אוצר:בית המדרש/ספרי מחברים/צורתא דשמעתתא/חזקה דהשתא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בית המדרש ספרי מחברים צורתא דשמעתתא חזקה דהשתא

חזקה דהשתא

דין חזקה דהשתא מבואר בסוגיא דקידושין דף ע"ט ע"א דאמרו שם קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר, רב אמר הריהי בוגרת לפנינו. והיינו שיש ספק אם בשעת קידושי אביה היתה נערה וקידושיו קידושין או שכבר היתה בוגרת ואינם קידושין, ואמר רב שכיון שעכשיו היא בוגרת לפנינו אמרי' שגם בשעה שקידשה היתה בוגרת ואינם קידושין. ובפשוטו דין זה הוא דין חזקה דהשתא, דכיון שהשתא היא בוגרת לפנינו יש חזקה שגם מעיקרא היתה בוגרת.

ואמנם השמעתתא (ש"ג פט"ז) נקט שנחלקו בזה רש"י ותוס' בסוגיא שם ודעת רש"י באמת שהוא מדין חזקה דהשתא אך התוס' ס"ל שליכא כלל דינא דחזקה דהשתא ופירשו סברת רב מטעם אחר. ובקצוה"ח (סי' קי"ב סק"ו) נקט להלכה שלא אמרי' חזקה דהשתא כלל. אבל הגרע"א (קמא סי' ז' וביבמות פ' ב' ובכ"ד) נקט שלכ"ע טעמא דרב משום חזקה דהשתא, וכן נקט החזו"א (אעה"ז סי' פ' סקי"ח) ופי' ד' התוס' באופ"א. והכי רווחא שמעתתא בד' האחרונים בכ"ד שאמרי' חזקה דהשתא.

יסוד דין חזקה דהשתא

ובפשוטו יסוד דין חזקה דהשתא הוא כעין דין חזקה דמעיקרא, דכשם שבחזקה דמעיקרא הדין לומר שלא נעשה שינוי ממה שהיה מעיקרא, כן הוא בחזקה דהשתא דהדין לומר שלא היה שינוי מהמצב הנמצא לפנינו השתא. וגם במקום שידעי' שנשתנה, דמתחילה היה המקוה שלם ועכשיו נמדד ונמצא חסר, הרי מדין חזקה דמעיקרא יש לאחר את השינוי ולומר שבזמן הטבילה היה המקוה כמעיקרא, וה"נ דין חזקה דהשתא הוא להיפך דיש להקדים את השינוי ולתלות שבזמן הטבילה היה המקוה כהשתא,.

אבל כבר ידוע להוכיח שחזקה דהשתא אי"ז דין להקדים את השינוי ואינו שייך לחזקה דמעיקרא אלא הוי דין חזקה אחר לגמרי. ודין חזקה דהשתא היינו שכל ספק יש לדון אותו כפי המצב הנמצא השתא לפנינו, ואף במקום שאין נידון על שינוי, דדין החזקה הוא לראות כל דבר כפי המצב הנמצא לפנינו. ונבאר כמה ראיות לזה:

א. בגמ' בב"ב (קנ"ג ב') איתא דבקעה בימות החמה הויא רה"ר לענין טומאה ובימות הגשמים הויא רה"י לענין טומאה. ואמרו שם בגמ' דהיכא שיש ספק אם נכנס לבקעה בימות החמה או בימות הגשמים אזלינן בתר השתא, דאם בא לשאול בימות החמה אמרי' השתא הוא דנכנס וטהור, ואם בא לשאול בימות הגשמים אמרי' השתא הוא דנכנס וטמא. והנה אם דין חזקה דהשתא הוא להקדים את השינוי הרי אדרבה הול"ל דאם בא בימות החמה נקדים את כניסתו ונימא שנכנס בימות הגשמים. וביותר יש לתמוה דבזה אין שייך כלל לדון על שינוי שהרי כניסה לבקעה אינה שינוי הדבר אלא פעולה בעלמא, וכשם שאין שייך שם חזקה דמעיקרא לומר שהכניסה היתה מאוחרת. ומוכח מזה שדין חזקה דהשתא אינו להקדים השינוי אלא שיש לדון הספק כפי המצב השתא, וכיון שעכשיו הוי ימות החמה יש לדון הספק כפי ימות החמה. (וכ"כ החזו"א שם סקי"ז וז"ל שאין חזקה זו ממעטת השינויים, אלא דין הוא שניזיל בתרה היכי דליכא הוכחה, שהרי אין יותר חידוש אם נכנס בימות החמה מבימות הגשמים, עכ"ל).

ב. וכן איתא בשטמ"ק בכתובות (ט' א') דהנה אמרו שם באומר פתח פתוח מצאתי, דאם נשאה פחותה מבת שלוש שא"א לומר שזינתה קודם נישואין, אינו אלא חדא ספיקא האם זינתה באונס או ברצון. והתוס' שם הקשו דאכתי איכא ס"ס דגם את"ל שזינתה ברצון אכתי י"ל שזינתה בעודה קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא. והשטמ"ק שם כתב ליישב דאין להסתפק שזינתה בעודה קטנה, משום שהרי השתא היא גדולה לפנינו, וכמו דאמרי' בקידושין הריהי בוגרת לפנינו, עכ"ד. ואם חזקה דהשתא היא להקדים השינוי א"כ אדרבה יש לנו להקדים הבעילה ולומר שהיתה בעודה קטנה. ומבואר שדין חזקה דהשתא הוא לדון הספק כפי המצב הנמצא השתא, וכיון שהשתא היא גדולה יש לנו להחזיק הבעילה בגדלות.

ג. השמעתתא (ש"ג פ"ז) כתב שלא אמרי' חזקה בספק תערובת, והיינו בספק אם נפל איסור לתוך ההיתר אין אומרים העמד התערובת בחזקת היתר, משום שנפילת איסור לתערובת אי"ז שינוי בהתערובת, שהרי אין ההיתר נהפך לאיסור ואין אסור אלא מחמת הספק, וזה אין נחשב שינוי ואין שייך ע"ז חזקת היתר. ומ"מ מסיק השמעתתא שם שחזקה דהשתא שפיר אמרי' בתערובת, ואם נמצא איסור השתא בעיסה אוסרים הכל למפרע מדין חזקה דהשתא. ומבואר להדיא שחזקה דהשתא אינה להקדים השינוי שהרי נקט שתערובת ל"ה שינוי, אלא שיש לדון הספק כפי המצב הנמצא השתא, ובזה גם בתערובת כיון שעכשיו יש בה איסור לפנינו יש לדון גם את שעת הספק לאיסור.

ד. החזו"א (שם סקי"ג) כתב לייסד דאין שייך חזקה דהשתא היכא שהדין שיהיה ע"י החזקה אינו אותו דין הנמצא השתא. וכגון בהמה שנשחטה ונמצאת טריפה, דאין שייך מדין חזקה דהשתא לומר שהטריפה אירעה מחיים ולאסור הבהמה, משום דמה שנמצא טריפה השתא ה"ז טריפה המותרת דאינו אלא חתיכת בשר בעלמא, ואין שייך מדין חזקה דהשתא לומר שמחיים היתה טריפה שהיא טריפה האוסרת, עכ"ד. והנה אם דין חזקה דהשתא הוא להקדים את השינוי מה אכפ"ל שדין הטריפה השתא אינה כפי הדין מעיקרא, הרי החזקה אינה כלפי הדין אלא כלפי שינוי הגוף ויש לנו להקדים את השינוי ולומר שאירע מעיקרא. אך למש"נ מבואר דדין חזקה דהשתא הוא לדון שעת הספק כפי המצב הנמצא לפנינו, וכיון שהטריפה שלפנינו היא טריפה המותרת אין שייך לדון שעת הספק בטריפה האוסרת.

הטעם שחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא

והנה מבואר בכ"ד שחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא, וכמו שאמרו בריש נידה במקוה שנמד ונמצא חסר שמעיקר הדין מוקמי' למקוה בחזקת שלם ואין אומרים הריהו חסר לפניך (אם לא שיש תרתי לריעותא נגד החזקה). וכן בכ"ד. ובפשוטו הביאור בזה שבאמת כח חזקה דמעיקרא אלים ועדיף מכח חזקה דהשתא. (וכן מבואר בד' המהרי"ט ח"א סי' י"א והשמעתתא ש"ג פ"ט שכתבו שאם חזקה דמעיקרא ל"מ בתו"ת כ"ש שחזקה דהשתא ל"מ עיי"ש, ומבואר שמצד עצמה עדיפא מחזקה דהשתא).

אבל החזו"א (שם סקי"ז) כתב שבאמת אין חזקה דמעיקרא אלימא מחזקה דהשתא, והטעם שאזלי' בתר חזקה דמעיקרא ולא בתר חזקה דהשתא הוא משום שהחזקה דמעיקרא קדמה לחזקה דהשתא, וכבר הוחזק הדבר כדמעיקרא, ול"מ חזקה דהשתא לשנות את חזקתו של הדבר ולהוציאו מחזקתו הראשונה. ויש להביא כמה ראיות לזה:

א. מצינו בד' רבינו יונה בב"ב (קנ"ג ב') שכתב שחזקה דהשתא מהניא להוציא ממון, ואף למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ חזקה דהשתא מהני להוציא ממון. ואם חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא איך יתכן שמהני להוציא ממון הרי חזקה דמעיקרא ל"מ להוציא ממון ואפי' רוב ל"מ בממון. ומוכח שמצד עצם אלימות החזקה עדיפא חזקה דהשתא, ורק שהיכא שקדמה חזקה דמעיקרא שוב ל"מ חזקה דהשתא להוציא הדבר מחזקתו.

ב. התוס' בכתובות (כ"ו ב' ד"ה אנן) כתבו שבתו"ת לא עדיפא חזקה דמעיקרא מחזקה דהשתא, והיינו שגם למ"ד דאזלי' בתו"ת בתר חזקה, מ"מ אם איכא חזקה דהשתא נגדה לא אזלי' בתר חזקה. ובטעם הדבר כ' באבי עזרי (פי"ח מאיסו"ב) שהא דחזקה דמעיקרא עדיפא הוא משום שכבר הוחזק הדבר כדמעיקרא, אבל בתו"ת ל"ש הוחזק הדבר שהרי יש ספק גמור לפנינו, ודין חזקה בתו"ת הוא רק דאל תוציאנו מחזקתו מספק אך לעולם הדבר מוטל בספק ואינו מוחזק כדמעיקרא, וממילא שפיר יש מקום לחזקה דהשתא.

ג. בגמ' ביבמות (ס"ח א') אמרו בספק בו ט' הבא על כהנת שפסלה מן התרומה. וכתבו התוס' (ד"ה רישא) שאע"פ שיש לו חזקה קמייתא שהיה פחות מבן ט', מ"מ איכא חזקה דהשתא שהריהו גדול לפנינו. והאחרונים תמהו הרי חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא. והמהרי"ט (ח"א סי' י"א) הביא בשם רבו שתי' שאיירי שידוע היה בשעת הביאה שהוא ספק בן ט', וא"כ כבר בשעת הספק נולדה ריעותא בחזקה שהרי הספק ידוע לפנינו, ובזה אזלי' בתר חזקה דהשתא. והמהרי"ט תמה על דבריו דכשם שהוי ריעותא בחזקה דמעיקרא כך הוי ריעותא בחזקה דהשתא.

אך למש"נ הוא מבואר היטב, דאין כוונתו שהוי ריעותא לבטל החזקה, אלא שבמקום שיש ריעותא לא אמרי' שחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא, דכיון שנולדה ריעותא הרי יש ספק גמור לפנינו ולא הוחזק הדבר כבתחילה, והוי רק דין שאל תוציאנו מספק, ובזה שפיר עדיפא חזקה דהשתא.

ד. והחזו"א (שם סקי"ז) כתב ליישב ד' התוס' באופ"א, שכיון שהויא חזקה העשויה להשתנות לא עדיפא מחזקה דהשתא, ואף שבעלמא אזלי' בתר חזקה העשויה להשתנות מ"מ לא עדיפא מחזקה דהשתא. ולמש"נ יש לבאר בזה דאף אם אזלי' בתר חזקה העשויה להשתנות מ"מ אין שייך לומר שהוחזק הדבר כדמעיקרא, שהרי מעיקרא ידענו שעומד להשתנות ואין נעשה מוחזק כן, אלא הוי רק דין אל תוציאנו מספק, ובזה שפיר עדיפא חזקה דהשתא.

ה. עוד כתב החזו"א (שם סק"ג) שהא דחזקה דמעיקרא עדיפא הוא רק כשסותרת החזקה דהשתא, אבל במקום שהחזקות הן בב' עניינים נפרדים לא עדיפא חזקה דמעיקרא ממנה. וכגון בההיא דבקעה שספק אם נכנס בימות החמה או בימות הגשמים, שאזלי' בתר חזקה דהשתא ואם בא בימות הגשמים הריהו טמא, ולמה לא אמרי' העמד הגברא בחזקת טהרה. אלא שהיכא שהחזקות הן על ב' עניינים נפרדים לא עדיפא חזקה דמעיקרא. ומבואר בזה ג"כ שכל עדיפות חזקה דמעיקרא הוא משום שהוחזק הדבר ואין חזקה דהשתא מוציאתו מחזקתו, אבל כשהחזקה דהשתא היא על ענין אחר שפיר יש מקום לחזקה דהשתא, ושוב לא עדיפא חזקה דמעיקרא ממנה.

· מעבר לתחילת הדף