אור זרוע/שאלות ותשובות/תשנח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לבנו ונתתיה לו. ונראה בעיני דנאמן ר' יצחק לומר שבתורת נידוניא גמורה קיבל עליו ולא בתורת פקדון דאיתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב הונא אמר בעל נאמן ורב חסדא אמר שליש נאמן מתיב (רב אדא) [ר' אבא] הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ושליש נאמן משניהם באיזה צד זה אומר כך [וזה אומר כך] שליש נאמן ומשני שאני ממון דאתייהיב למחילה פירש"י שאם מחלו מחול הלכך שליש נאמן דכיון שהאמינו ומסרו לידו נתרצה בהבטחתו למחול על ממונו ולהאמין על כל שיאמר. א"כ ה"נ בעובדא דידן מאחר שזה שלמה הודה שעשאו שליש הרי האמינו לכל מה שיאמר ואין בידי לחלק בין שליש קרוב לשליש רחוק כדתנן נאמן עלי אבא ואע"ג דהכא סותר דבריו לגמרי שזה שלמה אומר לפקדון מסרתיו ור' יצחק אומר לנידוניא גמורה קבלתי ה"נ גבי גט בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין וסותר דבריו לגמרי ואפ"ה אומר רב חסדא שליש נאמן דהא הימניה ופסק אלפס דהלכתא כרב חסדא והכי מוכחא סתמא דתלמודא דפריך ולהימניה לשליש מעתה כ"ש דהלכה כר"ח לענין ממון כדמסיק סתמא דתלמודא שאני ממון דאתייהיב למחילה ומאחר שהאמינו ועשאו שליש אפי' שבועה לא בעי. מ"מ אמרנו להחרים סתם בבית הכנסת על כל מי שעשה עולה לשלמה שישא עונו כי כן אמר ה"ר משה מיימן בכמה מקומות. ועוד טען שלמה שפחה אחת היתה לי והיא עתה בידך ובבר תבעתיך בב"ד עבורה ופסקו לי הדין שאתה חייב להחזיר לי אותה ועתה תנה לי אותה ור' יצחק השיב תראה הפסק דין או עדים שפסקו ולא היו ביד שלמה לא עדים ולא פסק דין ונתרצו וטענו לפנינו וטען שלמה על יצחק שפחה אחת היתה לי וגנבה לי ממוני וברחה ממני לבין העכו"ם ונשתמדה ושוב חזרה בה ולא הייתי רשאי לתפוס אותה אצלי ואמרתי לה שתלך לירקא אצל אהובי אחד עד שישתכח הדבר ולקחוה משם שני יהודים ומכרוה לך ועתה תן שפחתי. ור' יצחק חשיב שפחה שלך הלכה והפקיעה עצמה ממך והפילה עצמה ביד שר גדול שהיה משנה למלך ולא היה בידך כח להצילה להוציאה ואח"כ כשראתה שהיו נוהגים בה מנהג הפקר ומכבידים עולה ברחה מן השר ליהודים לירקא והיתה שם עד שנודע והיתה נטמנת עד שהביאוה אצלי שני יהודים ומכרוה לי ועוד שהיה בידם שטר מאשתך שנתנה להם אותה במתנה וקניתי מהם והחזקתי בה כבר עשר שנים בלא שום מחאה ואותו שמכרה לי אותה אמר לשלמה לפניך צות' אשתך לכתוב לי שטר מתנה ואתה שתקת כשכתבו לי השטר והודה בזה ר' שלמה ששתק ע"כ טענותיהם. עתה אציע לפני רבותי כאשר דנתי כי אמת שהקרקע והעבדים אינם נגזלים ולעבדים יש יאוש כההיא דהשולח. ולקרקעות יש יאוש כאשר קבלתי ממורי ה"ר שמחה שיחיה כאשר אפרש. תנן הגוזל שדה ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך ותנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל סתם לן תנא דאין קרקע נגזלת והכי מוכח בהנהו אוונברי וה"ה דאין עבדים נגזלים דאמר רב הלכה כר"מ ופסקו הגאונים דהלכה כרב דפסק כר"מ דאין עבדים נגזלים דהוקשו לקרקעות. מעתה יש ללמוד ולומר הואיל ואין עבדים נגזלים משום דהוקשו לקרקעות א"כ קרקעות נמי הוקשו לעבדים לענין גזילה שיש יאוש בגזילתם שכשם שיש יאוש לעבדים ה"נ יש יאוש לקרקעות וכן שמעתי מפי מורי ה"ר שמחה שיש יאוש לקרקעות מההיא דכלאים דתנן מאימתי נקרא אונס משישקע ואומר בירושלמי דש קרקע נגזלת א"ר אילא יש ייאוש לקרקע וכ"כ ה"ר שמשון בר' אברהם דיש יאוש לקרקע. וההוא דאוונכרי ה"פ אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מן העכו"ם לא תגזו אתון אלא ליגזו אינהו וליתבו לבו מ"ט סתם עכו"ם גוזלי שדות נינהו פי' מישראל והקרקע אינה נגזלת פי' קיימא לן כרב אסי דבעכו"ם מסתמא לא מייאש אלא ליגזו אינהו וליתבו לכו כי היכי דליהוי לכו ייאוש בעלים בידיהו פי' דנהי דבעכו"ם סתמא לא מייאש היינו מגוף הקרקע (אלא) [אבל] מדבר הנתלש ונאבד ודאי סתמא מייאש. ותו יש מקיימים פירוש רש"י דהכי אמר להו רב הונא וקרקע אינה נגזלת אפילו ע"י ייאוש היינו לענין מצוה אחמור רב הונא וראיה לדבר מהגוזל דאמר אביי ר"ש בן יהודה [וב"ש] ראב"י ורשב"א כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד כו' עד ב"ש מאי היא דתנן נתן לה חטים (במתנה) [באתננה] ועשאתן סולת כו' עד ב"ש אוסרים וב"ה מתירין ר"א בן יעקב מאי היא דתניא ראב"י אומר הרי שגזל סאה של חטין כו' עד אמר רבא ממאי דילמא ע"כ לא קאמר ב"ש אלא משום דמאיס לגבוה וע"כ לא קאמר ראב"י אלא משום דמצוה הבאה בעבירה ה"ג סבר רב הונא דאע"ג דיש יאוש לקרקע לדבר מצוה אחמור ומיהו בדבר הנתלש ממנה לא אחמור כולי האי א"נ הכא אחמור דאצרוך שינוי רשות ואע"נ שזה לא שייך למעשה דידן הוצרכתי לשאול בעבור כי מעשים בכל יום באים. מיהו הא ודאי אמת דעבד יש לו ייאוש כדאמר ריב"ל נתייאשתי מפלוני עבדי מהו אמר להם אין לו תקנה אלא בשטר ופירש"י אין לו תקנה בבת ישראל ולא בשפחה שהרי משוחרר הוא [קצת ואינו גמור] ואמר רב שמן בר אבא אר"י עבד שברח מבית האסורין יצא לחירות הא למדת דיש יאוש לעבדים. ובהאי דקמן בידוע שנתייאש הימנה אע"ג דאין עדים דאמר וי לי לחסרון כיס. מ"מ הואיל והפילה עצמה ביד משנה למלך כשנתים ועוד ומעולם לא חפש אחריה בידוע שנתייאש הימנה דליכא למימר דלא נתייאש מפני שהיא תברח אצל אדונה מן השר חדא דמסתמא לקטלא לא מסרה נפשה ועוד הואיל ששהתה כשנתים ודאי נתייאש שאין לומד שהיה בלב אדונה שלא להתייאש מפני שהיה [חושב] שמא תשוב בתשובה דהא אמרו רבותינו אל תאמן בגר עד כ"ב דורות וכ"ש בגר משומד שלא תאמץ בו שישוב הלכך ודאי בידוע שנתייאש הימנה ומאחר שנתייאש הרי יצאה לחירות וכן טוענין ללוקח לומר שנתייאש וכדשלח ר' אמי מני אמי בר נתן תצא תורה לישראל עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדא"ה יטול את דמיו וכו' פי' דהואיל דאינו יכול להוציאו כלל ש"מ שכבר נתייאש ומותר ליטול את דמיו שאין כאן משום מפקיעו ממצות שהרי מופקע ועומד הוא דהואיל ואין יכול להוציאו הרי נתייאש ויצא מרשות. כל אלה אני אומר שהשפחה יצתה מרשות שלמה ואין לו בה שום כח ולא שום דין ואין ר' יצחק חייב לענות לו כלום בה. ורבי' יצחק אלפס פסק כחכמים אליבא דרבא דלאחר יאוש בין לשום עבד בין לשום בן חורין לא ישתעבד לרבו ראשון וא"ת הואיל שברחה זהו כמו לשם ב"ח. דלא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לא היא דבזה גם שלמה מודה שכשברחה ע"מ להשתעבד ברחה וקיי"ל דלשום עבד ישתעבד לרבו דפסק אלפס כחכמים אליבא דרבא ואין לומר דהלכה כרשב"ג מההיא כללא דכל מקום ששנה דהא אמוראי נינהו בפ' המפקיד וכן פסק אלפס בכמה מקומות דליכא לההוא כללא וכ"פ רבי' יצחק בר אברהם בתשובה שהשיב לה"ר יונתן מלוניל הלכך נראה בעיני שאין שום זכות לשלמה בשפחה. ועוד אומר אני אפי' תמצי לומר דהואיל שאין עדים שאמר בפירוש ויי ליה לחסרון כיס לא אמרינן שנתייאש והשפחה של שלמה היתה כשברחה מ"מ הואיל ור' יצחק קנאה והחזיק יותר מעשר שנים בשופי בלא שום ערעור והוא עצמו כ"פ ראה אותה בביתו באיזה כח יוציאנה מידו גם אותם שמכרוה לא היו מוחזקים ונהגו בה מנהג שפחות והיא השפחה מודה להם שהם אדוניה ומנחת להוליך עצמה כל מקום שיוכלו למוכרה הרי טוענין ללוקח ששלמה נתנה להם למכור ועוד שטר מתנה היה בידם ושלמה הודה ששתק כשאמרה אשתו לכתוב שטר מתנה הרי שתיקה כהודאה דמיא. הלכך נראה בעיני דבר פשוט שהשפחה של ר' יצחק ואם יעלה על לב דבותי לפסוק שהשפחה של שלמה יתנו לב על הוולדות שנולדו בבית ר' יצחק ועל הדמים שקנאה בהם: יצחק בר משה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |