אהבת יהונתן/הפטרת שקלים

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אהבת יהונתן TriangleArrow-Left.png הפטרת שקלים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת שקלים
תמורת הפטרת משפטים

בן שבע שנים יהואש במלכו. מבואר בדברי הימים שהיה טמון ששה שנים בקדשי קדשים מפני עתליה שרצתה להרוג אותו. ויש ליתן טעם על שלא היה נחבא יותר מששה שנים עד שיהא בו דעת לשפוט את העם. והוא לפי דאי' בגמרא אחת לשבע שנים הי' מפנין את קדשי הקדשים והיו משלשלין את האומנין בתיבות וכו' ולכך לא יכלו הצפינו עוד יותר ולהטמינו שנה השביעית שלא ימצאוהו שם האומנין ויגלו הסוד להמלכה ותסיר המלוכה מבית דוד ולכך מלך בשנה השביעית. ואולם קודם לכן לא הי' אפשר שימלוך דעדיין לא נגמר הוויית שכלו דאיתא בגמרא הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר ומפרש הרמב"ן דאלו הקטנים צריכין להיות בני שבע דאז יוכלו להכיר בין טוב לרע. ולכך בן שבע יהואש במלכו ועוד נראה דמבאר שהיה המלך שלם במזגו הכוונה שהיה יכול לפעול טוב או רע. והוא דכתב הרמב"ם ז"ל בספרו מורה נבוכים דנשאל מחכם אחד היות נראה מפשוטו של הכתוב כי הכוונה ראשונה באדה"ר היה שיהיה כשאר הב"ח שאין שכל לו ולא מחשבה ולא יבדיל בין טוב ובין רע. וכאשר חטא ואכל מעץ הדעת הביא לו חטאו השלמות הגדול וכו' שיהיה מבחין בין טוב ובין רע כמ"ש ותפקחנה עיני שניהם וכו' והשיב הרמב"ם באריכות. ואמר אמ"ו זלה"ה דקודם שאכל מהעץ לא היה לו יצה"ר וא"כ כשאין לו יצה"ר אינו מבחין בין טוב לרע דכל כוונתו ליחדא שמא דקודשא ב"ה אבל בענייני עוה"ז לא איכפת ליה כלום אף שהוא הולך ערום ויחף וזה היה גבי אדה"ר שהלך ערום קודם החטא באמת היתה לו דעת אבל לא היה איכפת ליה בזה שכל כוונתו היה לש"ש. אבל משאכל מהעץ נכנס בו יצה"ר והתחיל להבחין גם בעניני עוה"ז לילך לבוש כדכתיב ויתפרו עלי תאנה כמעשה יצה"ר שלא לילך כך מפני שחרפה היא לו וזה גריעת העה"ד. וידוע דמשנולד האדם תיכף נכנס בו יצה"ר אבל עכ"פ אינו שולט בו עד שבע שנים כימי עיבורה של נחש שהוא שבע שנים ואז כבר נשרש בו ולכן לשבע שני' יש לו דעת להבחין בין טוב לרע ולכן בן שבע שנים יהואש במלכו. או יאמר משום דהנה ימי שנותינו בהם שבעים שנה והעשירי הוא קודש וא"כ השבע שנים הם קודש ולכן לא יכנס בו יצה"ר עד שבע שנים שהוא כולו קודש ולכן בן שבע שנים יהואש במלכו שהי' לו אז דעת להבחין בין טוב לרע וא"ש. ושם אמו צביה מבאר שם אמו להודיענו דאף היא היתה צדקת דידוע דהרשעים הם קודמין לשמם כמו נבל שמו והצדיקים שמם קודם להם כמ"ד ושמו אלקנה ואף כאן הודיענו הכתוב דהיתה צדקת באומרו ושם אמו צבי' מבאר שבע. ואמר בשנת שבע ליהוא מלך יהואש י"ל מפני מה בשנת שבע. והוא דאי' בגמרא שנה ראשונה של שמיטה יבא משיח בן יוסף. ולמוצאי שביעית בן דוד בא. והטעם הוא לפי שבניה של רחל קודמין לבניה של לאה שבע שנים כדכתיב מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת. ולולי שרימה לבן את יעקב היתה רחל קודמת ללאה. ולכן בניה של רחל קודמין לבא תחלת שמטה ובניה של לאה סוף שמיטה. וה"נ כן שיהוא היה משבט יוסף ויהואש הי' משבט יהודה ולכך מלך יהוא שבע שנים קודם ואח"כ מלך יהואש וק"ל:

ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן. רבים נתקשו מזה המאמר דמבאר דהי' צדיק כל ימיו והלא מצינו בדברי הימים דלעת זקנתו עשה עצמו אלוה. ונראה לומר דודאי יהוידע הכהן הורהו שיהיה כוסף למעלות הטובות כל ימיו ובפרט שלא לעבוד ע"ז כגון לכוחות הגלגלים כי הבל המה ואין בם מועיל כלל דכולן נשפעין מכח אלהי ואין להם פעולה בשפלים זולת פעולת טבעיות והשפע מהם הוא בכח אלוה ולא בענין אחר. והן אמת לא מצינו שהמיר בזה ענין דברי רבו יהוידע. ואולם כסילותו ופחזותו התעה אותו ואגודת רשעים נתחברו לו הם שרי יהודה ועשאוהו אלוה ואמרו לו הנכנס לבית קדשי הקדשים שעה אחת מסוכן למות ואתה הבאת בו שש שנים כדאי אתה להיות אלוה אז שמע המלך אליהם וזה הדבר לא עלתה על דעת יהוידע מעולם להורות אותו שלא יעשה עצמו אלוה ולא ביטל ענין זה וז"ש הכתוב ויעש יהואש הישר וכו' כל ימיו אשר הורהו יהוידע ומה שעשה עצמו אלוה הוא מחמת שלא הורהו יהוידע דלא עלתה על דעתו וא"ש רק הבמות לא סרו עוד העם מקטרים ומזבחים בבמות. ויאמר יהואש אל הכהנים כל כסף וכו' אשר יובא בית ה' כסף עובר וכו' כל כסף אשר יעלה על לב איש וכו' יקחו להם הכהנים וכו' והם יחזקו את בדק הבית וכו' עיין בפסוק וברש"י. המשך הכתובים נלאמ"ו זלה"ה עפ"י מאמר הגמרא שאלו לשלמה בן דוד עד היכן מגיע כחה של צדקה אמר להם לכו ושאלו את דוד שאמר פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד ותמוה וי"ל דאי' בפסוק רק אתה לא תבנה הבית והיו ליצני הדור אומרים בודאי שעשה דוד איזה חטא לפי שאינו בונה בהמ"ק. אבל באמת הטעם אי' שם שכנס דוד אוצרות של כסף וזהב לבנין ב"ה וכשהיה רעב בימי דוד לא היה נותן לעניים מעשר כראוי מאוצרות הללו. אמר הקב"ה חביבין עלי עניים יותר מבהמ"ק ולכן לא בנה דוד בהמ"ק. ולפ"ז אלו היה נותן דוד צדקה הי' הוא בונה הבית ולא יהיה פ"פ לליצני הדור. וזהו מאמרו של דוד פזר נתן לאביונים וכו' אלו נתתי לאביונים קרנו תרום בכבוד לא היה ליצני הדור אומרים כלום כנ"ל. וזהו כוונת שלמה באמרו לכו ושאלו לדוד אבי כנ"ל. וזהו פי' בכאן עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות וא"כ לא היה לכהנים כלום לפי שאין כהן בבמה והיו עניים לכן אמר כל כסף וכו' יקחו להם הכהנים שהמעות יהי' שלהם והם יחזקו משלהם ובזה לא ימוט הבית באם יתחלק לעניים וא"ש. ועוד אמ"ו זצ"ל מה דאי' בגמרא בא' באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ואמ"ו הטעם למה היו נותנין מחצית השקל ולמה לא ירבה. לפי שהאדם לא יחשוב מחשבת חוץ שהוא אינו צריך לאחרים אלא כל ישראל צריכין זה לזה ובן אדם לבדו איננו כלום וזה הי' ג"כ מחצית השקל שהוא לבדו אינו כלום אם לא בהצטרף לו עוד חצי שקל אחר ולכן היו נותנין כל העובר על הפקודים מחצית השקל להורות שהוא לבדו אינו כלום אלא צריכין כל ישראל להיות באגודה אחת וכן העשיר לא ירבה דאם היה נותן שקל שלם נסתר הנ"ל ויחשוב שהוא אינו צריך לאחרים וכל זה הוא שצריכין ישראל לידבק במינם היינו עם צדיקים אבל לא עם רשעים ולכן היו משמיעין על השקלים וגם על הכלאים להורות שלא לידבק מין בשא"מ וא"ש. וכאן היו ג"כ ישראל עע"ז מקודם לכן אמר ליתן מחצית השקל כאומרו כסף עובר כנ"ל ויהיו כל ישראל באגודה אחת. ולכן נקרא כסף עובר שהיו ישראל עע"ז מקודם ולא היו נותנין חצי שקל ובשנה ההיא היו נותנין כסף העובר כבר וא"ש. ועוד אמ"ו מפני מה היו הכהנים מחזקים את בדק הבית ולא אחרים דאי' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה משבאו לירושלים נאסרו הבמות. אך אם הבית אינו בשלימות בטלה קדושתו א"א קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשו לע"ל והותרה הבמות ולכן לא היו ישראל רוצים לחזק את הבית כדי שלא יאסרו הבמות ולכן אמר לכהנים שיחזקו הם לפי שאין כהן בבמה ולכך הם יעשו זאת. וז"ש רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות ולכן אמר לכהנים כנ"ל וק"ל:

ועוד אמרו. דהוא ניבא ולא ידע מה ניבא שראה שעתיד הבית להבנות ע"י כהנים וזה היה בבית שני שנבנה ע"י עזרא ויהושע בן יהוצדק הכהנים והם סברו שקאי על שהכהנים יחזקו את בדק הבית לכן אמר לכהנים לבנות וק"ל:

ויהי בשנת כ"ג למלך יהואש לא חזקו הכהנים את בדק הבית. הענין הוא דישראל נתעצלו בנתינתן שהיו אומרים הלא אין מקריבין קרבנות ממעות שלנו כי הכהנים יאותו בהן ולכך התעצלו ולזה לא חזקו את בדק הבית. ולכך צוה שוב שלא ליתן לכהנים כי לבדך הבית תתנוהו וק"ל:

ויקח יהוידע ארון אחד ויקוב חור בדלתו. אפשר לומר רמז בזה למה דאמרי' שלשה כתרים הם כתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב שמא תאמר כתר תורה אינו כלום ת"ל בי מלכים ימלוכו ע"כ. ונראה לפרש דהענין הוא דידוע דכל דבר חשוב ויקר איננו נמצא לרוב כגון זהב ואבנים טובות וכדומיהם אינם מצוים. ומה שהוא מצוי איננו חשוב כל כך. ויש לומר בשני פנים או יש לומר דמה דאינו מצוי בעולם הוא חשוב יותר מהמדברים המצויים ולרוב חשיבתו אין זוכים בו אלא עשירים הגונים בעלי מדות טובות. וגם יש לומר דמה שהוא מצוי הוא יותר נבחר לפי שצורך העולם בו משא"כ בדבר שאינו מצוי אין צורך עולם בו ואיש משכיל יבין כי הכסף הוא יותר נבחר מפנינים מפני דיש צורך עולם בו והכסף קודם במעלה וזהו דאמרו חז"ל ג' כתרים הם וכתר תורה הוא מצוי לכל מי שירצה ולפ"ז שמא תאמר כתר תורה אינו כלום לכך אמר בי מלכים ימלוכו. ואי' שלש ארונות שעשה משה הם נגד ג' כתרים דכמו דכתר כהונה ומלכות צריך אל הכנה שיהיה מיוחס ומבית דוד והכהנים מזרע אהרן כן היו שני הארונות של זהב והפנימי הי' של עץ דבר המצוי לכל זהו היה נגד כתר תורה ושני ארונות של זהב היו משמרין אותו וכתר שם טוב עולה על גביהן. וכאן גבי יהוידע הכהן היה שלשה כתרים כתר כהונה וכתר תורה וכתר שם טוב. וכתר מלכות היה חסר וזהו כתר רביעי וזהו שרמז באומרו ויקוב חור בדל"תו הרצון בכתר ד' כי לא היה משמש עמם זה הכתר וא"ש. או יאמר דהנה הש"י נקרא שדי על שם שאמר לעולמו די. והדין אינו נותן יותר אלא מה שראוי לו וזהו ענין די. ואולם שם העצם אין לו תכלית וז"ש כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים כי שבת מכוין הוא נגד שם העצם. ולכך נותנין לו נחלה בלי מצרים וגם זהו השם אשר על המשקוף ועל המזוזות דמחוץ כתיב שם שדי הוא מענין די. ואולם תוכו רצוף אהבה דשם עצם כתוב בתוכו ואין לו תכלית. וזהו שמבאר כאן דיהוידע נתן ארון ליתן בו מעות הקדש עד בלי די ולכך ויקוב חור בדלת הכוונה שנטל נקודת האמצעי בדלית ונשאר וי"ו יו"ד מן השם המפורש לרמז דאין לו תכלית וא"ש וק"ל:

ויהי כראותם כי רב הכסף בארון ויצורו וימנו. פירשו המפרשים ויצורו שהיו עושין צורות מטבע ויש להבין הא אין עושין צורה במקדש כלל רק אותיות. ונראה לפרש מפני דיש להבין למה מנו את הכסף הא אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין א"כ למה מנו. ויש לומר דבתחלה כתיב ויצורו שהיו צרים את המעות בכלים בלא מספר הפרטיים ואח"כ מנו את הכלים וזהו ענין ויצורו וימנו וא"ש וק"ל.

ונתנו את הכסף וכו' ולגודרים וכו'. אך לא יעשה בית ה' סיפות וכו' נראה טעם על דלא עשו סיפות ומזרקות וכלי השרת כי אם דבר מחובר. לפי שצפה הכהן במראה הנבואה דיהרוס הבית וילכו ישראל בגולה והאויבים ישללו את כלי בית ה' לכך לא עשו כלום כי אם דבר מחובר לכותלי בהמ"ק והם טבעו בארץ. ולפ"ז יבואר המשך הפסוקים ע"ש:

ולא יחשבו את האנשים כי באמונה הם עושים. יש כאן לשאול דאי' במדרש אלה פקודי שבאו ישראל אצל משה וביקשו ממנו שיתן להם סכום החשבון וכאן אמר ולא יחשבו את האנשים וכי גדולים הם ממשה. וקודם שנתרץ נבאר המדרש דאמר דמשה שכח מה היה עושה באלף וז' מאות וע"ה עד שהאיר הקב"ה עיניו בוי"ו והרצון בזה דאמרי' בגמ' אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאי ישראל כלי' דר"י. ר' שמעון אומר שאלו לאלהות הרבה. וזהו שדאג משה על ישראל שמא ח"ו נתחייבו כליה עד שהאיר הקב"ה עיניו בוי"ו כנ"ל. ואולם הטעם הוא שבקשו ישראל חשבון מן משה. לפי דמשה עשה סיפות ומזרקות ושאר כלי שרת לבית ה' ולא ידעו הכל החשבון ואולי יקנטרו ישראל אותם שאין יודעים לכך בקשו שיתן חשבון לפרסם לכולם. ואמנם כאן היה גלוי לעין כל כי היו בונין במחובר לקרקע ולכך אמר ולא יחשבו את האנשים. ויותר נכון מזה י"ל. על שבקשו חשבון ממשה לפי שישראל ראו שמשה קיבל מכולם אפי' מפושעי ישראל והיה לבם פג מלהאמין שיצרף הכסף המובא מפושעי ישראל למלאכת המשכן ואולי קיבל הכסף מהם שלא לביישם ובאמת לא יצטרף למלאכה לכך בקשו סכום החשבון לידע אם נצטרף הכסף שלהם עם השאר וזו דעה נכונה דודאי לא יחשבו ישראל עם קדוש שמשה לקח כלום מן הכסף והותרה השאלה הנ"ל וק"ל:

כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. נראה דמבאר לן דלא היה מקבלין מן כולם כסף אשם וחטאת אלא הכהנים חללו אותן מתחלה ואח"כ היו מקריבין להם לכפר לפי שחשבו אולי איננו ראוי לבוא לבית ה' וז"ש כסף אשם וכו' לא יבא בית ה' לכהנים יהיו. ולעתיד לא יצטרכו לכל זה כי ילכו מן הגולה כולם אהובים כולם ברורים במהרה בימינו אמן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף