אור זרוע/יבום וקידושין/תרנ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע יבום וקידושין תרנ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

[א]

מצות יבמה מקדש ואח"כ בועל.

[ב]

וכיצד הוא מקדש נותן לה פרוטה או שוה פרוטה או כותב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו ש"פ הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי ואם בא עליה בלא קידושין קנה.

[ג]

והבא על יבמתו בין בשוגג שהוא סבור שהיא אשה אחרת בין במזיד שנתכוין לשם זנות ולא לשם מצוה ואפילו הוא שוגג והיא מזידה או הוא מזיד והיא שוגגת דתרווייהו לא נתכוונו למצוה אפ"ה קנה ואפי' אנוס כגון שנתקשה לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עלי'

[ד]

ואפי' שניה' אנוסי' כגון שנתקשה לאשתו ותקפו' עכו"ם ודבקו' זה בזה אפ"ה קנה.

[ה]

הוא ישן והיא ערה לא קנה היתה היא ישינה והוא ער או שהיה מנמנם כגון שהיה נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו לי' ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו לי' מדכר קנה.

[ו]

נפל מן הגג ונתקע ביבמתו לא קנה.

[ז]

נתכוין להטיח בכותל והטיח ביבמתו [לא] קנה

[ח]

והעראה קונה והעראה היינו הכנס' העטרה אבל נשיקה אינה קונה. ויש צדדין היאך קונה ה"ר שמשון פי' דהיכא שהערה ולא עשה יותר קני בהעראה וכי גמר ביאתו דעתו על גמר ביאה. וה"ר יצחק בן רבי' מאיר מ"כ פי' שרוצה לקנות בהעראה קונה אבל בסתם דעתו על גמר ביאה ולא קני אלא בגמר ביאה וכן פר"ח בהבא על יבמתו לשון שני ורבי' יעקב פי' העראה קונה בכל ענין.

[ט]

וביאת שוגג ביבמה אינה מאכלת בתרומה אלא ביבמתו מן הנשואין דקיימ' [לן] כרב אליבא איכא דאמרי:

[א]

פרק ר"ג א"ר הונא מצות יבמה מקדש ואח"כ בועל ואם בעל ועשה מאמר קנה. אם בעל ועשה מאמר פשיטא דהא קנייה בביאה אלא אם בעל בלא מאמר קנה והתניא לוקה מבת מרדות מדרבנן והאי תנא דאמר לוקה ס"ל כרב דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה

[ב]

ת"ר כיצד מאמר נתן לה כסף או שוה כס ושטר כ' לה על הניי' או על החרס אע"פ שאין בו ש"פ הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת [לי] הרי זו מקודשת. כ' רבי' יצחק אלפס והאי אליבא דב"ש אבל לב"ה נותן לה פרוטה או שוה פרוטה.

[ג]

תנן הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפי' הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס קנה פירש"י שוגג. כסבור שאשה אחרת היא. מזיד לשם זנות ולא לשם מצוה. ואמר בגמ' מאי אפי' לא מיבעיא קאמר לא מבעיא הוא שוגג והיא קמכוונא למצוה אלא אפי' הוא שוגג והיא מזידה דתרוייהו לא מכווני למצוה אפ"ה קנה.

[ד]

והא נמי דקתני במתני' הוא אנוס והיא לא אנוסה ה"ה שניהם אנוסים כדתני ר' חייא שניהם שוגגין שניהם מזידים שניהם אנוסים והא דנקט והיא לא אנוסה דמשמע שמתכוונת למצוה משום דנקט לעיל הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכא תרי לישני א"נ והיא לא אנוסה אלא אי שוגגת או מזידה דהיינו כשניהם אנוסים דר"ח כך פי' מורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל מפי רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל ואסקי' אנוס דמתני' כגון שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה. שניה' אנוסי' דר' חייא [היכי דמי] כגון שנתכוון לאשתו ותקפום עכו"ם ודבקום זה בזה ובא עליה. נתכוון לאשתו מפרש רש"י נתקשה לאשתו. ואין לטעות ולומר דבשניהם אנוסים דר' חייא היכי דמי דמשמע לר' חייא דוקא אבל אנן [לא ס"ל] לדר' חייא כדמפרשי' גבי אלא ר"מ היכי אכיל בשרא וגבי ולרב הונא דאמר חופה קונה מק"ו דהכא לא מסיק ולר' חייא דאמר שניהם אנוסים דהוה משמע ולר"ח ולא לדידן כדמשמע ולרב הונא אלא קאמר שניהם אנוסים דר"ח משום דר"ח איירי בה בפירוש ומתני' נמי אית לה דר"ח כדפרי' ותו דאסקי' להדיא דאפי' תרווייהו לא מיכווני למצוה דאפ"ה קני.

[ה]

אמר רב יהודה ישן לא קנה ביבמתו דא"ק יבמה יבוא עליה עד דמכוון לה. בפר"ח ואסיקנא אפי' מתנמנם ולא מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה ואומרים לו כך וכך דברת או כך וכך עשית מדכר ובא על יבמתו והוא מתנמנם ולא מתנמנם קנאה אבל היא לא חיישי' בין ערה בין ישינה.

[ו]

אמר רבה נפל מן הגג ונתקע חייב בד' דברי' וביבמתו לא קנה.

[ז]

אמר רבה נתכוון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה פי' שלא נתכוון לביאה. להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה דהא קא מתכוון לשום ביאה בעולם. פר"ח דביאה דבהמה שמה ביאה דהא מיחייב עלה.

[ח]

תנן אחד המערה ואחד הגומר קנה וילפי' בגמר' דיבמה לבעלה אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה [קיחה] ואמר שמואל העראה זו נשיקה משל לאדם שמניח אצבעו על פיו אי אפשר לבשר שלא ידחק הבשר כי אתא רב שמואל בר יהודה א"ר יוחנן העראה זו הכנסת העטרה גמר ביאה [גמר] ביאה ממש מיכן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור ופליגא אדשמואל פי' דשמואל לנשיקה קרי ליה העראה. וליכא דשמואל דהא הלכתא כרב לגבי שמואל כ"ש הלכתא כר' יוחנן דרב ור' יוחנן הלכה כר"י. והקשה רב נסים גאון זצ"ל דאמרי' פ"ק דקידושי' איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מינה כגון שהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קידושיה מאחר אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה מאי אמר אמימר משמי' דרבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה פי' ולא קני בהעראה. ותירץ דהכא מיירי בביאה של אחר קידושין לשם נשואין כדאמרי' פרק נערה שנתפתתה סתם חצר דידה ללון סתם חצר דידיה לנשואין וסגי בהעראה. וכן הקשה ותירץ רבינו יצחק אלפסי והוסיף ואמר דומי' דיבמה אית ליה ליבם זיקה אף אשה לבעלה דאית לה קנין מעיקרא אבל הך דלית להו קנין מעיקרא אלא השתא הוא דבעי למקני לה לא סגי אלא בגמר ביאה דכל הבועל דעתו על גמר ביאה. וקשיא לפירושם דקיחה קיחה גבי קידושין כתיבה ולא מיירי בחופה כלל. וה"ר שמשון זקינו של רבינו שמשון משנ"ץ תירץ רבי אמר העראה קונה היינו שלא עשה כי אם העראה ופירש מיד דלא שייך דעתו אגמר ביאה אבל בקידושין איירי כשגמר ביאתו דאז ודאי דעתו על גמר ביאה ולכך נקט כל הבועל ולא נקט כל המערה. וה"ר יצחק בן ה"ר מאיר פי' דבמפרש קונה בהעראה אבל בסתם דעתו אגמר ביאה ושני טעמים הללו קרובים להיות אחר. ורבינו חננאל פי' [דאין] הלכה כדאמר אמימר משמי' דרבא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אלא בהעראה קונה דפשיטא לה בג"ש בזה המקום. ובזה המקום עיקר זה הדין דתנן בפ' זה במשנתינו אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא פי' דיש מי שאומר אם אמר התקדשי בביאה דעתו אגמר ביאה דהיינו כסברת הריצב"ם זצ"ל. ורבינו יעקב זצ"ל פי' דמאחר שנתרבתה העראה בגמר ביאה א"כ בכל מקום שמזכיר ביאה היינו העראה ומשום דחשיבה כביאה קרי ליה ביאה וה"ק תחילת העראה קונה או סוף העראה קונה ולמ"ד העראה זו הכנסת העטרה איירי ששייך בה תחילה וסוף. והא דקאמר נפקא מינה כגון שהערה בה היינו שהתחיל להערות בה ופשיט' שצריך לגמור הערתו לקנותה אלא מבעיא ליה אם מתחיל הקנין מתחילת העראה כשנגמר' לבסוף או אינו קונה כלל עד לבסוף דאי קונה מתחילתו כשנגמרה לבסוף יכול כה"ג לקדש בביאה ואי סוף העראה [קונה] אין יכול לקדש בביאה אפי' בהעראה שכבר השיר בתולים קודם גמר העראה שאז חל הקנין. והקשה ה"ר שמואל דא"כ הא דאמרינן בפ' כיצד ופ' הבא על יבמתו ופרק כה"ג בסנהדרין גבי אלמנה ליבם כהן גדול אלא מן האירוסין ליתי עשה ולידחי לא תעשה מאי קושיא מן האירוסין נמי אין כה"ג יכול לקנות יבמתו בביאה כמו שאין יכול לקדש ומן האירוסין נמי איכא עשה ול"ת כמו מן הנשואין. ולשאר לישני דפרישית אתי שפיר דכיון דקני בהעראה יכול לקדש בביאה כדמפרש דהשרת בתולים והקניין בהדי הדדי קאתן ושרי אבל לפיר"ת קשה וי"ל דסוגיא דקידושין כמאן דאמר העראה זו הכנסת העטרה והך דפרק כיצד כמ"ד זו נשיקה דבנשיקה אינו משיר בתולים כדמוכח פ' בן סורר ומורה ואע"ג דרבא דאמר בקידושין דעתו על גמר ביאה משני פ"ב דיבמות גבי כה"ג מן האירוסי' גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה מ"מ לא אצטריך לשנויי אלא למ"ד זו נשיקה.

[ט]

תנן אחד המערה ואחד הגומר קונה ואמרינן בגמ' מאי קנה אמר רב קנה לכל פי' באחת מן הביאות גרועות הללו קנאה לכל דבר ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא ואפי' הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה. ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרש' לירש בנכסי אחיו ולפטור את אשת אחיו מן היבום פי' האמורה בפרשת יבמה שכתוב בה מקרא זה יבוא עליה דדרשי' ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון. לירש דכתיב יקום על שם אחיו המת. ולפוטרה מן היבום דאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת אחריו לשוק או אם הוציאה בגט ולא בעיא חליצה [או] אם היתה [לה] צרה נפטרת בביאתה של זו. ואמ' היכא דנפלה לפניו מן הנשואין שכבר אכלה בחיי אחיו וכשמת ובטל הקנין פסקה מלאכול דכ"ע ל"פ דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה. אלא כי פליגי מן האירוסין רב אמר אוכלת דהא רבי רחמנא ביאת שוגג במזיד ושמואל אמר כי רבי רחמנא לאוקומ' במקום בעל פי' שבמקום שהיתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה אבל לאלומי מבעל דבחיי הבעל לא אכלה דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה האי נמי לא אלים מניה [ודוקא בביאה בלא דעת קנין] אבל בביאה גמורה אשתו היא ואוכלת אפי' לשמואל. א"ד מן האירוסין ד"ה לא אכלה דהא לא אכלה בחיי בעלה כ"פ מן הנשואין רב אמר אוכלת דהא הוה קאכלה מעיקרא ושמואל אמר אינה אוכלת וכי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד לדברי' האמורי' בפרשה אבל לתרומה לא ועל האי לישנא כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל וקיי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל הלכת' כרב באיסורי ולשון ראשון לא הוזכר באלפס שלפני:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף