אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפג/תשרי/ד

יום חמישי ד' תשרי - רבי אברהם דאנציג

בחיים אין הקב"ה מטה הכף לצד זכות

בספר חיי אדם, בתחילת הלכות יום כיפור (ח"ב כלל קמג ס"א) מבאר את מה שנראה לכאורה כסתירה בין מאמרי חז"ל, כשמחד איתא בחז"ל (ר"ה טז:): אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן, שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים... בינוניים תלויים ועומדין מר"ה ועד יום הכיפורים, זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה. ומאידך אמרו (שם יז.): בית הלל אומרים, "ורב חסד" - מטה כלפי חסד. אם כן כיון שאדם בינוני, הרי אף אם לא ישוב בתשובה בעשי"ת עדיין יטה הקב"ה את הכף כלפי חסד.

על כך כותב החיי אדם: וגדול העון מי שלא שב ואינו רואה להרבות בתורה ומעשים טובים בימים האלו מכל ימות השנה, כי אנחנו הלוואי שנהיה מן הבינונים אשר משפטם תלוי עד יום הכיפורים. וכל זמן שהאדם חי - אין הקב"ה נוהג במדתו להטות כלפי חסד לבינונים. רצה לומר, אם היה הכף שקול, עושה חסד ולוקח עון אחד מן הכף או שנוטל זכות משלו ונותן לכף השניה. שמדה זאת אינו נוהג אלא לאחר מותו, שאי אפשר לאדם עוד לעשות איזה זכות. אבל בחייו, אמר הקב"ה הרי הפתח פתוח ובידך לזכות באיזה מצוה, ואתה מתעצל בעצמך ומתחייב בנפשך.

לכן צריך כל אדם לפחד על עצמו שיתאמץ בתשובה על העבר ולהרבות מצוות ומעשים טובים בכדי שיהיה טהור וזך לפני בא יום הקודש הזה, כמו שכתוב (ויקרא טז ל) "לפני השם תטהרו".