אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/שבט/א
יום שני א' שבט - רבי משה שיק, 'מהר"ם שיק'[עריכה]
מצוות שחיטת הפסח[עריכה]
בפסוק נאמר (שמות יב ו): "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים". ופסוק זה נמנה אצל כל מוני המצוות למצות עשה, לשחוט קרבן פסח בי"ד בניסן בין הערבים.
ובספר מעין החכמה (עשה ד) הקשה מדוע דוקא אצל קרבן פסח, נמנית שחיטתו כמצות עשה בפני עצמה, מה שלא מצאנו דוגמת זאת בשום קרבן אחר.
ובספר כרם שלמה (יו"ד סימן א) יישב שקרבן פסח שונה משאר הקרבנות, במה שקבעה התורה זמן לשחיטתו, ולכן חשובה שחיטתו למנותה כמצווה בפני עצמה.
אמנם המהר"ם שיק בספרו על תרי"ג מצוות (מצוה ה), לא ניחא ליה ביישוב זה, שכיון שקרבן פסח פסול אם נשחט קודם חצות, לכן הוצרכה התורה לקבוע לו זמן, והרי זה ככל שאר דיני הקרבן, ואין בכך די כדי לקבוע השחיטה כמצווה בפני עצמה. כפי ששאר דיני הקרבן אינם חשובים כמצוות נוספות.
ולכן מיישב המהר"ם שיק את עיקר הקושיה באופן אחר. שבשאר הקרבנות נמנה עיקר החיוב בהבאת הקרבן כמצות עשה, לדוגמה: מצוה קכ"א - שיקריבו הבית דין קרבן אם טעו בהוראה. ומצוה קכ"ט - להקריב קרבן מי שנסתפק לו אם חטא בחטא. וכיון שעיקר החיוב כבר קבע מקום לעצמו כמצוה, אין טעם להוסיף מצוה על שחיטתו, שהרי השחיטה היא פרט בקיום חובתו. משא"כ קרבן פסח שאין לו מצוה נוספת על עיקר חיובו, נמנה חיובו במצוות השחיטה.