אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפג/חשון/יד

יום שלישי י"ד חשון - רבי מנחם קארקובסקי

כשיש קושיה בלי תירוץ לא מקשים

"ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר ייאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב יד)

ובמדרש: אמר לפניו, רבונו של עולם, בשעה שאמרת לי 'קח נא את בנך', היה לי מה להשיב לך: אתמול אמרת 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ועכשיו 'קח את את בנך' - וח"ו לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך. יהי רצון מלפניך ה' אלקי בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא נזכר להם אותו העקדה, ותתמלא עליהם רחמים.

בספר דרשותיו של רבי מנחם קארקובסקי בעל 'עבודת המלך', ארזי הלבנון (דרוש יט), התפלא על דברי המדרש. ראשית, מה שלא הזכיר אברהם את עצם העקידה, אלא הזכיר רק מה שהיה יכול להקשות ולא הקשה. ועוד, איזו שייכות יש בין ענין העבירות שיעברו ישראל, ובין זה שלא הקשה אברהם קושייתו.

וביאר ע"פ מה ששמע להקשות על מאמר זה מפה קדוש, רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל, שלכאורה כיון שבאמת קושיה היא למה לא שאל אותה אברהם כדי שישיב לו ה' על הסתירה הזו. ועוד, למה לא הזכיר אותה רק אחר כל הדברים האלה. וביאר הגר"ח, שבאמת קושיה על התורה שיש לה תירוץ ראוי להקשותה - שכן היא תורה, אבל אם חלילה היה שייך קושיא חזקה שאין לה תשובה - אותה אינו רשאי להקשות, כי זהו שקר. ועל כך אמרו חז"ל בברייתא די"ג מידות שהתורה נדרשת בהם: וכן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, וכל זמן שלא בא הכתוב אין מוטל עליך ליישב הכתובים.

ומעתה, כל זמן שהיו רק שני כתובים אלו של 'כי ביצחק יקרא לך זרע' 'וקח את בנך... והעלהו לעולה' - לא הקשה אברהם כלום, ורק אחר שבא הכתוב השלישי והכריע ביניהם "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" - ולא עלתה על ליבי מעולם, אז הקשה כן למפרע.

עפ"ז, מוסיף העבודת המלך, יש לבאר גם את הדברי המדרש, שכך טען אברהם: הלא אנכי כשהיתה לי קושיא שאין עליה תירוץ, לא הקשיתי. אף אתה, כשתהיינה קושיות על בני שאין עליהם תירוץ, שיעברו בריתך באופן שלא יוכלו להשיב שום תירוץ - רחם עליהם ואל תקשה הקושיות.