הלוה רוצה ליטול תרי תלתי אגר יקבל עליו חצי ההפסד הלכך ע"כ יש כאן קצת מלוה וקצת פקדון. ועל הפקדון שומר שכר הוא הלכך פלגא דמלוה הוא חייב ואפי' הוא אנוס גמור כדין כל הלואה דמכי הלוהו נתחייב לו ואפלגא דפקדון הוי שומר שכר וחייב בגניבה ואבידה ופטור באונסין. ואע"ג דנראה בעיני דליכא למחייביה מטעם שרכב יחידי בדרך הואיל ורגילים לרכוב באותו יעד ואינם נגזלים נראה בעיני דלא מצי למימר ליה ראובן היה לך למצוא חבורה חזקה הואיל ולא שכיח היזקא כההיא דשלהי הזהב בני העיר ששלחו את שקליהם ונאבדו או שנאנסו ונגנבו אם משנתרמה התרומה נשבעין לגיזברין ואם לא נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן ואמר שמואל הכא בנושא שכר עסקינן ונשבעין לטול שכרן ואמר רבא נגנבו בלסטים מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים ונשבעו שלא פשעו ונוטלין שכרן וע"כ בדלא שכיחי לסטים הוה דאל"כ הרי הוליכו למקום גדודי היה ולסטים וחייב אלא בדלא שכיחי ליסטים ונשבעין ונוטלין שכרן ולא מצי בני העיר למימר להו אכתי פשעתם שהלכתם יחידים או שלא מצאתם שיירא חזקה ואין לכם. עלינו שום שכר אלא כיון דלא שכיחי לסטים הוה והלכו כדאזלי שאר אינשי הא נטרי כדנטרי אינשי ולא פשעי ונטלי אגרייהו. דלא מסתבר למימר כגון דהני שלוחי אזלי בהדי שיירא חזקה ואפ"ה איתניסו ולעולם הרוכב יחידי אע"ג דלא שכיחי לסטים הוי פושע וחייב דמ"ט אימא הכי ואעמיד סוגיא דשמעתין בשינויי דחיקי אלא הואיל ולא קשי לי ולא מידי לא אפיק שמעתא ממשמעותה אלא הואיל ודרך בני אדם לילך ולשוב בההיא יער יחידים ודאי נטר בר נטרי אינשי ולא הוי פשיעה אלא אונס. וה"נ מוכח בפ' האומנין. דתניא הלוקח כלים מבית האומן על מנת לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך [דמיהן ואם לאו אני נותן לך] לפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור פי' פטור מאונסין מפני שהוא בחזרה כנושא שכר ולא מצי למימר ליה האומן פשעת במאי דלא אזלת בשיירא חזקה הואיל ואזל כדאזלי אינשי. הלכך נראה בעיני דהאי שמעון ליכא למיחייביה במאי דרכב יחידי בההיא יער הואיל ותדיר רכבי ואזלי ביה יחידים ולא מיתזקי ולא מיאנסי. מכל מקום נראה בעיני דחייב שמעון לפרוע (אבל) לראובן הואיל ופשע וישן דהא ודאי פשיעותא היא כההיא דשלהי הפועלין דההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריגא חדא מנייהו ונפלת (לימא) [במיא] אתא לקמיה דרכה ופטריה אמר מאי הוה ליה למיעבד הא נטר כדנטרי אינשי א"ל אביי אלא מעתה גנא פורתא בעידנא דגני אינשי ה"נ דפטור א"ל אין ואמרי' שלהי שמעתין רב חסדא ורבה בר רב הונא לא ס"ל הא דרבה דא"ל להכי יהבי ליה אגרא לנטורי נטירותא מעלייתא אבל רבה סבר דלא מיחייב למינטר נטירותא מעלייתא ולרבי מהדר ליה לאביי דאי גנא פורתא בעידנא דגנו אינשי דפטור ואביי סבר דחייב כדפריך ליה דרך פשיטותא גנא בעידנא דגנו אינשי ה"נ דפטור ורב פפא נמי עבד עובדא דלא כרבה הלכך (לר"ת) [ליתא] לרבה דאמר גנא פורתא בעידנא דגנו אינשי דפטור אלא ודאי פשיעה הויא. הלכך זה שישן בעגלה פשיעותא גמורה היא דליכא למימר דשינה גופא אונסא היא כההיא דפר' הישן דת"ר אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישינים שינת עראי חוץ לסוכה מ"ט אמר רב יוסף שמא ירדם וא"ל אביי אלא הא דתניא ישן אדם בתפילין שינת עראי ולא שינת קבע ניחוש שמא ירדם א"ר (יצחק) [יוסף] בריה דרב עילאי במוסר שנתו לאחרים מתקיף לה רב משרשיא ערביך ערבא צריך [אלא] אמר רבב"ח אר"י במניח ראשו בין ברכיו והשת' מדקאמ' במוסר שנתו לאחרי' מסתמא לאדם עד מסר לה ואפ"ה מתקיף רב משרשי' ערביך ערבא צריך דדילמא איהו נמי (תקפחנו) [תחטפנו] שינה אלמא שינה אונס הוה. לא היא דהתם ודאי איכא למיחש שמא ישן דלאו שכיר הוא מקבל להיות עד ולא מיחייב להקיץ וחיישי' שמא ישן. אבל הכא שהוא ש"ש חייב למינטר נטירותא מעלייתא מיחייב לזרוזיה נפשיה שלא ישן כל פחות משלשה ימים כדר' יוחנן דא"ר יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מכין אותו וישן לאלתר דא"א לאדם להקיץ שלשה ימים אבל כל פחות מג' ימים אפשר לו להיות בלא שינה הלכך הואיל ואפשר והאי גבר' שומר שכר הוא ומיחייב לנטורי נטירותא מעלייתא מיבעי ליה למינטר נפשיה משינתא מידי דהוה אפועל דאמרי' בירושלמי דזרעים שאסור לו למלמד ליקץ בלילה יותר מעונתו מפני שלמחר עצל ללמוד וה"ה כל פועל הלכך האי שמעון הוה ליה לישן כל צורכו קודם שיצא לדרך כדי שלא יהיה ישן בדרך כדי שיתן עיניו לשמור בטוב בההיא דפ' אלו טריפות דא"ר חנה פתוראה עילא מנאי הוה קאי בר נפחא ובעי מנאי דינרא קורדיגאה לשעורי ביה טריפה ובעאי למיקם מקדמוהי ולא שבקני וא"ל שב בני [שב] אין בעלי אומניות רשאין לעמוד בפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתן ופירש"י אין בעלי אומניות העוסקים במלאכת אחרים והוא שולחני היה ומשתכר בשל אחרים למחצית שכר וצריך ליזהר ולתת עיניו שם ולהשתדל עם בל העוברים לשאול מה צריכים והכי תניא בתוספתא המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר היה אומן לא יתעסק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שיתעסק באומנותו. הא למדת כמה החמירו עליו רבנן שלא יתבטל מן הריוח כ"ש שצריך שיהו עיניו תדיר על הפקדון שבידו שלא יגנב. הלכך נראה בעיני הואיל וישן הוי פושע וחייב לשלם דאי הוה ער לא היה רשאי הליסטים לבוא עליו מפני חרבו שהיה [לו] ואע"ג דהלסטי' מסר נפשו והאי לא מסר נפשי' כההיא דשלהי הפועלים דאיבעיא להו לסטים מזויין ורועה מזויין מהו מי אמרי' אוקי גברא בהדי גברא או דילמא האי מסר נפשיה ודאי לא מסר נפשיה והוי אונס היינו היכא שהתחיל הלסטים להכות עליו ולחבול עליו ולא נמנע מפני חרבו דלא מיחייב רועה למימסר נפשיה לקטלא והוי אונס אבל להיות ישן ולהביא עצמו לידי זה שיבוא עליו הא ודאי פשיעותא היא ואפי' מי שאינו לסטים כשראהו ישן מלאו לבו לבוא עליו הפרצה קוראה לגנב ואפי' אי לא הוה פושע אלא אונס משום דלא מסר נפשיה ע"כ כשישן פשע לענין גנבי דהא גנב לו חרבו ואפי' היה חגור ארנקי אכתי כשישן פשע לענין גנבי דהא הרבה כ"פ מתירין לאדם כיסו כשהוא ישן והנער היה יושב על הסוס ועיניו לפניו ולאחוריו לעגלה לא היה רואה מה נעשה כעגלה הלכך תחילתו בפשיעה לענין גנבי וסופו באונס לענין חובל וגוזל ובא האונס ע"י פשיעה זו וחייב דקיי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס כל כה"ג שהאונס בא מחמת פשיעה חייב שהרי אע"פ שהיה ישן לא היה רשאי לחבול בו עד שגנב חרבו. הלכך מכל פנים נראה בעיני שחייב שמעון לפרוע לראובן כל מה שהלוהו. ועוד נראה בעיני דאם דין העכו"ם כך הוא כשאדם הולך בדרך ובא חבול ואמר איש פלוני חבל בי וגזל לי ארנקי ואותו איש פלוני הודה בחבלות וכפר בארנקי אם הדין של עכו"ם הוא כך שהנחבל נשבע ומוציא מיד החובל נראה בעיני שחייב שמעון לפרוע לראובן אפי' אם היה ער ואפי' היה מזויין וחרבו בידו הואיל והוכר הלסטים כאשר כתבת בכתבך שהודה בחבלות וכפר בממון ושמעון יחזור על החובל ויוציא מידו כההיא דשלהי הפועלים (דאביי) [דאיבו] אפקיד כיתנא לגבי בי דוניא אזל שבו שמטיה הימנו ולסטים מזויין היה לסוף הוכר הגנב אתא לגביה דר"נ חייביה לשלם הואיל והוכר הגנב [ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו. לימא פליגא דר"ה בר אבין דשלח רב הונא בר אבין נגנבה באונס ואח"כ הוכר הגנב] אם שומר חנם הוא רצה נשבע רצה עושה עמו דין פי' פורע אם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע והיינו פליגי דהא רוניא שומר חנם הוי וחייביה ר"נ אמר רבא התם גברא דפרמוסקא פי' אנשי שלטון הוו קיימי אי רמי קלא הוו אתו ומצלי ליה ולפיכך חייביה ר"נ וההיא דרב הונא בר אבין דאמר אם שומר חנם הוא רצה נשבע רצה פורע בדליכא גברי דפרמוסקא הלכך אי דינא דעכו"ם הוא דהאי שמעון משתבע ושקיל מן החובל חייב שמעון לפרוע לראובן ושמעון יחזר אחר הלסטים ויוציא מידו ואף ע"ג דעבדי ליה דייני סדום שיקרא אפ"ה לא מיפטר דעליו למטרח עד דעבדי ליה דינא ומפקי מניה ויהבי ליה. ואתה תתגבר ותתעלה כחשקי חבירך יצחק בר משה נב"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |