אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/ניסן/כח

יום שישי כ"ח ניסן - רבי משה הלברשטאם

ספירת העומר באונן מדין שומע כעונה

בתשובה שנדפסה בקובץ התאחדות תלמידי דושינסקיא (סיון תשמ) האריך רבי משה הלברשטאם להוכיח שאדם שנעשה אונן ל"ע בימי ספירת העומר, ולא היה יכול לספור ספירת העומר בעצמו, לא מועיל לו לצאת ידי חובת ספירה בכך שישמע מחבירו. ובטעם הדבר כתב הגרמ"ה, כי מאחר שהוא בעצמותו אינו 'בר חיובא', איך יוכל אחר להוציאו בדבר שהוא עצמו פטור ממנו.

ועל פי זה חידש עוד הגרמ"ה שלמחרת שוב לא יוכל לספור בברכה, שהרי כיון שלא ספר יום אחד שוב אינו יכול לספור, כיון שאנו חוששים לדעת הראשונים שכל ימי הספירה מצוה אחת הם.

ובאמת יסוד דברים אלו כבר מבואר בתשובת הנודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סימן כז) שנקט אף הוא שאם היה אונן לילה ויום שלם, אינו יכול עוד להמשיך ולספור בברכה, כיון שחסר בדין תמימות. ואף אם ספר האונן בזמן אנינותו, אין בכך די כדי לקיים את הספירה בשאר הימים, כי כיון שבאותה עת היה אסור במצוה, שוב ממילא אין ספירתו כלום ואינה עולה לספירה, ולא יוכל להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה.

ואמנם יש שחלקו על פסק הנודע ביהודה, וסבירא להו שהאונן יכול לספור בעצמו ולתקן בכך את שאר הימים, אף שאינו חייב ביום זה. אלא שמעיר הגרמ"ה שכל דבריהם הם רק באופן שהאונן עצמו ספר, אבל באופן שלא ספר בעצמו אלא רק שמע מחברו, אם כן צריכים אנו לבוא לדין 'שומע כעונה', וזה אינו שייך באופן שאינו 'בר חיובא'.