אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר א/יז

יום שישי י"ז אדר א' - רבי ברוך שמעון סלומון

"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה" (שמות ל יח)

הספורנו עומד על כך שכל כלי המקדש נזכרים בפרשיות תרומה ותצוה, ורק הכיור וכנו נזכרים בפני עצמם בפרשתנו, פרשת כי תשא. וביאר: כי לא היתה הכוונה בו להשכין שכינה במקדש, כענין הכוונה באותם הכלים, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם.

בגליון תורת הקרבנות (גליון 61) הביא חכ"א תוספת ביאור בדברי הספורנו משמו של רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל ר"י נחלת דוד ורב העיר פתח תקוה. וכה אמר: הכלים כולם הרי הם חלק מצורת הבית המקדש, שכן רק עמם ראוי המקדש לשכון בו שכינה. שונה מכך הכיור וכנו, הן אמת שנצרכים הם לצורך עבודת הכהנים, אך אף בהעדרם אין חסר דבר בצורת הבנין של המשכן.

על פי זה ביאר הגרב"ש סלומון את ההיתר לסלק את הכיור בלילה, וזאת משום שאין הכיור חלק מצורת הבית, אלא הכשר לעבודת הכהנים, ובהעדרו עדיין עומד הבנין בצורתו על תילו.