אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/ניסן/יח

יום שלישי י"ח ניסן - רבי שמואל טרוביץ

קטן שהגדיל בימי הספירה

המנחת חינוך (מצוה שו) הסתפק בקטן שהגדיל בימי הספירה, וספר מתחילת ימי הספירה, לדעת הסוברים שכל המנין של ספירת העומר - כולו מצוה אחת, ואם חיסר יום אחד בטל ממנו החשבון. ונסתפק המנ"ח אם הספירה שספק בקטנותו עולה לו לחשבון, וחייב עתה כשהגדיל להמשיך ולבספור בברכ, או שנאמר שכיון שהיה פטור בקטנותו לא הועילה ספירתו. וכן הסתפק בספר ציונים לתורה למהר"י ענגיל (כלל יב).

וכעין זה דן רבי עקיבא איגר (על שו"ע או"ח סימן קפו ס"ב) לענין קטן שאכל סמוך להגיעו למצוות, וכשהחשיך ונעשה גדול עדיין לא נתעכל המזון, ודן רע"א אם מחוייב בברכת המזון מדאורייתא משום שבגדלותו עדיין לא נתעכל המזון, או שנאמר שמאחר והאכילה היתה בקנטות אינו חייב מן התורה. ועוד הוסיף להסתפק לפי זה אם בירך בקטנותו, אם כשנעשה גדול מועילה ברכה זו לפוטרו מהחיוב דאורייתא שנוצר עתה כיון שלא נתעכל המזון כשהגדיל.

ובספר מעדני שמואל לרבי שמואל טרוביץ זצ"ל (סימן יח אות א) כתב בזה על פי מה שיש לחקור בעיקר הדבר שקטן אינו בר מצוות, אם עניינו שמופקע לגמרי מענין מצוות ועבירות, ומצוה שלו אינה נחשבת כלל למצוה. או שמצוה שעושה חשובה קיום מצוה אלא שהוא לא מחוייב בה, והרי הוא כאינו מצווה ועושה. ועמד בחקירה זו הפרי מגדים (בפתיחה לאו"ח).

ואם כן יש לתלות שני הצדדים בנידון זה, שאם חשובה עשייתו עשיית מצוה, אם כן יוכל להמשיך בקיום מצות ספירת העומר ואינו צריך לשוב ולברך ברכת המזון. משא"כ אם מעשהו אינו מוגדר כמעשה מצוה כלל, אם כן לא תועיל עשייתו בקטנות לחיובו מן התורה ולא יוכל לספור בברכה ויצטרך לשוב ולברך ברכת המזון.