אור זרוע/מיאון/תרעח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[א]
ממאנין ארוסו' ונשואות וממאנין בבעל וביבם והממאנת ביבם לא בעיא חליצה.
[ב]
והממאנת בזה מותרת לזה.
[ג]
וממאנין בין בפניו בין שלא בפניו והממאנת שלא בפניו צריכה למאן בפני ג' הדיוטות ואם מיאנה בפני ב' בדיעבד מיאונה מיאון.
[ד]
וממאנת והיא קטנה אפי' ד' וה' פעמים כגון שמיאנה בראשון ונשאת לשני ועדיין היא קטנה וכן לשלישי ולרביעי ולחמישי:
[א]
ב"ש אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ובה"א ארוסות ונשואות בש"א בבעל ובה"א בבעל וביבם א"ר אושעיא ממאנת במאמרו ואינה ממאנת בזיקתו פי' לב"ה דאמרי ממאנת ביבם לא אמרו ממאנת אלא שאם עשה בה מאמר ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו אבל חליצה שהיא משום זיקה לא עקרה במיאונה וצריכה חליצה. עולא אמר אף ממאנת לזיקתו מ"ט נשואין קמאי קא עקרה פירוש ואפי' חליצה לא בעיא ופסקו רבינו יצחק אלפס וכן פר"ח דהלכה כעולא ושריא לעלמא ולא בעיא חליצה:
[ב]
אמר רב מיאנה בזה אסורה לזה פי' מיאנה יבמה באחד מן האחין יבמין אסורה לכולן. ושמואל אמר מיאנה בזה מותרת לזה רב אסי אמר מיאנה בזה מותרת אפי' לו. לעצמו. כי אתא רבין אר"י מיאנה בזה מותרת לאחין ולא הודה לו ר' אושעיא. פי' מדקאמר ר' יוחנן מותרת לאחין אע"ג דאיהו גופיה [נמי] במשמע מיהו אי איכא אחין אין דהו"ל מיאון לחצי זיקה אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה (בשל יבם) [שלימה] אסירא ולר' אושעיא אפי' בחד יבם נמי שריא דאין מיאון לזיקה ואמרי לה (לרב) [רב] אסי נמי לא הודה לו וכ"ש ר' אושעיא דר' יוחנן דוקא לאחין אמר ולא ליה. וכת' רבי' יצחק אלפס והלכתא בשמואל דקאי ר' יוחנן כותיה ובפר"ח כתב ויש מי שאומר כיון דר"י מתירה לאחין לית הלכתא כותיה דרב דאסר דקיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואע"ג דאמר רבין ור' אושעיא אינו מודה לו הא אוקימנא לית הלכתא כותיה ורב אסי מוסיף הוא עכ"ל. וצריך ליישב הואיל ופסקו רבוותא כר"י א"כ מותרת אפי' לעצמו לפי ההוא לישנא דר' אושעיא לא הודה לו אבל רב אסי הודה לו ומותרת לאחין דקאמר ר' יוחנן הוא עצמו בכלל ולל"ק הוה מצי נמי למימר מאי לא הודו לו שמואל דאילו שמואל אוסרה לעצמו ור"י מתיר אפי' לעצמו. וגם מורי ה"ר שמחה זצ"ל כתב דמותרת אפילו לעצמו להך לישנא דר"י אית ליה דרב אסי דבשל סופרים הלך אחר המיקל:
[ג]
בש"א בפניו ובה"א בפניו ושלא בפניו ב"ש אומר בב"ד ובה"א בב"ד ושלא בב"ד ותניא בגמרא בית שמאי אומרים בב"ד ובה"א בב"ד ושלא בב"ד אלו ואלו מודים שצריך שלשה פי' אפי' ב"ה דאמרי שלא בב"ד היינו שלא בב"ד מומחין אבל ג' הדיוטות בעי ר' יוסי בר יהודה וראב"ש (אומרים) [מכשירים] בב' וא"ד יוסף אר"נ הלכה באותו הזוג. פר"ח זצ"ל וקבלנו מרבוות' הא דאמרן הלכה כאותו הזוג דיעבד אבל לכתחילה לא ודייקי מדתני מכשירים ש"מ דיעבד עכ"ל. וכתב מורי ה"ר שמחה ומסתבר אפי' לא מיאנה אלא בינו לבינה ומודה בעל דמיאנה בו דמיאונה מיאון ביון דמיאונין בשנים דלא בעינן ב"ד אלא משום עדות. ולשון הירושלמי מוכח קצת ר' בא בשם ה' חייא בר אשי מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר אמרין לה הא ארוסך עבר אמרה תלך אמה ותנשא לו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין לך מיאון גדול מזה משמע שלא מיאנה אלא בפני נשים על גב הנהר שעומדו' לכביסה ומסתמא אין אנשים מצויין שם שצריכים להעצי' עיניהם עכ"ל:
[ד]
תנן אמרו להם ב"ה לב"ש ממאנת היא קטנה אפי' ד' וה' פעמים א"ל ב"ש אין בנות ישראל הפקר אלא ממאנת (וממאנת) [וממתנת] עד שתגדיל ותמאן ותנשא ולא קיי"ל כב"ש ואע"ג דפליגי רב יהודה אמר שמואל ועולא אליבא דב"ש היינו לפרש ולהסביר טעמייהו דב"ש משום דקשיא להו והא מיאנה חדא זימנא אבל לעניין הלכתא כבית הלל קיימא לן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |