אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/שבט/כד

יום רביעי כ"ד שבט - רבי איסר יהודה אונטרמן

"ומכה אביו ואמו מות יומת" (שמות כא טו)

בשאילתות דרב אחאי גאון (פ' משפטים סוף שאילתא כ) כתב שאף שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, היינו רק לענין כבודו, אך אין האב יכול למחול על הכאתו וקללתו. מוסיף על כך רבי איסר יהודה אונטרמן בספרו שבט מיהודה (שער ראשון סימן כ אות ו) שמאחר ואין האב רשאי למחול על הכאתו, ממילא אף יתחייב הבן מיתה על הכאתו זו - שכיון שאסור בהכאתו שוב עומד הוא בדינו הראשון שהמכה אביו חייב מיתה [וכ"כ הנצי"ב בהעמק שאלה שם].

ומכאן תמה הגראי"א על דברי המנחת חינוך (מצוה מח אות ב) שכלל דין חובל באביו עם חובל בחבירו, והסיק שאם נתן לו אביו רשות להכותו אין עליו עונש כלל, כשם שאם הרשה לו חבירו להכותו שאינו חייב על הכאתו. ואמנם מדברי השאילתות מוכח להדיא שאין הדין כן. ואף הסברא נותנת שאין להשוותם זה לזה, שכן בחובל חבירו הקפידה התורה שלא יפגע בגוף חבירו, ולכן יש מקום לומר שמחילתו מועילה. משא"כ בחובל באביו, נתווסף על זה איסור חמור יותר מפני האבהות, והתורה החמירה בדינו שכן הוקש כבודם לכבוד המקום, ומה תפעל בזה מחילת האב.