אהבת יהונתן/הפטרת תזריע מצורע
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וארבעה אנשים מצורעים יושבים פתח השער. יש להבין מה זה בישר הקב"ה הבשורה טובה זו ע"י מצורעים דוקא. ונראה טעם לומר עפ"י מאמר חז"ל אין בן דוד בא עד שיהא הדור כולו זכאי או כולו חייב אך קשה בשלמא כולו זכאי לחיי אבל כולו חייב למה. וי"ל דודאי כשישראל חייבים כלייה וראוים לפורענות ח"ו ע"י מעשיהם הרעים הגורמים אין הקב"ה מכלה אותם מחמת השבועה שנשבע לאברהם דלא יחליפם באומה אחרת וא"כ מחויב הקב"ה לגואלם קודם שיהיו כולם חייב ויהיה ח"ו כולם חייבים כליה. ולכן כשהיו במצרים במ"ט שערי טומאה וכמעט שלא באו בנ' שערי טומאה היה הקב"ה גואלם. וזה ג"כ המצורע שהפך כולו לבן טהור הוא אעפ"י ששער לבן סי' טומאה הוא כשהפך כולו לבן הרי הוא טהור להורות על זה. לכך בישר הקב"ה כאן ע"י מצורעים להוראת זה. וגם במשה בעת גאולת מצרים כשאמר להקב"ה והן לא יאמינו לי נלקה בצרעת להורות שאעפ"י שאינם ראוים לפדם יפדם מטעם הנ"ל וא"ש:
פתח השער. בגמרא פריך מי היו אותן אנשים ומשני גחזי ובניו. ויש להקשות מאי פריך הגמ' למאי נ"מ מי היו רק יובן בהא דקאמר בקרא יושבים פתח השער וידוע דשער נקרא מקום לימוד התורה כמש"ה כי ידברו את אויבים בשער יזהו קאי על ת"ח העוסקים בתורה אף שהם בתחלה אויבים לבסוף נעשו כאוהבים ומטעם זה נקרא מקום סנהדרין שער כמ"ש והוצאת את האיש ההוא וכו' אל שעריך דדין היינו תורה וגם כתיב ועלתה יבמתו השערה ועוד כתיב זקנים משער שבתו דשם שער מיוחד למקום לימוד התורה. והנה המצורעים הללו היו יושבים פתח השער וע"כ צ"ל דגם הם עסקו בתורה לכן כתיב פתח השער. ואי' במד' זאת תהיה תורת המצורע אם עוסק בתורה נתרפא מצרעתו. ולפ"ז שפיר מתמה הגמ' מי היו הלא היו עוסקין בתורה ובודאי נרפאו מצרעתם ועכצ"ל שחטא אחר גרם להם שלא נרפאו וע"ז פריך מי היו ומשני גחזי ושלשה בניו ובודאי חטאם גרם שקלל אותם אלישע וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם וא"כ א"א שתוכל להרפא וא"ש. או יאמר דהנה הם אמרו אם אמרנו נבא בעיר וכו' הלא אין מניחים אותם ליכנס משום צרעתם. רק י"ל דהנה קשה למה שלחו למצורעים הללו חוץ למחנה הלא אין קדושה בשומרון כי היא אינה מוקפת חומה כדאמרינן למה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף עיר אחת בא"י וא"כ איננה מוקפת חומה מימות יהושע ואמרי' בעבר קדושות עיירות שאינן מוקפות חומה אין משלחין מתוכן את המצורעים. וא"כ למה נשתלחו הם חוץ לעיר. אמנם י"ל דהנה קשה על הפסוק ונתתי נגע בבית ארץ אחזתכם הלא כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. רק י"ל דתרי מיני נגע הם דנגע נכרי אינו מטמא כי היא חולי המדבקת ולכך קראה הכתוב מחלה משא"כ נגעי ישראל. וידוע דגחזי ובניו היו בהם צרעת נעמן ונעמן היה נכרי והיה להם חולי המדבקת ולכך אינו מטמא והיו מותרים לבא אל המחנה רק הם הרחיקו ושלחו לאותם המצורעים לחוץ משום שהיה בהם חולי המדבקת. ולכך כשהיה רעב בעיר ובלא"ה כולם מתים ברעב ומה איכפת להם באיזה מיתה שהם מתים ולכן שפיר אמרו אם אמרנו נבא בעיר וא"ש תמיהת הגמ' מי היו אותן המצורעים שישבו פתח השער הלא מותרים לכנוס לעיר שאיננה מוקפת חומה כנ"ל. ומשני גחזי ובניו שהיה בהם צרעת נעמן והיא חולי המדבקת ולכן נשתלחו מחוץ לעיר ולא משום טומאה כנ"ל וק"ל:
ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה וכו'. יש לדקדק כפל הלשון. ויובן עפ"י מ"ד ברש"י פרשת בא למה לקו השבויים ומקשה העולם מאי פריך רש"י הלא גם ישראל כמעט לא ניצולו לולי הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו מצוה אותם על דם פסח ומילה ליתן על המשקוף ועל שתי המזוזות ומזה ניצולו וא"כ על המצריים שלא היה להם זכות זה נהרגו וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין ולכך גם השבויים נלקו. וי"ל דהנה כתיב בפסוק אשר לחרב לחרב אשר לרעב לרעב אשר לשבי לשבי ואמרי' בגמ' כל המאוחר בפסוק קשה מכולם. וא"כ שבי קשה מכולם ושפיר פריך רש"י למה לקו השבויים הלא השבי קשה ממיתה וראוי שיצולו. וא"כ בנדון דידן ישיבתם חוץ למחנה כעין גלות ואם יבאו אל מחנה ארם ויהיו שבוים יכפר עליהם השבי ויהיו נרפאים מצרעתם וזהו אם יחיונו ונהיה שבוים נחיה מהצרעת כנ"ל וא"ש. וטעם למה בקשו לכנוס לעיר כמו שאמרו אם אמרנו נבא בעיר הלא ספו תמו כולם מן הרעב וי"ל לפי שהם ידעו נבואת אלישע שאמר כעת מחר יהיה סאה סולת בשקל וסברו שיהיה בעיר כמו שהיה באשת עובדיהו וגם באשה הצרפתי' דכתיב כד הקמח לא כלתה והיו מסופקי' באיזה מקום תהיה הברכה ומאת ה' הי' שילכו למחנה ארם. עי"ל למה אמרו אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו נמות דהנה אי' למה לקו בניו של גחזי לפי שגחזי חטא בשבועת שוא ושבועת שוא נפרע ממנו ומזרעו לכך לקו בניו. ותקנה של שבועת שוא הוא גלות כמ"ד גלות בא לעולם על שבועת שוא ושפיר אמרו לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונהיה שבוים ונלך בגולה נחיה בעה"ב. ואם ימיתונו נמות בעה"ז דמיתה גם כן מכפרת וק"ל:
ויקימו בנשף. י"ל למה דווקא בנשף דהנה כאשר האויבים צרים על העיר ונסו איזה אנשים מך העיר לחוץ המה רודפים אותם להחזירם ולהכניסם לעיר דפן ירוצו אחת לאחת ומה הועילו בתקנתן שצרים עליה. ולפ"ז אם באו ביום אל מחנה ארם היו חושבים שבאו מן העיר והיו מחזירים אותם אל העיר וגם בעיר לא היו מניחים אותם מפני הרעב והיו קורחים מכאן ומכאן לכך באו בנשף וא"ש:
וה' השמיע את מחנה ארם קול סוס וקול רכב וכו'. הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי מצרים ואת מלכי החיתים וכו'. וצריך להבין למה דוקא מלך מצרים. ועוד למה דוקא קול סוס ורכב. וי"ל דהנה כשישראל עושין רצונו של מקום הקב"ה עושה להם נס בעצמו וכבודו כמש"ה ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. אבל בזמן שאיך עושין רצונו כגון על הים שחטאו ואמרי המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מתלבש הקב"ה ע"י שר וידוע דשר של מצרים הי' סוס כדכתיב לסוסתי ברכבי פרעה ובחבקוק כתיב כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. והם היו באותו זמן אין עושין רצונו ולכו השמיע השם קול סוס וקול רכב והיו סוברים שמלכי מצרים באין עליהם לכך ברחו וא"ש:
ויעובו את אהליהם ואת סוסיהם. וקשה הי' להם לברוח על סוסים ולמה עזבום כי ידוע דהרץ על סוס יוכל לברוח יותר מברגליו לבוא אל מחוז חפצם. וי"ל הטעם לפיכך עזבום כדי שישראל יתנו עיניהם בשללם אשר עזבו ולא יתנו לב לרדוף אחריהם. או משום כי הסוס צונף וחמור נוער ומתוך כך ירגישו ישראל להיכן נסו כי ילכו אחר קולם. או י"ל דאיערומי קא מערימו האויבים בעזבם האלים והסוסים והחמורים כדי שלא יעלה על דעת ישראל שברחו ויעלה על דעתם שהם הטמינו באהליהם ובמערות ולכך לא רכבו על הסוסים ויתרשלו ישראל מלרדוף אחריהם מדאגתם על נפשם לכך עזבו כדי שיהא להם פנאי לברוח וק"ל:
ויבאו המצורעים ויבאו אל אוהל אחד וישאו משם כסף וזהב ובגדים וילכו ויטמינו. טעם הטמנתם י"ל לפי שמצורע מטמא באוהל ואם יבאו ישראל ויקחו ולא ידעו שהוא טמא לכך הטמינו שלא יטמאו ישראל וא"ש. ויאמר איש אל רעהו לא כן אנחנו עושים וכו' ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבוקר ומצאנו עון לכו ונגידה בית המלך לפי שגם הם סברו ששכר מלך ישראל את מלכי הגוים והיו דואגין באם יבא החיל הזה יבוזו הם כל השלל הזה לכן אמרו ונגידה בית המלך כי היא יודע אם שכר אותם או לא וא"ש:
ויאמרו באנו אל מחנה ארם והנה אין שם איש וקול אדם. פי' דקשה האיך מסרו עצמם לבא תיכף אל האוהל שמא ישנים בתוכה. לכן אמרו וקול אדם לא שמענו שהטו אזנם לשמוע קודם שנכנסו לאוהל ולא שמעו קול אדם וק"ל:
ויען א' מעבדיו ויאמר ויקחו נא חמשה סוסים מן הנשארים וכו' ויקחו שני רכב סוסים וכו'. הק' אמ"ו ז"ל בתחלה אמר חמשה ולמה חזר בו ולקח רק שני רכב ועוד למה לא שלח מהמצורעים האלה לראות אם היו מתחבאים במערות כי האמינו להם שהלכו מן המחנה. ונראה טעם דהנה מי שעבר על שבועת שוא פסול לעדות וגחזי היה עובר על שבועת שוא לכך לא שלחום אבל ג' בניו שלחו עם ב' עדים נאמנים והיו חמשה ולכך לקחו שני רכב לבד ג' המצורעים. אמנם למה לא שלחו יותר הלא הי' כל המחנה סוסים. ואמ"ו לפי שארמיים היו בקיאין במעשה כישוף והיו עושין בכישוף שלא יכלו הסוסים לזוז ממקומן ולא יכלו ישראל לרדוף אחריהם ולכן כתיב והסום אסור וק"ל.
ויצאו העם ויבוזו ויהי סאה סולת בשקל ומאתים שעורי' בשקל. לפי שהשעורים הוא מאכל בהמה והבהמות ספו תמו מפני הרעב לכן היו השעורים בזול:
והמלך הפקיד את השליש אשר נשען על ידו. פירוש השליש הוא המתורגמן בין שניהם נקרא שליש שהוא השליש היוצא לכאן ולכאן וירמסוה העם בשער וימות ויהי כדבר איש האלקים ויען השליש היעשה ה' ארובות בשמים פי' לפי דבמדה טובה כתיב ודלתי שמים פתח ותנינן כמה ארובות יש בדלת ארבעה לכך תנן כמה שיעור עירוב ככר בפונדיון מארבעה סאין בסלע וזהו בשעת הזול הוא ד' סאין בסלע. וכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום פותח להם הקב"ה הדלת והוא ד' ארובות והם ד' סאין בסלע. וכאן שלא היו ישראל צדיקים גמורים פתח להם רק ארובה והוי סאה סולת בסלע וז"ש היעשה ה' ארובות בשמים וא"ש או יאמר דאי' ויראו את אלקי ישראל ויאכלו וישתו בשביל שנהנו מזיו השכינה הוי כאלו אכלו ושתו וכן כתיב בקהלת ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו פי' ברבות הטובה כשיש השגה רבו אוכליה כשנהנה מזיו השכינה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו שלא חסר ממנו כלום וז"ש היעשה ה' ארובות בשמים ר"ל שיהנו מראייה וק"ל:
ויאמר הנך רואה וכו'. וירמסוהו העם בשער וימות הא דמסיים במית' והלא אל תעמוד בדבר רע היות הטעם הוא דאי' בגמ' כשמת אחאב אמר באבוד רשעים רנה ופה"ג הא כתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מ"ה לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה א"כ איך קאמר באבוד רשעים רנה ע"ש. ויש להקשות למה לא מקשה הגמ' בל"ז קראי אהדדי. ונר' דודאי אצל ישראל מיתתו הוא כפרתו אע"פ שהוא רשע אמר שפיר באבוד רשעים רנה. אבל בעכו"ם שמיתתן לא זהו כפרתן לא שייך אצלם רנה דאי חי הי' אפשר התעורר בתשובה ולפ"ז ל"ק קראי אהדדי די"ל חילוק בין ישראל לעכו"ם משא"כ על אחאב פריך שפיר דאחאב הי' מד' מלכים שאין להם חלק לעה"ב ולא שייך רנה אצלו וא"ש ולפ"ז השליש הזה דמיתתו היא כפרתו לא הוי מיתתו דבר רע ולכך מסיימין בוימות. בלע המות לנצח. ויחיו המתים עת בא משיח ב"ב אמן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |