אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/שבט/ד

יום חמישי ד' שבט - רבי ישראל אבוחצירא, ה'באבא סאלי'

כתוב בפרשה: "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל־צִבְאֹתָם" (שמות יב נא)

בהגדה של פסח אנו משבחים ומהללים ומודים לפני הקב"ה על שהוציאנו ממצרים. וכך אנו אומרים: ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.

והדברים תמוהים, וכי לעולם היינו נשארים במצרים, ולא היה עולה ביד שום דור לצאת משם. וכמו שאנו רואים בעינינו אומות המשועבדות ונתונות תחת עם אחר, ואחר רבות בשנים זוכות לעצמאות ויוצאות לחירות מתחת יד משעבדיהם.

ביאר בזה רבי ישראל אבוחצירא, ה'באבא סאלי' (הובא בשמו בהגדה של פסח מנחת שלום); עד שלשה דורות עדיין יש 'מורשת אבות', לכן אפילו אם האב אינו הולך בדרכי ה' עדיין יש תקווה שבנו או נכדו ישובו למקורם. אבל אחרי שלשה דורות ח"ו משתכחת המורשת מלב הבנים. וממילא ודאי שצאצאיהם של בני ישראל היו יוצאים משיעבוד מצרים ביום מן הימים, אך לא היה להם שום קשר ושייכות עם 'עם ישראל' ולא היה בהם כל ייחוד משאר אומות הועלם. ועל כך אנו מודים לבורא עולם שהוציאנו משום קודם לכן בעוד שם ישראל עלינו.