אור זרוע/בכורות/תק
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בזמן שבהמ"ק קיים בין בע"מ בין בזמן שבהמ"ק כין שעכשיו בזמה"ז שנאמ' לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה. כלו' בתוך שנים עשר חודש שנולד וקרא דכתי' שנה בשנה בפ' ראה קאי נמי אבע"מ דסמוך ליה כי יהיה בו מום ומפרש בגמרא דלשנה דידיה מנינן ולא לשנות עולם. נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חודש לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא עד שלשים יום. איבעי' להו היכי קאמר נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש עד שיהו שנים עשר חודש משנולד ולאחר שנתו נמי שלשים. א"ד היכא דנולד לו בתוך שנתו [רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש ותו לא והיכא דנולד לו אחר שנתו אינו] רשאי לקיימו אלא שלשים יום. ת"ש דתניא בכור בזמה"ז שאין תם ראוי לכלום עד שלא נראה להראותו לחכם שלא נפל בו מום רשאי לקיימו שתים ושלש שנים ומשנראה להראותו לחכם נולד לו בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש. אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפי' יום א' ואפי' שעה אחת. אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו רשאי לקיימו שלשים יום. וקס"ד אנולד בו בתוך שנתו קאי [וקתני] אבל מפני השבת אבידה לבעלי' דהיינו בהן דשמא אם ביד ישראל הוי האי בכור לא משכח כהן למיתבא לי' ואי שחיט לי' יסריח הבשר אמרו רשאי לקיימו שלשים ואי לא משכח כהן שוחטו ומולחו עד שימצא כהן. אלמא שלשים יום דקאמר אנולד לו מום בתוך שנתו קאי שרשאי לקיימו עד שנים עשר חודש משנולד ולאח"כ שלשים יום. ודחינן ועדיין תיבעי ברייתא גופא איכא לספוקי דאיכא למימר האי דקתני עד שנים עשר חודש אחר שנתו וכו' אבל מפני השבת וכו' היינו אנולד בו אחר שנתו. א"ד אנולד בו מום תוך שנתו. ת"ש נולד בו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו השלמה אין מיתבא לא. ש"מ שלשי' יום דקתני מתני' אנולד בו מום אחר שנתו קאי דאי בתוך שנתו נולד המום חודש או חדשי' רשאי לקיימו עד שנתו דהא כתי' שנה בשנה ואי לאח' שנתו שנולד בו מום או קרוב לסיום שנתו יהבינן לי' שלשים יום משנולד המום. הלכך נולד בו מום בתוך שנתו חודש או חדשים רשאי לקיימו י"ב חודש ותו לא ונותנו לכהן ושוחטו ואי לא משכח כהן שוחטו ישראל ומולחו שלא יסריח הבשר וכי משכח כהן יהיב לי' האי בישרא. נולד בו מום אחר שנתו אינו רשאי [לקיימו] כ"א ל' יום ולאחר ל' יום אי משכח לי' לכהן יהיב לי' ואי לא שוחטו ומולחו עד דמשכח כהן ויהיב ליה להאי בשרא. והיכא שלא נראה להראותו לחכם דהיינו שהוא תם ולא נפל בו מום רשאי לקיימו שתים ושלש שנים. וקשה לפרש"י זצ"ל שפי' שלא נראה להראותו לחכם (שנפל) [שלא נפל] בו מום רשאי לקיימו שתים ושלש שנים מאי רשאי פשיטא על כרחו יקיימנו. וי"מ כשנפל בו מום איירי ועד שלא נראה להראותו לחכם דקתני היינו שלא נזדמן לו חכם שאין זקוק להוליכו למקום שהחכם שם ולא נהירא דעד שלא נראה משמע שהבכור עצמו מעכב שהוא אינו ראוי שיורה בו חכם מפני שהוא תם ואין בו מום. וי"מ רשאי לקיימו ואין זקוק לכונסו לכיפה אע"פ דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמה"ז אמרי' בפ"ק דע"ז בהמה תיעקר ונועל דלת בפניה והיא מתה מאליה. ולא נהירא דא"כ הוה משמע רשאי לקיים ואינו חייב לכונסו לכיפה הא אם רוצה לכונסו לכיפה מותר. וא"א לומר כן שלא מצינו בשום מקום שיהא מותר לכנוס הבכור לכיפה. וגם מעשים בכל יום ששומרים אותו עד שיפול בו מום. וי"ל דאגב דתנא בסיפא אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפי' יום אחד. תנא רישא רשאי לקיימו. וזה דוחק לומר דאגב קתני. אלא נראה לפרש כמו שפי' רבינו שלמה עד שלא [נראה] להראותו לחכם שהוא תם ואין בו מום רשאי לקיימו שתים ושלש שנים כלו' חייב שאם אינו מוצא כהן שרוצה ליקח אותו חייב ליטפל בו עד ב' וג' שנים עד שיפול בו מום ואין כופין הכהן ליקח אותו בעל כרחו דהצנועין מושכין את ידיהן ובע"כ לא זכי לי' רחמנא מתנית אלא אם חפץ בהם. נולד בו מום בתוך שנתו חייב לקיימו י"ב חדש עד שימצא בהן. לא מצא כהן הואיל ונפל בו מום שוחטו ומולחו עד שיבוא כהן ויטול הבשר לאחר שנתו חייב לקיימו שלשים יום מפני השבת אבידה לבעלים. ומצינו רשאי שפירושו חייב. דתנן ס"פ המקדיש שדהו כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה [אע"פ] שאינו רשאי. ופי' רש"י זצ"ל התם שאינו חייב. וכן מפרש רבינו שמשון הזקן זצ"ל בפ' אלו טרפות אמר התם אין בעלי אומניות רשאין לעמוד בפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתן. וקשיא אם הוא רוצה לעשות מצוה אמאי אינו רשאי. ופי' רבינו שלמה התם דבמלאכת אחרים איירי. ורבינו שמשון הזקן זצ"ל פי' אינם רשאים אינם חייבים. כההיא דערכין כדפרי' הלכך ה"נ רשאי פירושו חייב. ורשאי דמתני' נמי פי' חייב. וע"ז הפירוש אני המחבר סומך למעשה וכל רשאי דשמעתא מתני' וגמרא פי' חייב. הלכך ישראל שיש לו בכור תם שאין בו מום ואינו מוצא כהן שרוצה ליקח אותו ממנו אחר שלשה חדשים לדקה ואחר חמשים יום לגסה חייב ישראל לטפל בו שתים ושלש שנים עד שיפול בו מום ונותנו לכהן לא מצא כהן שוחטו ומולחו. וכי אתי כהן יהיב ליה. נולד בו [מום] בתוך שנתו חייב ליטפל בו י"ב חודש מיום שנולד עד שימצא כהן לא מצא כהן שוחטו ומולחו וכי אתא כהן יהיב ליה. נולד בו מום לאחר שנתו או קרוב לסיום שנתו חייב ליטפל שלשים יום מיום שנפל בו מום עד שימצא כהן. ולאחר שלשים יום שוחטו ומולחו וכי אתי בהן יהיב ליה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |