אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ז

שבת קודש פרשת ויגש ז' טבת תשפ"ב - רבי משה דוד וואלי, בעל 'אור עולם':

במו"מ בין יהודה ליוסף, פותח יהודה ואומר: "אדני שאל את עבדיו לאמר, היש לכם אב או אח. ונאמר אל אדני, יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן, ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו, ואביו אהבו.

יש בענין זה קושיה עצומה, כך פותח רבי משה דוד וואלי תלמידו של הרמח"ל, בספרו 'אור עולם'. המעיין בפרשה הקודמת לא ימצא זכר לשאלה כזו מפיו של יוסף. הרי הסיבה שהוצרכו האחים לספר ליוסף על אביהם ועל אחיהם הקטן ואחיו שמת, לא היתה אלא כדי לצאת מהחשד אותו חשדם יוסף, כאילו באו לתור את הארץ. שעל כך השיבו ואמרו, "כנים אנחנו לא היינו מרגלים. שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו, האחד איננו והקטון היום את אבינו בארץ כנען" (בראשית מב לא-לב). כיצד מלאו ליבו של יהודה לומר ליוסף עכשיו שהוא זה ששאל מהם את כל אלו הדברים, דבר שכלל לא ארע במציאות.

התירוץ על זה הנראה לעניות דעתי, אומר רמ"ד וואלי, כי לא רצה יהודה להזכיר עכשיו את מה שחשד בהם יוסף כאילו היו מרגלים, כי לא רצה לעורר עתה את כעסו של יוסף אלא היתה כוונתו לפייסו. ולכן הזכיר את המאורע כאילו רק היה חפצו של יוסף לידע את ענייניהם, ובכך מחד גיסא יכסה את קלונם ולא יעורר את החשד ההוא בשנית, ומאידך, גם יש מורה בכך שאינו רוצה לפגום ביושרו של יוסף, שחשדם חינם כאילו מרגלים היו.