אורחות צדיקים/שער הענוה
שער הענוה
הענוה היא מידה טובה והיא הפך הגאוה ומי שיש בו מידה הזאת כבר השיב נפשו מכמה מיני רעות. ומי שהגיע אל מעלה זאת הנכבדת עושה מצוה ומקבל שכר לפי גודל ענותנותו כי הענוה שורש העבודה ומעשה קטן של הענוה מתקבל לפני השם ברוך הוא אלף ידות יותר ממעשה גדול של הגאוה. וכן אמרו רבותינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לאביו שבשמים אבל מעשה של הגאוה אינו מתקבל לפני השם ברוך הוא כי הוא תועבת נפשו שנאמר תועבת ה' כל גבה לב ועבור זה צועק ואינו נענה שנאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע, ועושים מצות וטורפים אותם בפניו שנאמר מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, ונאמר עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר. אבל במידת הענוה והשפלות מגיע לכל טוב כי לענוים יתן חן, וכיון שיש לו חן בעיני הקדוש ברוך הוא צועק ונענה מיד שנאמר טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלים אותם בנחת ובשמחה שנאמר כי רצה אלהים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וגו'.
ומה היא הענווה היא הכנעה ושפלות הנפש וחושב עצמו כאין והאדם חייב בה בכל עת ובכל זמן להיות נבזה בעיניו ושפל רוח ורך לבב ורוח נשברה. שורש הענוה שיחשוב בעצמו בעוד שהוא שליו ושקט בריא ועשיר אשר הבורא ברוך הוא היטיב עמו טובה ושהוא אינו ראוי לה ושיחשוב גדולות האל ורוממות תפארתו, ויחשוב מה אני הלא אני בריה שפלה מאוד ואני בעולם השפל והכלה ויחשוב כל מעשים טובים שאוכל לעשות אינו כי אם טיפה מן הים נגד מה שאני חייב לעשות ויעשה כל מעשיו לכבוד שמים ולא להחניף לשום אדם ולא לשום הנאה אך יעשה הכל לשמו הגדול זה שורש הענוה.
אבל הנכנע לפני הבורא ברוך הוא כשיחלה גופו או אחד מאיבריו או בעת שמתים בניו ואוהביו או בעת ירידתו מעושרו וגדולתו או כשיזקין, באמת לעולם הענוה והשפלות מקובל לפני השם ברוך הוא אך לא הגיע בזה לעיקר הענווה.
חייב להתנהג בענווה במשא ומתן עם בני אדם בענייני הממון לפנים משורת הדין עם כל אדם. כל הנהגתו עם העולם הכל יהא בשפלות ובנחת ועיקר הענוה שיכנע לאותו שהוא תחתיו כגון לעבדיו ולבני ביתו ולאותם עניים שהם מתפרנסין ונהנין ממנו והוא אינו צריך להם ואינו ירא מהם, והנכנע לאלמנות ולגרים וסובל טורחם ומשאם והשומע חרפתו ואינו משיב מחמת גודל ענותנותו זו היא ענוה ישרה מאוד.
יש עוד ענווה טובה מאוד כגון מי שנכנע לפני רבו ולפני חכמים ולפני צדיקים ההולכים בדרכי ישרים וחושב בלבו אלו הם עבדי השם ברוך הוא משרתיו ואוהביו ובעבור זה ישפיל עצמו לפניהם ולכבדם גם זה ענווה טובה שיחשוב אכנע לפני חכמים כדי שיקרבוני וילמדוני ויוכיחוני ויוליכוני בדרכי השם ברוך הוא.
ויש עוד ענווה טובה מאוד שיכנע לפני תלמידיו ויפרש להם כל סתום לגדול לפי גדלו ולקטן לפי קטנו ויפרש ויחזור ויפרש בסבר פנים יפות עד שיבינו ולא יאמר איך אשיב עליו עד שיבין והלא לבו קשה כאבן. ויסדר הענין בנחת כמה פעמים וכבר ידעת שבחו של ר' פרידא שחזר לתלמיד אחד ארבע מאות פעמים.
ועוד יש ענווה גדולה ללמוד לפני הקטנים ולדרוש מהם מה שנעלם ממנו ולא יאמר איך אלמוד לפני זה ואיך אדרוש ממנו הלא הוא קטן ממני ועל זה נאמר מכל מלמדי השכלתי ועוד אמרו רבותינו מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם לא בפני הגדולים לבד צריך להיות שפל רוח אלא אף לפני הקטנים, וההולך בדרך זה יזכה את הרבים כי הוא נושא חן בעיני כל רואיו וכל מעשה וסדרי ענייניו מקובל להם תמיד הם משבחים אותו ומתוך כך הם חומדים לעשות כמוהו וכל אדם יברך את בנו שיהיה כמו פלוני ובזה הוא מקדש השם ברוך הוא אבל המתגאה הוא מחלל השם ברוך הוא ומחטיא את הרבים והוא דומה לנבילה שהיא מושלכת בשוק וכל עובר ושב מניח ידו על חוטמו עד שיעבור כך המתגאה הוא מגנה את התורה ולומדיה ומרחיק בני אדם מן התורה כי אומרים מה תועלת יש בתורה אחרי אשר לומדיה רעים ומתוך כך פורשים הן מן התורה.
הענוה ניכרת באדם בששה דברים. הראשון, בחוזק כעסו של אדם כגון שבזהו אדם מאוד בדברים או במעשה ויש לו להנקם ממנו ומושל ברוחו ומוחל לו בעבור הבורא ברוך הוא זה סימן ענווה. ולפעמים אסור למחול כגון תלמיד חכם שביזהו ברבים עד שיפייסוהו.
השני, כשיבוא הפסד גדול או שימותו בניו וקרוביו, מצדיק דין הבורא ברוך הוא עליו ומקבל באהבה כמו שנאמר וידום אהרן וזה יורה מאוד על הענווה.
והשלישי, אם ישמע שהעולם משבחים אותו על חכמתו ועל מעשיו הטובים לא ישמח בלבו על זה אלא יחשוב מעשיו הטובים הם מועטים נגד מה שהוא חייב לעשות ואינו אלא כטיפה בים, וכל שכן אם יאמרו עליו מעשים טובים שלא עשה שלא ישמח אלא יצטער בלבו על שיצא לו שם בדבר שאין בו.
הרביעי, אם אחד סיפר עליו מעשים רעים, אם אמת הדבר לא יחפש לעוות האמת לנקות עצמו כמו שאמר יהודה צדקה ממני ואל ישתדל להכחיש אותו האיש שסיפר עליו ואל ישנאהו על שגילה הדבר אך יכנע לבורא ברוך הוא אשר גילה מעט מהרבה לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב אליו. ואם מה שספר עליו הוא שקר אל יכלים המספר ולא יכעוס עמו כי כבר היה אחד מן החכמים שסיפרו עליו רע וכשנודע הדבר לחסיד שלח לאותו שסיפר עליו דורון וכתב לו אתה שלחת לי דורון מזכיותיך ואני גמלתי לך בדורון זה ששלחתי לך, כי ליום הדין מראים מצוות להרבה בני אדם שלא עשו אותן מצוות ויאמרו הלא לא עשינו זה וישיבו להם אותם שספרו עליכם רע הם עשו אלו המצוות ונוטלים אותם מהם ונותנים לכם. וכן לרשעים מראים עבירות שלא עשו וכשיאמרו הלא לא עשינו ישיבו להם אלו העבירות עשו אותם שסיפרת עליהם לשון הרע ונטלין מהם ונתוספו עליכם וזהו שנאמר השב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה', כי כל המחרף הצדיק כאילו מחרף השם ברוך הוא כי אויבי ישראל הם נקראים אויבי השם בכמה מקומות ועל זה הזהרנו בתורה זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. לפיכך מי שסובל בזיונו ושותק ניכר שהוא עניו, וכן מצינו בהלל הנשיא באחד שביזהו שאמר לו אל ירבה כמותך בישראל ולא הקפיד. ויש במדרש אין עניו אלא השומע חרפתו ואינו משיב דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה וכתיב והאיש משה עניו מאוד, ועליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
הרי[1] אם הבורא ברוך הוא מטיב לו בעושר ובבנים ונותן לו חכמה יתירה ותבונה וכבוד יוסיף ענוה ושפלות לפני הבורא ברוך הוא ויכבד בני אדם ויטיב להם יותר מבתחילה כמו באברהם בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא המכסה אני מאברהם אמר אנכי עפר ואפר.
רוב חכמה ורוב ממון הכפול בעולם הזה יהיה מחמת אחד מג' דברים, האחד לטובה מאת הקדוש ברוך הוא, השני לנסיון והשלישי לנקמה. סימן [הטובה], אם העשיר הזה לא יעשה היזק לשום אדם בממונו או החכם לא יתחכם לשום אדם להרע בחכמתו אך זה בחכמתו וזה בעושרו מוסיפין עבודת הקדוש ברוך הוא לפי עניינם אז באמת החכמה או העושר ההם מאת הקדוש ברוך הוא.
וסימן הנסיון הוא, שיהיה בעל הממון טרוד על שמירת ממונו וירא שמא יפסיד ממונו ואינו נהנה לפי הממון לשלוט בו ולאכול ממנו וגם אינו מודיע לאדם בעושרו וגם לא יתגאה אך טורח תמיד לקבץ הון ודואג בשמירתו וגם אינו עושה נדבה ואינם מרחם על העניים לא מאכיל ולא מלביש. וכן החכם אם משים רוב חכמתו על עולם הזה לתקן צרכיו ואינו מתחכם לא לרעה ולא לטובה, אלו וודאי לניסיון הם.
וסימן הנקמה, שיהיה בעל הממון מזיק לאחרים בממונו ומתגאה בו ואינו עושה בו צדקה וטרוד בו להתענג כמו שאמר הכתוב ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן ואומר והיה כנור ותוף וחליל ויין משתיהם ולא ישלם ממנו חוק הקדוש ברוך הוא על זה נאמר עושר שמור לבעליו לרעתו. וכן אם החכם יערים לעשות רעות ולא יעשה טוב כמו שנאמר חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו, אז חכמתו לו למכשול.
לכן המשכיל יעשה בממונו ובחכמתו הטוב לפי רוב ממונו וחכמתו ויוסיף הכנעה ושפלות. לא יגבה לבו ולעולם ידאג שמא העושר הזה הוא שכרו והוא מאותם שנאמר עליהם ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, וגם ידאג החכם שמא הוא מאותם שנאמר עליהם חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו. כל אדם חייב להתחכם ולהתבונן להודיע בחכמתו מעשים טובים עד שאין כח בחכמתו להשיג יותר.
החמישי, כשמוכיח את עצמו במה שעשה רעה לאדם במעשים או בדברים ואינו צריך לאותו אדם לשום דבר ואינו מקוה לקבל טובה ממנו וילך מעצמו בלתי הפצרת אחרים ומבקש ממנו מחילה ומכניע עצמו לפניו ומתקן את שעיווה ומדבר לו תחנונים גם זה סימן לענווה.
הששי, שינהג בענווה בדברים רכים כמו שנאמר מענה רך משיב חימה ובקול נמוך כי זה מדבר השפלות כמו שנאמר ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך. ולא יתעסק בנוי המלבושים ותכשיטים כמו שנאמר ושח עינים יושיע. ולא יתעסק בתענוגים כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו, כל אלו הם סימני הענווה.
הענווה היא סולם לעלות לדרכי הקדוש ברוך הוא שנאמר ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו, וממנו יגיע להשיג יראת השם ברוך הוא שנאמר עקב ענוה יראת ה'. השכינה שורה על הענווים שנאמר אשכון את דכא ושפל רוח הקדוש ברוך הוא הטה שכינתו על הר סיני וירד למטה והניח כל הרים הגבוהים, וכתיב הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורות טלך. מי שנעשה שכן לעפר בחייו בעולם הזה יחיה לעולם הבא. וכתיב כי רם ה' ושפל יראה. ומי שמשים לבו כבשר תפילתו נשמעת דכתיב יבא כל בשר להשתחוות לפניך ה', וכתיב שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו.
אמר רבי יהושע בן לוי כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקדוש ברוך הוא שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה. ולא עוד אלא שאין תפילתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.
הרבה ענפים טובים צומחים משורש הענווה. העניו הוא סבלן ומהסבלנות יבוא שלום והענווה ישקיט כעס של אדם הכועס עליו כמו שנאמר מענה רך ישיב חמה, והשלום הוא מידה טובה מאוד. העניו יש לו חן שנאמר ולענוים יתן חן. העניו תפלתו מקובלת לפני הקדוש ברוך הוא כי הוא מעביר על מידותיו ובגלל זה נתקבלה תפילתו של רבי עקיבא כשאמר אבינו מלכנו. העניו זוכה להתחכם כי יכנע לפני חכמים ומתאבק בעפר רגליהם ונאמר הולך את חכמים יחכם. העניו מרחמין עליו מן השמים שנאמר מודה ועוזב ירוחם. העניו בורח מן הגדולה ומן הכבוד ובזה תלוי הצניעות שנאמר והצנע לכת עם אלהיך. העניו שמח בחלקו שחלק לו הקדוש ברוך הוא הן רב הן מעט שנאמר טוב מעט לצדיק, ובזה תשקוט לבו מטרדת העולם הזה ומתוך כך לבו פנוי לתור בחכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא.
העניו ידון כל אדם לכף זכות, משל כי שאלו לאחד מן החסידים במה היית זוכה להיות אדון לבני דורך, השיב מפני שכל אדם שראיתי החזקתי יותר טוב ממני. אם היה חכם יותר ממני אמרתי גם הוא ירא אלהים יותר ממני מפני רוב חכמתו, ואם היה קטן בחכמה ממני אמרתי הוא שוגג ואני מזיד, ואם הייתי זקן ממנו אמרתי עוונותיו מועטים מעוונותי, ואם היה כמוני בחכמה ובימים אמרתי לבו טוב לאלהים יותר מלבי לפי שאני יודע העבירות שעשיתי ואיני יודע העבירות שעשה, ואם היה עשיר ממני אמרתי שהוא עושה צדקות יותר ממני, ומאלו הטעמים הייתי מכבד בני אדם והייתי נכנע לפניהם.
ימי העניו נשבחים[2] מחמת שהעולם רוצים בכבודו וגם עוזריו רבים, משל אמרו עליו על אחד מן המלכים שהיו שוכבים בלילה אנשים הרבה וקם הוא בעצמו ותיקן הנר שלא יכבה אמרו לו למה לא צוותנו אמר להם מלך קמתי ומלך שבתי. ואמרו כל מעלה מתקנאים בו חוץ מן הענווה. ואמרו מי שהוא נבזה בעיני עצמו גדול בעיני אחרים.
אך [מה] שצריך להרחיק במידה זאת שלא יהא עניו ונכנע לפני הרשעים, ועל זה אמר הכתוב מעין נרפש מקור משחת צדיק מט לפני רשע. ואם יש יכולת בידו יקוֹם מן הרשעים לכבוד השם ויחזק תוכחתו נגדם ויעמוד עליהם כארי נוהם להציל הנגזל מיד הגוזל ויורה בני אדם עבודת הקדוש ברוך הוא ויוכיחם בכל כחו כפי חכמתו, בתחילה בנחת ואם לא יועיל יכלימם ויצווה על הטוב ויזהיר מן הרע בפיו ובלשונו כפי חכמתו. וימהר לקחת דיני אלקים ממי שחייב בהם ולא יכנע ולא ישפיל בזה.
יש שהיא ענווה רעה כמו הגאווה כענין שעשו נביאי שקר שהיו לובשים בגדים כמו נביאי האמת שיתקבלו כזביהם ושקריהם כמו שנאמר ולא ילבשו אדרת שער למען כחש לכך אותם ההולכים בענווה בענין מלבוש ומדברים בנחת ומנהיגים עצמם בחזקת חסידים וצדיקים למען יאמינו להם ויסמכו על דבריהם ויחניפו למי שאין להחניף ועושים רמאות בסתר ואין חוששים לקיים המצוה רק ברבים ולא כשהם ביחיד וגונבים דעת הבריות אלו הם מחללים השם ברוך הוא יותר מכל האדם וגורמים שאין העולם מאמינים לטובים והם נחשדים מבני אדם שיאמרו שמא אלו הם כאלו והמכיר בהם חייב לפרסם ולהודיע לכל כאשר אמרו רבותינו מפרסמים החניפים.
לכן הקיצה ואל תתעלם להסיר הגבהות והרמאות ממך ואל תמנע עבור שתראה הרבה מבני גילך עושים כן שאינם מסירים הגבהות והרמאות ואומר למוכיח מי האיש שאין לו גאווה ומי האיש שיכול להיזהר היות ישר במשא ומתן ושלא לרמאות בני אדם ולעשות כל מעשיו בהכשר הלא יש כמה בני אדם טובים וגדולים ממני העושים כך וכך על כן עשה כמותם ומה שיהיה להם בעולם הבא יהיה גם לי. המחשבים כך הוא שטות שאין דוגמתו, משל כי מי שעיניו כואבים ויש לו כחול שהוא מומחה לרפואת העין וכבר נודע לכל אמיתת הרפואה אין זה חכמה לומר לא אעשה שום רפואה ואם אהיה עיוור מה בכך כמה עיוורים בעולם ומה שיהיה להם יהיה גם לי הלא זה לעג ושטות לפני כל. לכן עיין על נפשך והשתדל בכל כחך ואל תיתן עיניך במי שלמטה ממך במעלת החכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא כי בזה תקצר בעבודה ובחכמה אך תתן עיניך ולבך במי שהוא למעלה ממך והשתדל לרדוף אחריו ולהשיגו כפי יכולתך במעלת החכמה ובעבודת הקדוש ברוך הוא ועל זה נאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ: