אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/ניסן/ב

יום ראשון ב' ניסן - רבי ישעיהו באסאן

דרשה להתיר טבילת בעל קרי במקוה

על טהרת בעל קרי כתוב (ויקרא טו טז): ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע, ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. ודרשו חז"ל בספרא: 'ורחץ במים' - אפילו במי מקוה [כך נראה גירסת רש"י בעירובין (ד.). דהיינו שחידשה התורה שאינו צריך טבילה במים חיים, אלא מספיקה לו טבילה במקוה.

ובטהרת מצורע נאמר (ויקרא יד ח): וכבס המיטהר את בגדיו... ורחץ במים וטהר. ובספרא דרשו: 'במים' - אפילו במי מקוה. והלא דין הוא, זב שאינו טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים, מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שטעון ביאת מים חיים, תלמוד לומר 'ורחץ במים' אפילו במי מקוה.

בשו"ת לחמי תודה לרבי ישעיהו באסאן זצ"ל (עמוד סח) הקשה, שהרי מבואר בדרשת חז"ל לגבי מצורע שכל מה שהוצרכו לדרשה זו ש'במים' - במי מקוה, הוא משום שיש ק"ו ללמוד מצורע מזב שיצטרך מים חיים ולא מי מקוה. ואם כן מדוע הוצרכו לדרשה זהה לגבי בעל קרי, הרי לבעל קרי אין ק"ו ומדוע היה ס"ד שיצטרך מים חיים דוקא, עד שהוצרכה התורה לכתוב 'במים' לחדש שטובל במי מקוה.

ויישב, שכיון שסמכה התורה דין בעל קרי לדין זב, וכתוב גם "ואיש" בוי"ו, הוא אמינא שוי"ו מוסיף על ענין ראשון, מה זב במים חיים אף בעל קרי במים חיים, ולכן הדגישה התורה 'ורחץ במים' - במי מקוה, ולא כזב שטעון מים חיים.