אור זרוע/יבום וקידושין/תרנד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[א]
אשה שהכניסה שום נכסי צאן ברזל לבעלה ושמתה לו בכתובתה והיו בהם כלים ודבר המסויים וגירשה ובאה לגבות כתובתה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן כמו שקבלתים עלי בשומא הדין עמה ונוטלת כליה ואם רוצה הבעל למכור אותם כלים לא ימכור דשמא מת או יגרשנה והיא תוציא מן הלקוחות וכן אם הכניס לה שום משלו לא ימכור מכר אחד מהם בלא דעת חבירו הבעל מוצי' מיד הלקוחות.
[ב]
ואפי' מכרה היא (אותה הוא) [ומתה היא] הבעל מוציא מיד הלקוחות ופסק בפר"ח שאם כלו ופחתו אי משמשי מעין מלאכתן נוטלתן האשה ואינו משלם דמי פחתייהו.
[ג]
ורבי' יצחק אלפס פסק דמשלם פחתייהו אלא שאין (רבים) [דנים] אלא כפי המנהג שנוהגים:
[א]
ר"פ אלמנה לכה"ג איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטל והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי רב יהודה אמר הדין עמה משום שבח בית אביה דידה הוה ר' אמי אמר הדין עמו כיון דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ברשותי' קיימי ובדידי' דמו פי' המכנסת שום נכסי צאן ברזל ששמה לו בכתובתה והיו בהם כלים ודבר המסויים וכשגירשה ובאה לגבו' כתובת' היא אומרת כלי אני נוטלת כו' דמים אני נותן כמו שקבלתי' עלי בשומא ומאז הם באחריותי ושלי הם הדין עמה ותטול כלים משום שבח בית אביה. פי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל דאין הדבר מתקבל שיהא כח בית אביה כלים שהביאה מבית אביה ביד אחר הלכך איהי שקלה להו בדמי כתובת' ומשום חינא. תניא כותיה דר' אמי תניא כותי' דר"י תניא כותיה דר' אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה תניא כותי' דרב יהודה המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפי' הכניס לה שום משלו ורצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני (ר"ג) [רשב"ג] ואמר הבעל יוציא מיד הלקוחות פי' לא ימכור שמא יגרשנה ותטול כליה. מכרו שניהם או זה או זה לפרנסה. אורחא דמילתא נקט שאין אדם מוכר כלי תשמישו אלא למזונות. הבעל מוציא לא מיבעיא אם מכר הוא בלא דעתה ומת או גירשה שהיא מוציאה מיד הלקוחות אלא אפי' מתה היא מוציא מיד הלקוחות דמכירה לאו מכירה היא כל זמן שהיא קיימת וכתב רבי' יהודה בר' נתן זצ"ל שכך נמצא בתשובות רבי' גרשום זצ"ל דמכרו שניהם זה בלא זה ורבי' יצחק אלפס כתב והאי מכרו שניהם לפרנסה דקאמר רשב"ג הבעל מוציא מיד הלקוחות לא איפשט שפיר דניעבד בה מעשה וכ"כ בפר"ח.
[ב]
אמר רבא אר"נ הלכה כרב יהודה א"ל רבא לר"נ והתניא כותי' דר' אמי [אע"ג דתניא כותי' דר' אמי] מסתבר טעמ' דרב יהודה משום שבח בית אביה פר"ח מדקתני במתני' בעבדי צאן ברזל ה"ה בנכסי צאן ברזל אם מתו מתו לו ולא קתני אם פחתו פחתו לו ש"מ דוקא בעין מתו ממש דלא משמשי מעין מלאכתן כלל דכמאן דליתנהו דמו וחייב באחריותן ומשלם דמי. אבל אי איתנהו אע"ג דכלו טובא ופחתו אי משמשי מעין מלאגתן נוטלתן האשה ואינו משלם דמים שדין עבדי צאן ברזל ונכסי צאן ברזל דינם אחד הוא בדין אלו כך דין אלו עכ"ל.
[ג]
ורבינו יצחק אלפס כתב ואנן לא חזינן להאי דיוקא דהא מקשינן בגמ' למ"ד כל היכ' דמחייב באחריות' אכלה תרומה מהא דתנן כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה וקא מפרקינן ותסברא נהי דמיחייב באונסים בכחישה וביתירות דמיה מי מיחייב מדקא מפרקי' הכי גבי שכירות פרה מכלל דלגבי צאן ברזל מיחייב אפי' בכחישה וביתירות דמיה ולהכי אכלו בתרומה וש"מ דלית' להאי דיוקא דדקו קמאי אלא מיהו אע"ג דדינא דגמרא הכי לא מחייבינן ליה לבעל השתא בכחיש' וביתירות דמיה דכיון דלא נהיגי עלמא דכי כל מאן דמקבל נכסי צאן ברזל וכתב להו עלי' אדעתא דמנהגא היא דמקבל להו עליה הלכך לא מיחייב אלא לפום מנהגא עכ"ל. בפירש"י ובפר"ח וכן רבי' יהודה בר נתן זצ"ל כולם פירשו גבי מכנסת שום לבעלה וכשגרשה היא אומרת כלי אני ניטלת וכו' ולאו דוקא נתגרשה אלא ה"ה מת נוטלת כליה אלא משום דמסיק והוא אומר דמים אני נותן דהיינו ע"כ בגרושה. והיכא שמת ולא הספיקה ליטול כליה עד שנגנבו או נאבדו היורשין חייבים לשלם כדמסיק בסמוך (מאי לאו) [מי לא] מודה רב יהודה כיון דמחוסר גוביינא ברשותיה קאי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |