אור זרוע/יבום וקידושין/תרמד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[א]
מותר אדם באחות צרת חלוצתו ואסור בצרת אחות חלוצתו וה"ה שהוא אסור בצרת אם חלוצתו ובצרת בת חלוצתו.
[ב]
וצרת חלוצתו דאסירא היינו שהיתה צרת חלוצתו מאחיו אבל אם לאחר שחלץ לה ונישאת חלוצה זו לאחר ולו אשה אחרת ומת אותה צרת חלוצה מותרת כמו צרת אמו שהיא נישאת לאחר דלא אסרי' צרת ערוה אלא במקום מצוה כך פי' מורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל.
[ג]
ואחות חלוצתו שנשאה אחיו ומת חולצת ולא מתייבמת ואחות גרושתו שנשאה אחיו ומת ועדיין גרושתו קיימת ה"ז יוצאה בלא חליצה.
[ד]
אבל אם מתה גרושתו ואח"כ מת אחיו ה"ז או חולצת או מתייבמת והבא על צרת חלוצתו אין הולד ממזר:
תנן בהחולץ מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו פי' כגון שנשא ראובן לאה וזלפה ומת וחלץ שמעון לזלפה שהית' לאה צרתה מותר שמעון ברחל שהיא אחות לאה שהיתה לאה צרת זלפה חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו אם חלץ ללאה אסור ברחל אחותה ובצרת רחל שהיא רחל אחות לאה חלוצתו ואמר בגמ' מ"ש רישא ומאי שנא סיפא הא דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן הא דלא אזלא בהדה לבי דינא ל"ג בה רבנן פירש"י מ"ש רישא קרובת צרת חלוצב דשריא ומ"ש סיפא צרת קרובת חלוצה ששתיהן נכריות היא וצרתה ונשואות לנכרי וקתני אסור. הא דאזלא בהדה לבי דינא כשלאה חולצת מולכת אחותה עמה לב"ד וכ"ע לא ידעי הי מנייהו יבמתו ואיכא דסברי דלרחל חלץ וכי נסיב [צרת] רחל היינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו היו שהרי חלץ לרחל. הא דלא אזלא בהדה לבי דינא כשהיבמ' חולצת אין צרתה הולכת עמה לב"ד הלכך כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצה נסיב וכן פר"ח כדברי רש"י ונראה בעיני דכי היכי דאסור בצרת אחות חלוצתו משום שמוליכה אחותה עמה ה"נ אסור בצרת אם חלוצתו ובצרת בת חלוצתו דאמה ובתה נמי אזלא בהדה לבי דינא ומתני' נמי צרת קרובת חלוצתו סתמא קתני. ואע"ג דבגמ' דהחולץ ופ' ד' אחין לא הוזכרה אלא אחותה מסתבר דה"ה צרת אמה וצרת בתה וכן העתק מלשון מורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל דה"ה אמה ובתה. והקשה רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דתנן שלהי החולץ חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי השתא צרת אחות חלוצה אסירה משום דמיחלפה כדפרי' כ"ש שאחות עצמה אסורה שהרי כסבורים שהיא היא החלוצה ותנן נמי בהחולץ והאחין מותרין בקרובת חלוצתו ואמאי כיון דאזלא בהדה לבי דינא יאמרו חלוצת אחיו נשא ותנן בפ' כיצד מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע לאיזו קידש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו [אח אחד חולץ לשתיהן היו לו] שנים אחד חולץ ואחד מיבם ואמאי והלא יאמרו שחלוצת אחיו ייבם ופי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל הא דאזלה בהדיה לבי דינא גזרו בה רבנן הא דלא אזלא בהדיה לבי דינא לא גזרו בה רבנן וה"פ כיון שהולכת החלוצה עם היבם לחלוץ לה בב"ד ודמיא לגרושה שהיא אסירא [ואסרו] גם צרת קרובתה הא דלא אזלא בהדיה לבי דינא פי' הצרה שלא הלכה עם היבם לחלוץ לה בב"ד ולא נעשה בה מעשה ולא דמיא לגרושה מותרת קרובת' ואינו כלל מטעם איחלופי דלא דברה לא אחותה ולא אמה עמה אלא משום דדמיא לגרושה גזרו בה והכי משמע לישנא מ"ש הא ומאי שנא הא שכתוב בספרים ישנים דקאי אצרה ואחלוצה וגם יש ספרים דגרסי הכא הא דלא אזלא לבי דינא ול"ג לא בהדיה ולא בהדה ומתחילה כי פריך מ"ש הא ומ"ש הא אדר' יוחנן קאי דאמר לעיל פ"ק דאיהי שליחותא דצרה קעבדה וא"כ יש לחושבה כחלוצה עצמה וא"כ למה אסרו קרובת חלוצה ולא קרובת צרה אבל לרשב"ל אתי שפיר דכיון דלאו שליחותא דצרה קא עבדה אין לחושב' כחלוצ' ולא מיחלפא בגרושה.
[ב]
ופי' מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דהא דקיי"ל דצרת חלוצה אסורה היינו דוקא שהיתה צרת חלוצתו מאחיו כגון רחל ולאה נשי אחיו ומת אחיו וחלץ ללאה אסור ברחל אבל אם לאחר שחלץ ללאה ונישאת לאחד מן השוק ולו אשה אחרת ומת ההיא צרת לאה שריא ליה מידי דהוה אצרת אמו דשרי' לי' דלא אסרינן צרת ערוה אלא במקום מצוה.
[ג]
תנן החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת [חולצת ולא מתייבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת] ה"ז פטורה ואמרי' בגמ' מאי וכן אימא אבל המגרש וכו' פטורה ארשב"ל כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה ואחות חלוצה מד"ס. פירש"י פטורה מן החליצה דיוצאה משום אחות אשה דהואיל ואשתו קיימת דאחות גרושה מד"ת דכתיב עליה בחייה כל שבחייה. משמע שר"ל דוקא שהיתה גרושתו קיימת בשעת מיתת אחיו אבל אם מתה גרושתו ואח"כ מת אחיו אחות גרושתו שריא וחולצת או מתייבמת ואע"ג דבשעת נשואי אחיו לא חזיא ליה דהא הוות אחות גרושתו אפ"ה הואיל ובשעת מיתת אחיו כבר מתה גרושתו אחותה שריא ליה וחולצת או מתייבמת וכן מסתבר דהא קיי"לר כרבא פ"ק דאמר לא זו אף זו קתני וקסבר מיתה מפלת ופ' ד' אחין כתב בפר"ח דקיי"ל כרבא וכרב אשי הלכך הואיל וקיי"ל דמיתה מפלת אע"ג דלא איחזיא ליה בשעת נשואין הואיל ואיחזיא ליה בשעת מיתת אחיו או חולצת או מתיבמ'.
[ד]
ואסקי' בגמ' על משנת מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו א"ר טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר מ"ט באיסורה קיימ' וכתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל דליתא לדשמואל דגרסינן פ"ק איתמר החולץ ליבמתו ואח"כ בא עליה אמר רשב"ל הוא אינו חייב על חלוצה כרת אבל האחין חייבין על חלוצה כרת ובין הוא בין האחין חייבין על הצרה כרת ור"י אמר בין הוא בין האחין אין חייבין לא על חלוצה כרת ולא על הצרה כרת. ותו גרסי' בההיא שמעתא איתמר הבא על יבמתו וחזר הוא או א' מן האחין ובא על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא ח"א בעשה וח"א בכרת מאן דאמר בעשה כר"י ומ"ד בכרת כרשב"ל וקיי"ל הלכה כרבינא לקולא וכ"ש הכא דקאי ר"י כותיה הילכך ליתא לדשמואל דאמר הולד ממזר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |