אור זרוע/נדה/שסו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דביתהו דאבא מארי ריש גלותא איקפד ואזל רב נחמן ב"ר יצחק לפיוסה ואמר' לי' מאי איתיה השתא וידע מאי אמרה לי' ואמר לה אטי טשטקי חסרת דודי חסרת עבדי חסרת. ופר"ח עבדים היית חסירה שישתמשו לך או יורות לא היו לך להחם לך חמין להטילם בצונן אם את מתיראה מן הצנה עכ"ל. משמע שרוצה לומר שמותר להשליך חמין בצונן ולטבול וכן הורה מורי אב"י העזר"י וכן הורה מורי רבי' יצחק ב"ר אברהם והשיב עליו אחיו רבי' שמשון ב"ר אברהם וזה לשונו ועוד אמרו לי שהיית רוצה להתיר למלאות מקוה מים חמין ולחברם אל הנהר בשפופרת [הנוד] ודבר זה ראוי [לאסור] יותר משאר גזירת מרחצאות כדאמ' פ' בתרא דנדה ואמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול. סבר רב כהנא למימר טעמא משום גזירת מרחצאות הא אסילתא שפיר דמי כו'. וכש"כ שראוי כאן לאסור ולגזור. ואני שמעתי ואיני יודע אם מר"ת עצמו או ממורי הקדוש שהיה כבר מקוה א' והיו הנשים מחממות יורה מלאה מים ומשליכות למקוה לחממו בימות החורף ואסר להם רבי' תם והטעם לא נאמר לי. ושמא מטעם זה אסר. ואל תשיבני מחמי טבריא שיש הפרש. וספ"ק דתענית נמי אמר אילימא בחמין [טבילה בחמין] מי איכא והא שאובין נינהו פי' דכשאובין חשיבי וכן פ' מי שמתו בברכות א"ל ר' אבא וכי יש טבילה בחמין. ואע"ג דאמר בפ' אמר להם הממונה אם הי' כהן גדול זקן או אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צנתן. כמה דברים התירו במקדש דאסיר בגבולין מדרבנן. גבי עששיות בגמ' לפי (הספק) [הספרים] דגרסי אבל הכא צרוף דרבנן הוא ואין שבות במקדש. וכל הנהו דתנן פ' המוצא תפלין דשרו במקדש אבל לא במדינ' כש"כ בעבודת יוה"כ דתקיפי טובא. והא דתניא בתוספתא דמקוואות פ' בתרא קמקומוס שהוא מלא פחמין והטבילו טמא שפשפו או שהטבילו בחמין טהור איכא לאוקמי בחמי טבריא עכ"ל. אני המחבר איקלעתי לארץ הגר לבודן ולאוסטריגוס ויש שם חמי טבריא נובעין מן הקרקע ושאלוני אם הנשים יכולות לטבול בהן שהיו מסופקין בעבור שהן חמין והוריתי להם להיתר דאמר ספ"ק דתענית אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ת"ב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר [כו']. לימא מסייע לי' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב בין ביוה"כ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו אלא לאו בצונן קאמר דלאו שאובין נינהו וחייבי טבילות אין. טובלין כדרכן. הא כ"ע שאינן חייבין לטבול אסורין לרחוץ בצונן. אמר רב חמא בר רב קטינא לעולם בחמין קמיירי ולא נצרכא אלא לחמי טבריא. פי' רבי' שלמה דלאו שאובין נינהו הא למדת דכל חייבי טבילות טובלין בחמי טבריא ולא גזרי' בהו משום מרחצאות אע"ג דחמין הן הואיל וחזינן דנבעו מן הקרקע. ולא דמי לההיא דפ' בתרא דנדה דאמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג ב"ח ותטבול סבר רב כהנא למימר טעמא מאי משום גזירת מרחצאות הא ע"ג סילתא שפיר דמי וכו' דדוקא התם דאיכא כלי שייך למגזר אבל הכא לא. ותדע דאפי' לרב כהנא שהי' סבור שהטעם משום גזירת מרחצאות אמר אבל אסילתא שפיר דמי. כש"כ הכא דחזינן דנבעי מן הקרקע וליכא למנזר ולא מידי. ותניא בתוספתא פ' בתרא דמקוואו' קמקומוס שהוא מלא פחמים והטבילו טמא שפשפו או שהטבילו בחמין טהור. והיינו בחמי טבריא דאי חמין דעלמא שאובין נינהו ופסולין. והא דתניא ברישא היו רגליו מלאות אבק וירד וטבל במקוה שיש בו מ' סאה. שפשף או שטבל במי חמץ טמא. נראה בעיני שר"ל שבשעה שהוא משפשף שהוא כמו לש את האבק ונדבק ביחד ויש לחוש שמא בשעת הטבילה נדבק בגופו וחצץ הלכך לא עלתה לו טבילה. וגם רוצה שהחמין מדביקין את האבק יחד ונדבק בגוף וחוצץ. לפי דרכינו למדנו דהבא לטבול במקוה ויש אבק על רגליו ועל פניו וידיו אל ישפשף כשהוא עומד במקוה אלא ישפשף תחלה ואח"כ יטבול כדתנן [מקוואות] פ"ט לא יטבול באבק שעל רגליו ולא יטבול את הקומקומס (בחמין) [בפחמין] אלא א"כ ישפשף. וההיא דברכות פ' מי שמתו דאמר להו רב הונא לרבנן רבותיי מפני מה אתם מזלזלים בטבילה אי משום צינה אפשר במרחצאות א"ל ר' אבא וכי יש טבילה בחמץ אמר ליה רב אדא בר אהבה קאי כוותך. פי' רבינו שלמה במרחצאות בחמץ. וגם פי' קאי כוותך. דבעיא טבילה זו במקוה כשאר טבילות. ההיא לא שייכא להכא. דההיא טבילה דכי נתקנה מעיקרא משום גדר שלא יבואו לדבר עבירה כדמפרש התם. דלכך סבר רב הונא אפי' בחמין ואפי' מן הכלי כרב נחמן דתקין חצבא תשעה קבין לתלמידים ויתן עליהם שחרית בתורת טבילה ור' אבא ורב אדא בר אהבה סברי דטבילה זו נמי במקוה בשאר טבילות ופליגי בה תנאי נמי בתוספתא דמקוואות פ' ארץ הכותים דתניא [מעשה] ברבן גמליאל ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס הגר בים. אמר ר' יהושע בן קפוס אני הייתי עמהם לא טבל ר"ג אלא בים ות"ק כרב הונא ור' יהושע בן קפוס כר' אבא ורב אדא בר אהבה ואין להביא ממנה לשאר טבילה להכשירה בחמין. אבל חמי טבריא דחזינן דנבעו מן הקרקע היינו רביתייהו ולא דמו לחמי מרחצאות דשאובין נינהו והכי נמי דכשירין לכל טבילות שבתורה. כך נראה בעיני אני יצחק ב"ר משה המחבר:
סליקו להו הלכות נדה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |