אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/סיון/יט

שבת קודש פרשת שלח י"ט סיון - רבי יהודה בן עטר

מדוע לא יתלו הגויים את מות ישראל בחטאם?

כשפונה משה בתפילה אל השם שימנע מלהמית את ישראל על דבר חטא המרגלים, הוא אומר: "ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו... והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמר. מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר".

ויש לדקדק מהו שאמר 'ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו', מה הדגיש הכתוב באומרו 'מקרבו', ומדוע נצרך ענין יציאת מצרים כהקדמה לסברת הגויים שאין ה' יכול, חלילה, להביא את ישראל אל ארצם. הלא לכאורה אדרבה לו לא היו שומעים על יציאת מצרים, כל שכן שהיו סבורים כי אפשר ואין בכחו לעשות כדבר הזה.

כדי לבאר זאת, מקדים רבי יהודה בן עטר בספרו מנחת יהודה ומעורר שאלה נוספת: מדוע טוען משה כי הגויים יתלו את אי כניסת ישראל לארץ כנען בכך שאין יכולת ביד ה' להכניסם לארץ? מדוע לא יתלו הדבר בפשטות, כפי שאכן ארע, שחטאו לפניו ולכן עושה להם דבר זה.

אלא שבודאי בהבטה ראשונה יתלו הגויים את סיבת הדבר בחטאם של ישראל, אלא שעל כך יטענו המצרים כי ה' מציל את ישראל מארץ אויביהם גם כאשר 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה', וכיון ש'שמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו' היינו גוי עובד עבודה זרה מקרב גוי עובד עבודה זרה - שוב יאמרו 'מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה', כי אף אם חטאו לו היה לו להושיעם כדרך שהוציאם ממצרים.