אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר ב/כו

יום שלישי כ"ו אדר ב' - רבי אברהם חיים ברים

מילה בזמנה בתוספת שבת

בפרשתנו (ויקרא יב ג): "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".

בספר תפארת בנים (קיצוש"ע סימן קסג ס"ג) מביא נידון אותו העלה בפניו גיסו רבי אברהם חיים ברים זצ"ל ראש ישיבת משכן יוסף. מעשה בתינוק שזמן מילתו היה ערב שבת, ברם במשך כל היום היה נראה שאי אפשר למולו מחמת חולי, ובשל כך סילק המוהל דעתו מן המילה וקיבל על עצמו שבת. והנה זמן קצר סמוך לכניסת השבת, ראה המוהל את התינוק והחליט כי ניתן למולו, אך עתה כבר קיבל על עצמו שבת ולא היה שם מוהל אחר.

רבי חיים ברים אמר כי המורים פוסקים שמותר לו למול את התינוק בברכה. ומקור דבריהם עפ"י מה שכתב הט"ז (או"ח סימן תר סק"ב) והמטה אפרים (סימן תרא סי"ג) ובאלף המגן (שם) בענין קהל ששלחו לעיר אחרת להביא להם שופר והתעכב השליח עד סוף היום השני, וראש השנה היה באותה שנה ביום ה' וביום ו', וכשבא השליח כבר התפללו תפילה של שבת אך היום היה גדול, והורו הפוסקים שאם אין מי שיודע לתקוע, יתקע מי שקיבל שבת בלא ברכה. והטעם משום תרתי דסתרי, שהרי הכל יודעים שאין תוקעים בשבת והוא כבר עשאו שבת, וכיון שברכות לא מעכבות לכן יתקע בלא ברכה. ולפי זה הורו המורים שגבי מילה שאין כאן תרתי דסתרי, שהרי מילה שייכת אף בשבת אילו היה זה זמנה, לכן כיון שלפי האמת עדיין יום שישי ועדיין היא 'מילה בזמנה' לכן ימולו אף שקיבלו שבת - שהרי מילה דוחה את השבת.

נידון זה מובא בשם רבי חיים ברים זצ"ל גם בקובץ מוריה (רמא-רמב, עמוד קו), ושם הביא הכרעה זו בשם ספר אוצר הברית (ח"ב פט סימן ו סי"ז). אמנם האריך להעיר על הכרעה זו והביא הכרעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהשיב שישאל על מה שקיבל שבת וימול, אך בלי התרה אסור למול.