אור זרוע/כיסוי הדם/שצו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' כלל אמר רשב"ג ב"ד שמגדל צמחים מכסין בו ושאינו מגדל צמחים אין מכסין בו. רשב"ג לא פליג את"ק אלא מפרש טעמי' דת"ק דכ"ד שמגדל צמחים עפר מעליא וכל שאין מגדל צמחים אין מכסין בו אא"כ נקרא עפר כמו זהב ואפר. דרש רב נחמן בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר שזורעים בו ומצמיח פרש"י למעוטי ארץ מליחה. אמר רבא בורכא כלומ' בורות הוא דבר זה א"ל רב נחמן מאי בורכת' אנא אמרית' ומהא מתנית' אמרית' ניהלי' דתניא הי' מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות (שורף טליתו ומכסה) הי' מהלך בספינה ואין לו (שוחק דינר זהב ומכסה) בשלמא שורף טליתו ומכסה אשכחן אפר דקרי עפר. אלא דינר זהב מנ"ל דאקרי עפר אמר ר' זירא דכתי' ועפרות זהב לו אלמא מדקתני הי' מהלך במדבר ואין לו עפר ש"מ דבמדבר מליחה עסקי' דאינה מגדלת צמחים. ת"ר ב"ש אומרים אין מכסין אלא בעפר ובה"א מצינו אפר שנקרא עפר שנא' ולקחו לטמא מעפר שריפ' החטאת וב"ש עפר שריפה מקרי עפר סתמא לא אקרי. לשון גאונים הא דאמרי' שורף טליתו ומכסה ואמר בתר הכי שוחק דינר זהב ומכסה אי איכא גברא דחביב עלי' טליתו מן עופא או מן חיותא א"נ דלא שוויא דינר זהב ההיא עופא או ההיא היותא היכי לעביד תקינו לי' רבנן למשחט וממצי דמא בבגדא א"נ בסנדלא ומברך על כיסוי הדם וכד מטי לדוכתא דעפרא יסחא ההיא בגדא או ההיא סנדלא דמצי בה דמא במיא ומכסה בלא ברכה. והכי תקינו רבנן לענין כיסוי הדם בין במדבר בין בים ע"כ לשון הגאונים. וקשה יניח הדם בכלי או בסנדל עד שיגיע למחר למקום עפר ויכסנו דאמר (רבא) שחט צפור מעי"ט אין מכסין דמו בי"ט הא בחול מכסין למחר ותו דתניא בתוספתא פ' כיסוי הדם השוחט בספינה כיון שהגיע ליבשה אם הדם קיים חייב לכסות. וי"ל דהבא משמע כשהדם לח בפנינו. אבל הכא דחיישינן שמא יתייבש הדם ולא יהי' ראוי לכיסוי דהכי משמע וכסהו בעפר שיכנס לתוך העפר ואם יבש אינו נכנס לתוך העפר. וקשה דאיך יברך על מצות כיסוי הדם דמאי שנא מגבבא דעמרא שכמו כן מוצה ונסחט בבגד ותניא בתוספתא פ' כיסוי הדם אין מכסין לא בתבן ולא בקש ולא בגבבא [ולא בעצם] ולא בנוצה ולא בכנפי יונה (ולא בשחולת) ולא (בגרוגרות) [בגרורות ולא בקצוצות] ולא בקמחין ולא בסלתות ולא יתן אבן ע"ג הדם ויכסהו. זה הכלל כל שהוא מין עפר ומצמיח מכסה בו. וי"ל דהתם מיירי כגון שאינו חוזר וסוחט הדם לחוץ אבל הכא מיירי שחוזר וסוחט ה"ל כיסוי מעליא וראוי לסמוך על רבותינו הגאונים. וז"ל גאון אחר לדברי האומר מכסין בשלג ומביאין ראי' ממש"כ כי לשלג יאמר הוה ארץ. טעות הוא בידם לפי שלמחר יתחמם השלג ויעשה מים ונמצא הדם מעורב במים ויבטל הכיסוי שלו אלא כיצד יעשה המהלך בדרך במקום השלג ונזדמנה לו חי' או עוף ושחט ואין לו במה לכסות ממצה את הדם בכלי וכשיגיע למקום עפר יכסה. וכן האומ' שמכסין בשחיקת ברזל ומביאין מפסוק זה ברזל מעפר יקח גם זה טעות גדול בידו משום דבעינן עפר ממש ולא ברזל הנקח מן העפר כי גם זה נמצא פסוק אחר שחולק עליו ארץ אשר אבני' ברזל ותניא בהדיא אין מכסין לא באבנים כו' ע"כ לשון גאון. תנא הוסיפו עליהן השחור והכחול ונקרת פסילין. וי"א אף הזרנוך. פירש"י השחור פחמין כתושין נקרת פסילין עפר שמנקרין מן הריחיים. הזורניך. אורפימנ"ט ע"כ רש"י ובלשון יון קורין לו סרניכ"י. ויש שפותרין דהיינו עפר שמחזיק את הצביעה שקורין בלשון לע"ז אלימ"ו. וגם יש פותרין השחור עפר של צבעין הנקר' בלע"ז אינדוקי. ובלשון יון נקרא לולאקי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |