אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפג/תשרי/יח

יום חמישי י"ח תשרי - רבי משולם איגרא

החילוק בין שופר ללולב בגזירת חכמים ביום טוב

בגמרא בסוכה מבואר שבזמן שבית המקדש היה קיים, היתה מצות נטילת לולב נוהגת ביום טוב שחל ראשון שחל בשבת אף בגבולין. והתוספות (סוכה מג. ד"ה אינהו) הקשו מאי שנא ממצות שופר ששנינו (ר"ה כט:) שאם חל יום טוב של ראש השנה בשבת, היו תוקעים רק במקדש אך לא במדינה.

ויישבו התוספות שלולב אינו אלא טלטול בעלמא, ולפיכך כיון שהותר במקדש התירוהו אף במדינה. משא"כ שופר שהוא מעשה חכמה החמירו בו טפי ואסרו בגבולין אף כשהותר במקדש.

ובשו"ת רבי משולם איגרא (או"ח סימן נד) כתב ליישב עוד באופן אחר, דהנה דעת התוספות (ב"מ ע:) שאף שיש כח ביד חכמים לאסור מה שהתירה התורה, אבל מה שהתירה התורה בפירוש אין כח בידם לאסור. ומעתה כיון דכתיב במקדש ליטול הלולב 'שבעת ימים' הרי לכאורה קשה כיצד יש כח ביד חכמים לאסור. ואמנם צריך לומר שאת לשון הפסוק יש להעמיד באופן שחל שבת ביום טוב ראשון שאז נוטל לולב כל הימים, משא"כ כשחל שבת בשאר ימים אזי לא דיברה תורה ויש כח ביד חכמים לאסור כשאין ההיתר מפורש בתורה.

אמנם אם יאסרו חכמים אפילו ביום טוב ראשון שחל בשבת, הרי בכך יבטלו את דין התורה המפורש שיש מציאות של נטילת לולב 'שבעת ימים'. ועל זה כתבה הגמרא שכיון שיש לו עיקר מן התורה לא גזרו בו חכמים. משא"כ שופר שאינו אלא יום אחד, הרי בזה אפשר להעמיד את הפסוק באופן שחל יום טוב בימות החול ולא בשבת, ולכן היה כח ביד חכמים לאסור תקיעת שופר בכל אופן שחל ראש השנה בשבת.