אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אייר/כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מיזמים דבריהם הם זכרונם תשפב אייר

יום ראשון כ"ח אייר - רבי פסח יצחק שטיין

תגלחת מצורע בימי נזירות

בפרשתנו פרשת נשא עוסקת התורה גם בדיני נזיר. אחד מדיניו של הנזיר הוא האיסור לגלח את שערו, וככתוב (במדבר ו ה) "כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו".

והרמב"ם (נזירות פ"ז הט"ו) מביא שישנו אופן שבו הנזיר מותר לגלח תגלחת מצוה: נזיר שנצטרע ונרפא מצרעתו בתוך ימי נזירות, הרי זה מגלח כל שערו. ובטעם הדבר כתב הרמב"ם: שהרי תגלחתו מצות עשה [ועשה דוחה לא תעשה של איסור הגילוח]. ומוסיף הרמב"ם: והלא נזיר שגילח בימי נזירותו עבר על לא תעשה ועשה, שנאמר 'קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו', ובכל מקום אין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ולמה דוחה עשה של תגלחת... מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת... והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאליו, ולא נשאר אלא לא תעשה שהוא 'תער לא יעבור על ראשו', ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודוחה אותו.

והראב"ד תמה על דברי הרמב"ם, מהמבואר בגמרא ביבמות שעשה של תגלחת נזיר דוחה לא תעשה ועשה של נזיר כיון ש'ישנו בשאלה' [- שיכול להישאל על כל נזירותו]. והכסף משנה כתב ליישב: דתרי טעמא איכא במילתא, ובגמרא חדא מינייהו נקט, עכ"ל.

ובליקוטי שיעורים לרבי פסח שטיין זצ"ל (יבמות סימן ד אות א) תמה על דברי הכסף משנה, שהרי השגת הראב"ד נחלקת לשנים: א' לשם מה הוצרך הרמב"ם לתת טעם אחר לדחיית העשה מהטעם המבואר בגמרא. ועל השגה זו באמת אפשר לומר כיישוב הכסף משנה שהגמרא נקטה תירוץ אחד ואילו הרמב"ם נקט את התירוץ השני - ושניהם אמת.

אמנם, מלבד השגה זו הרי בכלל השגת הראב"ד כלולה תמיהה נוספת על דברי הרמב"ם, שהרמב"ם נקט שבזמן שהנזיר נטמא בצרעת אינו קדוש עוד בקדושת הנזירות ואין כלל 'עשה' של 'קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו' - ודבר זה נסתר מהגמרא המבארת שאמנם יש כאן 'עשה ולא תעשה' אלא שהם קלושים כיון ש'ישנו בשאלה'. וכיון שדברי הגמרא סותרים לדברי הרמב"ם לא שייך לומר 'חדא מינייהו נקט', והניח קושייתו ב'צריך עיון'.

· מעבר לתחילת הדף