אור זרוע/צדקה/כב
|
< הקודם · הבא > |
במסכת פאה פ' מאימתי (משנה ו) תנן מדה זו אמורה בכהנים ולוים וישראלים הי' מציל נותן מחצה ונוטל מחצה הי' לו דבר מועט נותן לפניהם והם מחלקים ביניהם פי' מדה זו שאמרנו לעיל דאין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וכו' אמורה בין בכהנים עניים בין בלוים בין בישראל עניים הי' מציל כגון שבאו עניים ואין רוצה לחלק להם כל מעשר עני שבידו ורוצח להציל ממנו לקרוביו עניים נותן מחצה לעניים ונוטל מחצה ואמרינן בירושלמי (פאה פ"ח ה"ה) ר' יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור הי' מציל נוטל מחצה ונותן מחצה אבל בכשעור נותן לפניהם ומחלקי' ביניהם ר' חזקיה פתר מתני' בכשיעור בקש להציל נוטל מחצה ונותן מחצה שמתוך שהוא נוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט והוא נותן לפניהם והן מחלקין ביניהם. פי' ר' שמשון ב"ר אברהם זצ"ל מתני' ביותר מכשיעור דלאחר שקבלו העניים שבאו שיעור הקצוב להם במתני' אי איכא מותר יכול להציל והא דנקט ר' יונה מחצה לאו דוקא אי נמי דאיכא תנא בתוספתא דשרי להציל שני חלקים ור' חזקי' סבר דמתני' בכשיעור דמכשיעור נמי יכול להציל מחצה ומחצה מחלקין ביניהן דדייק לישנא דמתני' דקתני ומחלקין דאין שייך לשון זה על כשיעור שבעל הגורן מחלק להם והא דתניא בתוספתא אבא יוסי בן דוסאי אומר משום ר' אליעזר אם רצה נותן לפניהם שליש ושתי ידות לקרוביו נראה שיש לישבו בין לחזקי' בין לר' יונה וההיא דתוספתא דפ"ק דפאה דתניא א"ר שמעון מפני ד' דברים אמרה תורה לא יתן אדם פאה אלא לבסוף מפני גזל עניים כיצד שלא יראה שעה שאין אדם ויאמר לקרובו עני טול פאה זו לך נרא' בעיני היינו שלא (אמר לך) [יאמר] טול לך כל פאה זו אבל עד מחצה או עד שתי ידות נמי שרי ולא פליג אתנאי דירושלמי. ומכאן אני המחבר למד על אדם שעישר את ממונו או נתן כך ממונו לצדקה שיכול ליתן לקרוביו מאותה צדקה או מאותו מעשר עד מחצה כדאשכחן גבי מעשר עני דלר' חזקי' אפי' מכשיעור מציל עד מחצה ולאבא יוסי בן דוסאי משום ר' אליעזר אפי' שני חלקים מציל לקרוביו ממעשר ורואה אני שהדברים ק"ו ומה מעשר עני שהתורה זכתה לעניים וחייב בעל השדה לעשר אפי' הכי נותן לקרוביו. הצדקה שאדם נותן מדעתו לא כש"כ שיתן לקרוביו עד חצי. ונראה בעיני דוקא שהפריש הצדקה כדי לחלק בין עניי העיר או בין עניים דעלמא אז לא מצי ליתן לעניי קרוביו אלא למר מחצה ולמר שני חלקים אבל אם הפריש הצדקה בסתם ולא גילה בדעתו בשעת הפרשה שיש דעתו לחלקה בין עניי העיר ובין עניים דעלמא זכו בה קרוביו עניים כי מסתמא כל הנותן צדקה על דעת התורה נותן והתורה אמרה ענייך קודמין לעניים אחרים ועוד הואיל והוא עשיר קרובים העניים אינם מוטלים על הגבאי שבעיר לפרנסם כי אם עליו כדפרי' לעיל נמצא שזו הצדקה שלהם היא הלכך הם זכו בה כך נראה בעיני אני המחבר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |