אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/ניסן/ל

יום ראשון ל' ניסן - רבי יעקב ישראל מעמדין, היעב"ץ

ספירת העומר מיד בתחילת הלילה

כתב הטור (או"ח סימן תפט): "ערבית אחר התפילה מתחילין לספור העומר".

על פסק זה של הטור כותב היעב"ץ בספרו מור וקציעה, כי מעיקר הדין היה ראוי לספור ספירת העומר קודם התפילה, שהרי ספירת העומר דאורייתא לדעת כמה ראשונים. ואף לדעת הסוברים שאין חיובה בזמן הזה אלא מדרבנן, מכל מקום יש לה עיקר מן התורה. ואילו תפילה אינה אלא מדרבנן ורק שיש לה רמז בדרך אסמכתא מהפסוק "ולעבדו בכל לבבכם", ולכן פשוט שספירת העומר קודמת לתפילה.

אלא שמאחר ומנהגם היה להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום (ראה רש"י ברכות ב.), ובאותה שעה אי אפשר עדיין לספור ספירת העומר, לכן התפללו קודם ערבית ובכך כיוונו שתהיה הספירה בזמנה משתחשך.

אמנם אף שנדחית ספירת העומר אחר התפילה, ודאי שכשם שבכל המצוות דין הוא ששהויי מצוה לא משהינן, ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, כן גם במצות ספירת העומר יש להקדים הספירה כמה שאפשר. ויתירה מכך מצוה זו, שכן בה טעם נוסף מיוחד יש להקדים את ספירתה - משום דבעינן 'תמימות'.

בדבריו, יוצא היעב"ץ חוצץ נגד ה'חמדת ימים' שכתב ע"פ הקבלה לספור ספירת העומר אחר אמירת ההגדה [בחו"ל, בליל הסדר ביו"ט שני של גלויות], והוא מכריע כנגד דבריו, לספור ספירת העומר מיד אחר התפילה.