אור זרוע/צדקה/י
|
< הקודם · הבא > |
במסכת מגילה בפ' בני העיר (דף כז ע"א) אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה נותנין וכשהן חוזרין מביאין אותה עמהם ומפרנסין בה עניי עירם פי' רבי' שלמה זצ"ל נותנין אל גבאי העיר כדי שלא יחשדום הפוסקין דאין נותנין וכשהן באים לחזור למקומם תובעין אותו מן הגבאי ומפרנסין בה עניי עירם תני' נמי הכי בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה נותנין וכשהן חוזרין מביאים אותה ומפרנסין בה עניי עירם ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה נותן לעניי אותה העיר רב הונא גזר תעניתא על לגבי'. רב חנא בר [חנילאי] וכל בני מאתיה רמו עלייהו צדקה ויהבו כי באו למיתי א"ל (ליתבינה ניהלך) [ליתבינהו מר ניהלן] ניזול ונפרנס בה עניי מאתין אמר להו תנינ' בד"א כשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תינתן לחבר עיר וכש"כ דעניי דידן ועניי דידכו עלי סמיכו פי' רבי' שלמה זצ"ל חבר עיר חכם המתעסק בצרכי צבור נראה בעיני דוקא שגזרו עליהם צדקה מחמת שגזרו תענית מפני הבצורת או מפני משלחת חיות רעות או מפני השמד וגזרו על עצמן צדקה וגזרו נמי על בני העיר דאתו לגבייהו ליתן צדקה כדי לבטל רוע הגזירה בתשובה ותפלה וצדקה אז צריכין ליתן לגבאי העיר כדי שלא יחשדום וצריכים נמי ליתן לחבר העיר היכא דאיכא חבר עיר ולא לחזור וליקחנה מן הגבאי להוליכה לעירן אבל צדקה שרגילין כל שעה והוא חק קבוע בכל המקומות שאפי' היו אותן בני העיר שבאו הנה בעירם לא היו נמנעים מלתת אותה אע"פ שעתה באו לכאן אינם צריכין ליתן לא לגבאין כדי שלא יחשדום אותם ולא לחבר עיר לגמרי אלא מוליכים אותם לביתם הלכך אותם בני הישובים שבאים לקהלה בר"ה ויוה"כ ומזכירין נשמות ונודרים צדקה הואיל וחק קבוע הוא בכל המקומות שמזכירים נשמות ונודרים צדקה אין כאן חשדא כלל כי בודאי יתנוה וגם אין נותנין לחבר עיר כי אין זאת הצדקה באה מכח גזירת זאת העיר אלא מכח חק ומנהג שבכל המקומות הילכך מוליכין צדקה שלהם לישוביהם ועושים בה כרצונם וכש"כ עיר שאין בה חבר עיר חכם המתעסק בצרכי צבור אלא הגבאים שאינם עוסקים בתורה תדיר. שיוליך צדקה שלו עמו לביתו כך נראה בעיני. והא דתניא בתוספתא בהגוזל האומר תנו מאה דינרים לכנסת (זו) ס"ת לכנסת יתנו לביהכ"נ הרגיל בה ואם הי' רגיל בשניהם יתנו לשניהם האומר תנו מאה דינרים לעניים ינתנו לעניי אותה העיר ר' אחא אמר לעניי כל ישראל בן האוכל משל אביו ועבד האוכל משל רבו קוצה ונותן פרוסה לעני או לבנו של אוהבו ואינו חושש משום גזל שכך נהגו בעלי בתים נראה בעיני הא דקתני ינתנו לעניי אותה העיר היינו כגון שהיה דר באותה עיר ולא תיקשי להאי דקתני כשהן חוזרים מביאים אותה עמהם ומפרנסים בה עניי עירם. ובברייתא דבן עזאי מצינו אורחין הנכנסים אצל בעה"ב אינן רשאי ליתן מלפניהם כלום לא לבנו של בעה"ב ולא לעבדו ולא לשלוחו אלא אם כן יטול רשות מבעל הבית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |