אור זרוע/כלאים/שז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' השק והקופה מצטרפין לכלאים. פי' רבינו שמשון בר אברהם אם חתיכה של צמר מחוברת בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה ותכף החתיכות זה בזה בשתי תכיפות מצטרפין אע"פ שהם שני כלים ולא אמרי' האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ואינם חיבור. ובתשובה פי' בענין אחר כדפרי' לעיל בסמוך. במסכת נדה פ' האשה שהיא עושה צרכי' אמר רב אחא (בר יוסף) [בריה דרב ייבא] משמי' דמר זוטרא האי מאן דאבד לי' חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקי' ולא ידע אי נתיק ואי לא נתיק שפיר דמי מ"ט שעטנז אמר רחמנא עד שיהא שוע טווי נוז. ורבנן הוא דגזרו בי'. והאי כיון דנתקי' נתקי' מתקיף לה רב אשי ואימא או שוע או טווי או נוז. והלכתא כמר זוטרא. פי' שאבד לו חוט של פשתן שאינו טווי בתוך מקטורן של צמר כיון שאינו טווי אין בו איסור כלאים אלא מדרבנן. והלכך אי נתקו ולא ידע אי נתקו שפיר עד עיקרו או לאו. שפיר דמי. אבל אם הי' חוט טווי דהוה לי' נמי שוע ונוז. דסתם חוטין טווין ושועין הם ולא ידע אי נתקי' שפיר אי לא אסור משום כיון דאיכא תלת הוה איסור כלאים דאורייתא. והאי חוט פרטא בלע"ז כמו חוט הסרבל שכן סתם חוט יחיד על מין אחר שנתון בתוך בגד גדול של מין אחר אינו טווי אלא בעין סימן שמסמנין בבגדים הוא עשוי בבגד. והלכך אע"ג דשוע ונוז כיון דאינו טווי אין בו איסור כלאים אלא מדרבנן. מ"ט שפיר דמי. בכלאים דאורייתא אמר רחמנא שוע לשון חלק דמתרג' שעיע. כלו' שיהיו חלוקין במסרק כאו"א בפ"ע המטוה של פשתן קודם שנטוה נסרק הפשתן במסרק וכן מטוה של צמר. וטווי בפלך כל מין ומין בפני עצמו הפשתן לבדו והצמר לבדו ונוז. ואח"כ נארגו יחד. ורבנן הוא דגזור בארוג בלא שוע טווי או בשוע בלא טווי ואריג כמו בגד העשוי כמין לבד. והאי חוט כיון שאינו טווי אע"ג דשוע ואריג אין איסור כלאים אלא מדרבנן. והלכך כיון דנתקי' אע"ג דלא [ידע] אי נתקי' שפיר אי לא. שפיר דמי הואיל ואינו יודע היכן הוא. אבל אם לא אבד החוט יש לו לבדוק ולחטט עד עיקרו לידע אם ניתק לגמרי. ואי מדאורייתא הוי באחד מהן כלאים ולא בעינן תלת אלא או שוע באחד ועשוי כמו לבד או טווי ולא שוע או ארוג ולא טווי ולא שוע. והאי חוט כיון דארוג הוי כלאי' דאורייתא אמאי שפיר דמי אפי' היכא דאבד כיון דמספקא לי' אי נתקי' שפיר אי לא. והא פסק תלמודא הלכתא כמר זוטרא דרב אחא בר יוסף משמע לי' דמר זוטרא קאמר לה דמדאורייתא בעינן שוע וטווי כ"א בעצמו ונוז יחד ורבנן דגזרו חד מנייהו. הלכך כיון דאתאביד חד חוטא ולא ידע אי נתקי' שפיר אי לא שפיר דמי. ואי לא אתאביד יש לו לחטט אחריו עד שידע אם נפסק לגמרי ואם לא נתקו כלל אסור משום כלאים דרבנן. אבל היכא דהוה כלאים גמור דאורייתא דהוה שוע טווי ונוז אי מספקא ליה אי נתקי' שפיר אי לא אסור ללובשו מדאפקינהו רחמנא לשוע טווי ונוז בחד לישנא בתיבה אחת אלמא מדאורייתא לא הוי כלאים עד שיהיו שלשתן. כך שמעתיה ועיקר. ל"א שעטנז שוע יחד וטווי יחד שיהיו חלוקים יחד במסרק וטווים יחד בפתיל אחד אבל חוט אחד של פשתן שוע וטווי לבדו. ובגד של צמד שוע וטווי לבדו ונארגו יחד אין כאן איסור כלאים דאורייתא והאי חוטא דאתאביד חוט גמור הוא וטווי והאי דלא הוי כלאים דאורייתא משום דנישוע לבדו ונטוה לבדו ולא היא דא"כ למה נסמכה פרשת גדילים אחר פרשת כלאים להתיר כלאים בציצית והא אין דרך ציצית לעשות מן הבגד עצמו אלא מביא חוט מעלמא ונותן בכנף כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף ובכי האי גוונא לא הוה כלאים דאורייתא ולמה הוצרך להזכירו. ועוד לגבי כלאים תנן התוכף תכיפה אחת אינו חיבור שתי תכיפות חבור והוה כלאים אע"ג דהאי חוט של פשתן מעלמא אתא ולא נטוה ולא נסדק עם צמר. ועוד תנן סדין בציצית ב"ש פוטרין דלא בעי למשרי כלאים בציצית ואמאי והא אפשר להביא חוט של צמר שלא נטוה עמהן פשתן ולזרוק בסדין והלכך עיקר כדפרישית לעיל. תניא בתוספתא ס"פ כלאי הכרם איספלנית מלוגמא ורטי' אין בהם משום כלאים. איספלנית פי' בערוך רטיה שעושין מן חלב ודונג כדאמר אביי אמרה לי אם אספלנית דכולהו כאיבי שב מאני תרבא וחד קירא ומנהג אלו להנתן על מטלת של בגד ואחר כך ממרחין אותן על המכה. מלוגמא פי' בערוך רפואה בפי' רבי' חננאל בכלים מלוגמא בבגד טהורה ונראה דאספלנית מלוגמא רטי' הכל ענין אחד ענין רפואה ואין בהם משום כלאים:
סליקו להו הלכות כלאים
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |