אור זרוע/מליחה/תעד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. הא דנקט מולחו יפה יפה מפני שצריך למלוח משני צדרין כדאמר בהקומץ רבה גבי קדשים כיצד עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח [וחוזר והופכו ונותן עליו מלח] ומעלהו אביי אמר וכן לקדירה. פי' לקדירת הדיוט שצריך כמו כן למולחו משני צדדין וצריך ליתן עליו מלח דטיב ומלוח יפה עד שלא יהא נאכל מחמת מולחו כדברי ר"ת זצ"ל שמליחות שלנו שאנו מולחין לקדירה זהו קרו' שאינו נאכל מחמת מולחו. וכן תרנגולת וטלה צריכין למולחן מבפנים ובחוץ וצריך להשהותו במלח כשיעור צלי כדבר' ה"ג שפירשו ששיעור מליחה כשיעור צלי ולאחר ששהו במלח מדיחן יפה יפה. ואתמר רב הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ול״פ הא דחללי בי טבחא הא דלא חללי בי טבחא. רב הונא לא בעי הדחה ברישא בדחללי בי טבחא ובמתניתא דבעי הדחה ברישא בדלא חללי בי טבחא. ולאחר ששהו במלח כשיעור צלי מדיחן פעמיים כדאמר שמואל מדיחו יפה יפה שני פעמים הזכיר הדחה מפני שצריך להדיחו שני פעמים. הדחה ראשונה להעביר דמלח הבלוע מדם שני' להדיח הלחלוחית של מים הראשונים האסורי' שנשארו על הבשר. ואנן האירנא כשמביאין הבשר מבית הטבח שורין אותו במים שיתרכך הדם שע"ג החתיכות ויודח הטיב ואח"כ מדיחין אותו היטיב באותן מים עצמן ומניחין אותו על הדף כדי שיזובו ממנו. ומולחין אותו הטיב והופכין כל חתיכה וחתיכה ומולחין אותן משני צדדים ומשהין אותו במלח כשיעור צלי ואח"כ מדיחין אותן שלש פעמים ומשימין בקדירה. הדחה ראשונה כדפריש' להעביר המלח הבלוע מן הדם. שני' להדיח הלחלוחית של מים הראשונים האסורים שנשארו על הבשר. והדחה שלישית אנו נוהגין לטהר המים השניים שנגעו במים הראשונים. וכי האי גוונא פי' רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל לעיל בפרקין גבי נטילת ידים מים ראשונים מפורש בפ"ק דסוטה אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. וכתב לפיכ' אנו נוטלין ג"פ ואין אנו חוששין. ותנן במס' ידים ראשונים מטמאים את הידים. פי' דידים תחלה וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה שניות מטהרות את הראשונים שלישית מטהרות את הידים עכ"ל. מיהו בדעבד אם לא הודחו כ"א ב"פ לית לן בה ושרי. כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק זצ"ל י"א דהאי הדחה משום דדם מונח על הבשר ואם נתבשל בלא הדחה אסור לאכול דאימור חזר ובלע הדם שעליו ואוסרין בשר יבש שנתבשל בלא הדחה. ואין הדברים כן דאי משום הדם בעי הדחה אחרונה א"כ הבשר אסור לעולם דלאחר פליטתו כיון שאתה אומר דיש דם עליו ומלוח ה"ה כרותח חוזר ובולע הדם. ומעתה תאסור כל הבשר שהי' מונח יותר מכדי צליה וצריך הדחה בדקדוק תכף לשיעור צלייתו וא"א לעמוד עליו. אלא נראה דהדחה אחרונה לא מצריך אלא פעמים שימהר לבשלו עד שלא יפול ממנו טיפת דם וישימנו עמהם בקדירה ולחזור ולפלוט לא חיישינן כדמסקינן לעיל בדרב ששת דמלח גרמא גרמא אלא לא שנא. ועיקר פי' הר"ר יצחק מהרנפו"ס זצ"ל. מיהו מה שהקשה האיך אכלי' בשרא דלאחר שפלט חוזר ובולע הדם לאו מלתא היא כדפרי' לעיל שהמלח מעכב את הבשר מלהכנס בדם. ולר' נראה שאסור כדמשמע פשטא דשמעתא וקשי' שלו אינה כדפרי'. ומיהו בשר יבש כמו שאנו מייבשין לחורף לא חשיב רותח אם אינו לח קצת כדפריש' לעיל אבל אם הוא קצת לח צריך להדיחו וכן נוהגין עכ"ל. אי לאו מסתפינא. מלתא אמינא. הבשר לח שנמלה ושהה בשיעור צלייה והושם בקדירה בלא הדחה כלל שהוא מותר שהחתיכה גופא והרוטב שבקדירה מבטלין אותו הדם דנפיק מינה בששים ולא משערינן החתיכה אלא בדם דנפיק מינה דאע"ג דבחתיכה דאיסורא גרידא משערינן ולא במאי דנפיק מינה היינו חתיכה דאיסורא שלא הותרה מאיסורא קודם שהושמה בקדירה. אבל האי חתיכה שנמלחה ופלטה כל הדם לחוץ והיא היתר גמור ולא אסור אלא הדם שעלי' ודאי חתיכה גופה וכל מה שבקדירה מצטרפין לבטלו בששים ואפילו ששים יכול להיות דלא בעי דכיון דנמלח ופק לי' מתורת דם ולא בעי ששים ובטל ברוב דלא אסיר אלא מדרבנן כההיא דהקומץ רבה דא"ר יהודה אמר זעירא דם שמלחו אינו עובד עליו וכ"ד מדרבנן לא בעי ששים אלא בטל ברובא. וכן מצאתי שכתב רבינו אלעזר בר נתן זצ"ל בסוף תשובה המתחלת יפיפית מבני אדם. דבשר נגוב שבישלו בלא הדחה מותר שאם דמו זב ממנו ומיעוט נשאר על האבר דנהי דלכתחלה אין מבשלין אותו בלא הדחה דאין מבשלין איסור לכתחלה. אבל בדעבד לבטלי' במים שבקדרה ובבשר בששים ואפי' דם גמור בטל דלא עדיף מחלב וכש"כ דם זה שנמלח ובטל מתורת דם עכ"ל. ושוב מעשה בא לידו בדבר יבש שנתבשל בלא הדחה והתירו ושלח לו הרב רבי' אברהם בן ר' שמואל זצ"ל משפירא דבר חדש באת להתיר. והשיב לו לא הייתי יודע שדבר חדש הוא לכם לא הייתי יודע שמזנדז אדם בזה כ"א לפי תלמודי שלימדוני רבותי דמנפץ לי' שמנפץ המלח מעל האבר הייתי מבין שאין איסור [אלא] דם היוצא אבל במלח שלנו דנמסת על הבשר הייתי אומר כאשר יבש אין כאן לא מלח ולא דם. ולא שאלתי את פי רבותי בזה כי הייתי אומר דבר פשוט הוא זה. לכן עתה חקרתי ומצאתי לי חבר וסעד בגלילי יד הרב הלוי קרובי ר' יעקב וכן מצאתי. אני שמעתי מפי מורי על בשר יבש מלוח שהושם בקדירה ולא רוחץ אין בכך כלום. ומה שאמר מדיח ומולח ומדיח הדחה אחרונה לא מפקי דם וכל דם האברים יוצא מן המלח מה שמדיחים באחרונה כדי לרוחצו מדם שנתלחלח מבחוץ מדם שיצא ממנו. הלכך השתא שנתייבש אין בו לחלוחית דם וידעתי כי רבו המובהק הי' הרב רבינו קלונימוס. הנה ראה שכבר דבר זה הי' לעולמים. ועוד מעשים בכל יום וגם הראשונים כן שמשימין בשר יבש בפרור או בקלחת ונותנים עליו המים ומפשרים המים אפי' עד כדי שהיד סולדת בהם. ואם מחזיקים דם בבשר הי' לך לאסור להשרות בשר יבש עד שידיחוהו במים. אלא ש"מ דלא החזיקו בו ראשונים דם ולא אחרונים ולאו חדש הוא. ואני כמו כן אמרתי דכל הדם זב מעל החתיכה דדם משרק שריק וא"צ הדחה אלא משום המסת המלח שעל הבשר שלא נמס וכלה עדיין ולכשיבש כלה. עכ"ל. וכשמדיחין הבשר לאחר מליחה רגילין לתת תחלה מים בבלי אח"כ נותנין הבשר במים להדיח מיהו אם נתן הבשר תחלה בכלי ואח"כ נתן המים לא נאסר הכלי כיון שהבשר כבר שהה שיעור מליחה ופלט כבר הדם ואין נשאר הדם רק בלוע במלח שסביב הבשר. אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם. כמה פעמים נכשלתי בזה. שראיתי כשמולחין בשר לוקחין מעט בשר וצולין אותו ומיד כשיצלה אותו המעט לוקחין כל הבשר ומריחין ונותנין בקדירה ואומרי' הרי כבר שהה כשיעור צלייה. וראיתי ולא מחיתי וגם אכלתי ממנו. חלילה לעשות כן דהואיל וקיי"ל כדברי ה"ג דשיעור מליחה כשיעור צלייה. א"כ כל חתיכה צריך להשהות במלח לפי גודלה ולפי עוביה ולפי מה שהיתה נצלית לפ"ז צריך להשהות במלח. ואין משערין במעט בשר אלא כל חתיכה לפי גודלה ולפי עוביה: רב דימי מנהרדעא מלח לי' במלחא גללניתא ומנפץ ליה. פי' רבינו שלמה מלח גסה שלימה. משמע דהואיל שהיא שלימה אינה נמסת ע"ג בשר לא היה מצריך שום הדחה אלא מנפץ המלח מע"ג החתיכה ואין נשאר מן הדם כלום ע"ג חתיכה כי כולו בלוע במלח. וכן מוכח הסוגי' דמייתי אשמעתא דשמואל ורב הונא ומתנית' דאיירו בהדחה וקאמר רב דימי במלחא גללניתא מנפץ לה ולא בעי הדחה. אבל לשון רבינו שלמה משמע דבעי תרתי ניפוץ והדחה שכך כתב ומנפץ לי' למלח לאחר זמן מפני שהדם נבלע. אבל מלח דקה א"צ לנפץ מפני שהיא נמסת מעצמה עכ"ל. שאם הי' סובר דבדרב דימי ל"ב הדחה ה"ל למכתב אבל מלח דקה בעיא הדחה מדכתב א"צ לנפץ משמע דרב דימי תרתי הוה עביד מנפץ והדר מדיח והיינו דקאמ' אבל מלח דקה ל"ב ניפוץ וסגי' לי בהדחה. וסברא גדולה היא דרב דימי הדחה נמי בעי דא"א שלא יהי' קצת לחלוח ע"ג חתיכה הלכך מלח של אונגרייא"ה הוה משמע דבעי ניפוץ והדחה אלא א"כ טחנוהו והשווהו למלח דקה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |