אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אייר/ה

יום שישי ה' אייר - רבי מאיר אוירבאך

מלאכת אוכל נפש שלא לצורך

בפרשת בא (שמות יב טז) נאמר: "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ולמדו חז"ל מפסוק זה להתיר ביו"ט כל מלאכת אוכל נפש ולצורך אוכל נפש. ודעת בית הלל שאומרים גם 'מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך', ודעת רש"י (ביצה יב. ד"ה ליפלגו) כפי שהבינו בדעתו התוספות ושאר הראשונים, אף שלא לצורך כלל מותר משום 'מתוך'.

והתוספות (שם ד"ה ה"ג) הקשו מהדין המבואר בגמרא בפסחים (מו:) שהאופה מיום טוב לחול לוקה, ולדעת רש"י מדוע לא נאמר 'מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך' - ואפילו שלא לצורך כלל.

ובספר אמרי בינה לרבי מאיר אוירבך זצ"ל כתב ליישב דעת רש"י על פי דברי הרמב"ן בפרשת אמור (ויקרא כג ז) על הפסוק "כל מלאכת עבודה לא תעשו" ורש"י פירש שהפסוק בא לאסור מלאכת דבר האבד, שאפילו מלאכות שיש בהם צורך חסרון כיס וחשובות לכם עבודה - אף הם 'לא תעשו'. והרמב"ן השיג עליו שאם כן היה צריך לומר פסוק זה גם בשבת, שאף שם ישמעינו הפסוק שמלאכת דבר האבד אסורה. ולכן פירש הרמב"ן שמלאכה שהיא לצורך אוכל נפש אינה חשובה 'מלאכת עבודה' אלא 'תענוג והנאה', ובא הפסוקו להורות ש'מלאכת עבודה' - מלאכה המשתמרת לעבודת קנין שאותה - אסור לעשותה אף ביום טוב.

והעולה מתוך דברי הרמב"ן שם, שמלאכת שהיה עושה לעצמו בתורת תענוג והנאה מותרת ומותר לעשותה אף לרבו, ואילו מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש אפילו אם היא דבר קל ללא טורח, מכל מקום לא הותרה ביום טוב.

לפי זה יתכן, שגם רש"י סובר כן, ולכן סובר שמלאכת הנאה ותענוג התירה התורה אפילו כשהוא ללא צורך כלל, אבל כשאופה מיום טוב לחול הרי מלאכה זו איננה 'מלאכת תענוג' אלא מלאכה לצורך חול, ומלאכה כזו אסורה אפילו אם היתה לצורך אוכל נפש שכן 'מלאכת עבודה' - אסורה אף ביום טוב.