אוצר:מיזמים/שפתותיו דובבות/תמוז/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מיזמים שפתותיו דובבות תמוז יב

י"ב תמוז - רבינו יעקב ב"ר אשר בעל הטורים

'ויהי לנס' - בראש התורן ולימות המשיח

כתיב (במדבר כו ט-י): "הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בצותם על ה'. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח במות העדה באכול האש את חמישים ומאתים איש ויהיו לנס. ובני קרח לא מתו".

ויהיו לנס, ג' במסורה: א' ויהיו לנס (שם). ב' שורש ישי אשר עומד לנס עמים (ישעיה יא י). ג' שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס (יחזקאל כז ז).

הבעל הטורים מבאר כי במסורה זו נרמז מה שדרשו חז"ל במסכת סנהדרין (קי.) על הפסוק "ובני קרח לא מתו": תנא משום רבינו אמרו, מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה.

ועוד דרשו חז"ל (שם קט:): תנו רבנן, עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר טז לג) "ותכס עליהם הארץ" - בעולם הזה, "ויאבדו מתוך הקהל" - לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר, הרי הן כאבידה המתבקשת, שנאמר (תהילים קיט קעו) "תעיתי כשה אובד בקש עבדך כימצותיך לא שכחתי".

וכך נדרשת המסורה, כי מה שירדו קרח ועדתו ובני קרח לשאול, 'ויהי לנס' היינו נס ככתוב בפסוק 'והיה מפרשך להיות לך לנס', שכשנפתחה הארץ נשאר מקום באמצע כמו הנס שהוא בראש התורן שעליו תלוי המפרש, ומקום התבצר לבני קרח בגיהנום. ואף יהיו לנס לעתיד לבוא ככתוב 'שורש ישי אשר עומד לנס עמים' - כמאן דאמר שהם אבידה המתבקשת שיעמדו לתחיית המתים לימות משיח בן דוד.

·

מעבר לתחילת הדף