אור זרוע/גיטין/תשטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' על הקרן של פרה ונותן לה את הפרה ועל היד של העבד ונותן לה את העבד. בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בעבד [שהוא] שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה. שהביאתו לפנינו ואומרת בעלי נתן לי העבד הזה וגירשני בו. מהו. מי מהימנא בלא עידי מסירה הואיל ועכשיו הוא ברשותה או דילמא איהו מנפשיה אזיל. אמר רבא ותיפוק לי דכתב שיכול להזדייף הוא. ודילמא תנאה הוי בגיטא ומחקתיה והדר כתבתיה. ולרבא קשיא מתני' על היד של עבד. בשלמא מתני' לא קשיא בעידי מסירה שקראוהו. ור' אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי. ואי אפשר לגט בלא עידי מסירה. אלא לרמי בר חמא קשיא. לרמי בר חמא נמי לא קשיא בכתובת קעקע שאינה נמחקת עולמית והשת' דאתית להבי מתני' לרבא נמי לא קשיא בכתובת קעקע מאי הוה עלה ת"ש דארשב"ל הגודרות אין להם חזקה פי' אדם שתפסן אינו נאמן לטעון לבעליהן מכרתם לי דאיכא למימר מעצמן הלכו אצלו הלכך אינה מגורשת אא"כ תביא עידי מסירה שנתן לה בעלה עבד זה וגירשה כן. ואע"פ דפרי' דכתיבה דקה שקורין משטי"ט פסולה בגט ליכא להקשות מכתוב' קעקע דאפשר שפיר שיעשנה כתיבה גסה. הלכך אם היה גט חקוק על יד העבד בכתיבת קעקע והיה יוצא מתחת ידה והיו העדים חקוקין על ידו הרי זו מגורשת אע"פ שאין לה [עידי] מסירה שהרי אינו יכול להזדייף וכ"כ רבי' משה בר' מיימון זצ"ל. ואם היה הגט כתוב בדיו על ידו של עבד והרי הוא יוצא מתחת ידה אם יש לה עידי מסיר' מגורשת ואם לאו אינה מגורשת דומיא דגודרו' שהבעלי' מוציאין אותו מיד מי שתפס. ורבינו משה בר מיימון זצ"ל כתב שהיא ספק מגורשת דשמא מסרו לה או שמא מעצמו נכנס ולי נראה שאינה מגורשת כלל. בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא שהיא [שלה] וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו שהוא בא לגרש' מהו מי אמרינן אקנויי אקני ליה או דילמא אשה לא ידעה לאקנויי ולא גמרה ומקנה דבר שאין בלבה לתת מתנה גמורה ולא גרשה אלא בשלה ואנן בעינן ונתן וליכא. ופשטה רב אשי מהכא אשה כותבת את גיטה ומקניא ליה לבעל והדר יהב לה ניהלה. הלכך הכא נמי הא מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי היא יוצאה מתחת ידו שהוא בא לגרשה ה"ז מגרש בה דאמרי' הקנה לו את הטבלא דלא מספקא לן אי הקנה לו אי לאו אלא הא מספקא לן אי ידעה לאקנויי אי לא ופשטה רב אשי דידעה לאקנויי הלכך מגרש בה ומוסר לה הטבלא בפני עדים ואם הטבלא יוצאה מתחת ידה וכתוב הגט בדיו ואין עידי מסירה קמן אינה מגורשת דזהו כתב שיכול להזדייף. וכתב רבי' משה בר מיימן זצ"ל הי' הגט חקוק על הטבלא והעדים עליו והוא יוצא מתחת ידה אע"פ שהן מוחזקין בטבלא שהיא שלה ה"ז מגורשת שהאשה עצמה כותבת גיטה שאין קיום הגט אלא בחותמיו אם אין שם עידי מסירה עכ"ל ושמעינן משמעתין דבעינן שיהא הקלף והדיו משל בעל ואמרי' נמי לעיל אר"ח יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטא דעלמא א"ל רבא מ"ט אילימא משום דכתיב [וכתב] והאי איהי קא כתבה ליה ונותנת שכר הסופר ודילמ' אקנויי אקני ליה רבנן. אבל בקולמו' אין לחוש אפי' אינו של בעל דאין כאן חסרון הניכר במה שכותב בו גט כך כתב ה"ר ברוך בר יצחק זצ"ל בספר תרומות ור"ת זצ"ל כתב בסידור הגט שלו ששלח לבני פרי"ש וצריך שיהא הדיו והקולמוס והקלף משל בעל דלא ליהוי גזל דונתן בעינן ואם אין לו יתנו לו אחרים במתנה ויתנם לסופר ויכתוב עכ"ל. ותנן בפ' גט פשוט כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירם והבעל נותן שכר פי' על הגט קאי ואמר בגמ' מ"ט וכתב ונתן. והאידנא דלא עבדינן הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא נשהייה פי' והקנו לה רבנן השכר שהיא נותנת לסופר לבעל כדאמר לעיל וכת' רבי' משה בר מיימן זצ"ל האשה נותנת שכר הסופר בכל מקום:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |