אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר ב/ו

יום רביעי ו' אדר ב' - רבי שמעון בצלאל ניימן

כתיב (ויקרא א ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם".

וברש"י: 'אדם כי יקריב מכם' - כשיקריב, בקרבנות נדבה דיבר הענין. 'אדם' - למה נאמר? מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.

בספר פנינים יקרים הביא בשם ספר כתנות אור לבאר את סמיכות דברי רש"י. דהנה קיימא לן "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם", ואם כן לכאורה אין להקשות למה נאמר 'אדם', שכן הפסוק בא למעט שרק 'אדם כי יקריב מכם קרבן להשם' ולא נכרים שאינם קרויים אדם. אמנם כיון שהקדים רש"י וביאר ש'כי יקריב' פירושו כשיקריב, ובקרבנות נדבה הכתוב מדבר, הרי הדין הוא שנכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל. ולכן ממשיך רש"י ומקשה שלפי זה צריך להבין 'אדם למה נאמר'.