אור זרוע/כיסוי הדם/שצט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' שחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות. ת"ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה. מעשה באחד ששחט ובא חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן עשרה זהובים. פי' מורי הרב רבינו יהודה חסיד זצוק"ל שהברכה שוה עשרה זהובים שנא' ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם ותימה דמה לשון הוא זה ה"ל למכתב וישם הנזם על אפה כדלקמן ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה. אלא לומר לך שלא לשם מתנה נתכוין אלא אמר העבד בלבו זאת גרמה שאני עתיד לברך את השם כדכתי' ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם. הלכך יש לי ליתן לה עשרה זהובים שכך קבלתי מאדוני אברהם שהברכה שוה עשרה זהובים. ותדע דלקמן כתי' ואשם הנזם על אפה חסר י' להודיעך שאותה השימה לא היתה לשם מתנה אלא לפרעון הברכה. ד"א ואשם חסר י' שלא יתכן שאדם ישים בידו שום חפץ על פני אשה ועוד ואשם חסר י' ויהי' אשם להודיעך הנוגע בפני אשה באשם. ועור מביא שהברכה שוה י' זהובים מהכתו' שוחט השור מכה איש זובח השה עורף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבונה מברך און. פי' במקום שחיטת השור מכה איש וכן כולם עד במקום אזכרת לבונה מברך און הא אם לא ברך (מברך) און שפיר עביד. אלמא שהברכה שקולה כהזכרת קטורת וכתי' בפ' נשא כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת למה עשרה אלא כיון שהקטורת חשובה וברכה שוה עשרה זהב גם כף שהוא צריך קטורת צריך שיהא בו עשרה זהב כך קבלתי מפיו של הקדוש. והא דחייבו ר"ג עשרה זהובים ולא שיתן לו תרנגולת אחרת לשחוט ולכסות את דמה מפני שאין תשלומין לחסרון המצוה כדא' מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות זה שחביריו נמנו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם ואם איתא ימנה עם חבורה אחרת לצורך מצוה אחרת אלא ש"מ שכל מצוה שחסר מה שיעשה עתה מצוה אחרת אינה עולה לו בעבור מצוה ראשונה. וכן הדין נותן שאפי' עשה ראשונה חייב בשניה. וגבי שומר אבידה אתמר רבה אמר ש"ח ורב יוסף אמר ש"ש דקא משתכר בפרוטה דלא מבעי' לי' ליתן לענים בשעה שעוסק באבידה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. והשתא מאי שכירתו [הא] בעי למיתב לעני אחר שיזדמן לו אלא הואיל שבאותה שעה (אפשר) [מיפטר] קרי' לי' שומר שכר והאי דבעי ליתן לעני אחר היינו מצוה אחרת ואינה עולה לו בעבור מה שחסר מצוה ראשונה שלא נתן פרוטה לעני ראשון. הלכך לא הי' מועיל אם הי' נותן לו תרנגולת אחרת לשחוט ולכסות. וכבר הי' מעשה באחד שנתנו לו ילד למוהלו והקדימו אחר וברך ומל אותו. יש שרצו לדון שיתן לו תינוק אחר למולו וליתן כדפרי'. והשיב ר"ת שאינו חייב לו כלום. לפי שמלתא דלא שכיחא היא ולית בה חסרון כיס ולא עבדינן שליחותייהו ולא דיינינן לי' בבבל כדא' פ' החובל וכת' אי תפס מפקי' מניה. והא דאמ' ספ"ק דב"ק ופ' אלו נערו' השתא דאמור רבנן פלגא נזקא קנסא האי כלבא דאכיל אמרי ושונרא דאכל תרנגולא [רברבי] משונה היא ולא מגבי' לי' בבבל ואי תפס לא מפקינן מני' אומר ר"ת דהיינו כגון שתפס את הכלב או שונרא דאכלו דאלת"ה נפיק מני' חורבא דאם אחד יבייש את חבירו הלה יתפוס כל אשר לו שוב לא יחזיר לו כלום כיון דלא דיינינן לי'. מיהו הא לא משמע הכי דכל כי האי שתפס דיינינן א"נ משמתינן להו עד שירצו לדון כאן כדפרי' בפ"ק דסנהדרין. והיכא ששליח צבור קרא לראובן לקרות בתורה והקדימו שמעון. פר"ת וכן ריב"א דאין לו עליו כלום. שכולנו חייבין לקרות בתירה ומשום שקראו שליח צבור לא זכה בברכה יותר מאחריני:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |