אהבת יהונתן/הפטרת ערב ראש חודש

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת ערב ראש חודש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת מחר חדש
[תמורת הפטרת פקודי]

ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך. מה שנעשה הנסיון הזה דוקא בר"ח. י"ל על ג' דרכים. הא' לפי שדוד הי' מסופק אם שנאת שאול אשר עליו הוא מחמת עצמו או מחמת רוח רעה השור' על שאול כדכתיב ויהי כנגן המגנן ותהי עליו רוח ה' ומשמע שעד הנה הי' עליו רוח רעה. ואם מחמת רוח רעה הי' שנאתו את דוד יש לדונו לשאול לכף זכות ויוכל להיות שהוא צדיק בעצם ודוד רצה לנסותו לפיכך לא בא אל הסעוד' בר"ח ואם אז ג"כ יחרה אפו עליו בודאי הוא מחמת עצמו לפי שידוע דבר"ח ובשבת ובי"ט אין לרוח רעה ושאר מקטריגים שום שליט' כדאי' בתיקונים ובשבת ובי"ט לא רצה דוד לסתור בשדה והוצרך לנסותו בר"ח. או יאמר לפי שבשאר ימים אפשר לומר טמא הוא ובודאי לעת כזאת אכלו חולין על טהרת הקודש והוי שאול דן אותו לכף זכות. משא"כ בר"ח מחויב כל אדם לטהר עצמו כמו ברגל לכך בחנו בר"ח לידע אם יחרה אפו של שאול עליו. ופשוט י"ל דבשאר ימים י"ל שמא יושב בתענית הוא משא"כ בר"ח אסור להתענות. ולכך הוצרך לנסותו בר"ח ושבת וי"ט ודאי לא רצה דוד לסתור עצמו בשדה כנ"ל וא"ש. כי יפקד מושבך הרצון בזה דודאי אם הי' מקומו של דוד ממולא ומיושב מאדם אחר לא הי' שנאתו של שאול כל כך על דוד אף שלא הי' בסעודה. משא"כ עכשיו שהי' חסר מקומו מבלי יושב על כסאו לפי שכולם יודעי' שהוא יהי' מלך והוא ימלוך אחר מיתת שאול שהוא המוציא והמביא את ישראל לא היו רוצים לישב על מקומו של דוד כי חשבוהו זאת למרידה לפיכך חרה אפו של שאול וא"ש.

ושלשת תרד מאוד. יהונתן הי' מרמז בזה לדוד שגדולתו של דוד לא יהי' אלא עד שלשה דורות דוד ושלמה ורחבעם ומשם נחלקה מלכות דוד וזהו ושלשת ואח"כ תרד מאוד:

וישבת אצל אבן האזל. האזל הוא לשון הליכה כי יהונתן יעץ לדוד שיסתור עצמו אל צד שפונים שם שני דרכים ובוודאי לא יחפשו היטב אחריו משא"כ אם הי' דרך אחד פן ימצאו אותו וק"ל:

והנה אשלח את הנער לך מצא את החיצים וכו'. עיין בפסוק כל המעשה. והנה יש לפרש מה הי' יהונתן מרמז בזה לדוד בחיצים אם החיצים ממך והלאה או לא. ואמ"ו זצ"ל דהנה ברכת עשו הי' על חרבך תחיה יען שעשו הי" ציד בפיו ורימה לאבי. בדברים ומאכלים טובים לכך הי' ברכתו על חרבך תחיה כדכתיב חרב פיפיות בידם. ושטנו של עשו הוא בנימין לפני שבני יעקב גם הם רימו את אביהם בדברי שקר לומר חיה רעה אכלתהו לכך אין להם אותו אומנות של חרב. משא"כ בני רחל שלא היו במכירה ולא הי' מרמה בפיהם הם יכולים לשלוט בחרב ולכך אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וישמעאל הי' משרת לאברהם שנאמר ויתן אל הנער לכך זכה להיות רובה קשת ושטנו של ישמעאל הוא יהודה שגם הוא שימש לאביו שנאמר ואת יהודה שלח לפניו. לכך כשקונן דוד על מיתת שאול אמר ללמד לבני יהודה קשת. יען שמת שאול שהי' מבניה של רחל והי' שולט בחרב לכך נלמד לבני יהודה קשת שהוא אומנות שלהם ודוד בא מיהודה לכך היה הסימן כאן בחיצים דוקא והבן. ואמר אם החיצים ממך והנה קחנו ובואה כי שלום יהיה לך ואומנות של קשת בידך. אבל אם החיצים ממך והלאה לא יבא לך הגדולה עכשיו וא"ש ואגב נפרש מאמר הגמ' דאמרי' שאלו לריב"ל נראתה הקשת בימיך אמר לו הן וכו' ומסיק הגמ' ולא היא שלא נראה בימיו והא דאמר הכי שלא לאאזוקי טיבותא לנפשיה. ונראה לומר דהנה שני מיני קשת הם הא' קשת הטבעי בעת ירידת גשמים והחמה זורחת למול ענן הגשם נראה כמין קשת. והב' הוא קשת שהוא לאות ברית עולם והוא שלא כדרך הטבע והצדיק יוכל להבחין בין הטבעי לשאינו טבעי. ולזה כששאלו נראתה קשת בימיך סתם ולכך השיב להם הן וכוונתו היה על הטבעי והן הן דברי הגמ' ולא היא שלא נראה הקשת שהוא לאות בימיו והא דאמר הכי וכו' וא"ש. וזהו כשמת שאול ויהונתן שהיו צדיקים שבדוד היכולים להבחין בקשת אמר דוד ללמד לבני יהודה קשת היינו הבחנה בין קשת הטבעי לקשת האות ברית עולם וק"ל:

והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה ה' ביני ובינך עד עולם. כי דוד ירא שמא ישביע שאול ליהונתן לאמר היכן דוד והוכרח לומר לו לעבור על שבועת אביו לכך אמר יהונתן ה' ביני ובינך עד עולם הרצון לומר כי גדולה העבירה היא לפי שמא ימית אותו שאול וא"כ לא תרצח דוחה דיבר כבד את אביך כדאמרינן הרי שאמר לו אביו לחלל את השבת אל ישמע לו וא"כ אל ידאג וק"ל:

וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר. פי' שאול היה רואה בנבואה שיהרג ותמיד היה מפחד ועומד לנגדו כאלו איש אחד עומד עליו להרגו לפיכך היה מושבו אצל הקיר שלא יבא אדם אחריו ולפניו יכול לראות. ועוד נראה לומר לפי שדוד היה תמיד עומד לפניו ומנגן בעת שהיה רוח רעה עליו והיה שאול מתיירא פן בעת ההיא ישליך דבר מה על דוד ויהרוג אותו לכך היה מושבו אל הקיר ואם ישליך יגיע אל הקיר וק"ל.

ויקם יהונתן וכו'. היינו לפי שבעת שהיה דוד אל השולחן היה הוא יושב מצד שמאל כי ההולך לימין רבו הרי זה בור וה"ה היושב. אבל עכשיו שלא היה דוד אל השולחן היה יהונתן רוצה לישב בצד שמאלו של שאול לפיכך ויקם יהונתן. וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד כי אבנר לא היה רוצה לישב על מקומו של דוד לפי שידע ג"כ שדוד ימלוך לכך ויפקד מקום דוד וק"ל:

ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא. פי' כי באותו יום היה ר"ח ניסן ובו ביום נברא אדה"ר למ"ד בניסן נברא העולם בכ"ה באדר ובר"ח ניסן נברא אדה"ר ושנותיו של דוד באים מאדה"ר כידוע וא"כ באותו יום היה מזלו גובר כי אותו יום שנולד בו האדם מזלו גדול ביותר לכך לא דבר מאומה וק"ל:

כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. ידוע מאמר הגמ' לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות דהל"ל טמא הוא ומפשוטו של כתוב מוכח דאמר מקרה הוא בלתי טהור וקשה למה לא אמר טמא הוא לזה בא כמתרץ ואומר כי לא טהור לומר כן והבן. ויש לפרש הענין כי שאול דן לדוד לכף זכות פן שימש מטתו וטמא הוא לכך לא בא אל הלחם דבאותו פעם היו אוכלין חולין בטהרה. אבל ז"א דעונתן של ת"ח הוא מליל שבת לשבת אך אם ליל טבילה הוא מותר לשמש בתוך השבועה ואף גם בר"ח. וז"ש כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא דוד משום שישמש מטתו והטעם כי לא טהור היתה אשתו עד הנה ומותר לשמש. או י"ל מקרה הוא רוח תאוה נכנס בלבו ומותר לשמש אף בתוך השבוע ומטעם זה לא בא אל הלחם וא"ש:

ויהי ממחרת וכו'. מדוע לא בא בן ישי אל הלחם. הטעם שקרא אותו בן ישי לבזותו דבעצמו אין לו יחוס כלל רק שהוא בן ישי שהוא בן צדיק:

ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר בן נעות המרדות. פי' אתה אמרת שדוד אמר זבח משפחה הוא לי הלא כל המשפחה עוברים על לאו דלא יבא בקהל לך ומחייבים מכות מרדות. הלא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות עמך. היינו דידוע כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו ואם אתה בוחר בבן ישי יאמרו שאינך מזרע שלי ושאמך זנתה ולא ראוי לך הגדולה. או יאמר דאמרי' בגמ' מואב לא מואביות דאין דרך נשים לקדם וכה"ג היה להם לקדם נשים לקראת נשים ומשני כל כבודה בת מלך פנימה ע"כ. ובפילגש בגבעה כתיב וחטפתם לכם איש אשתו במחולות הכרמים ושאול היה צנוע והיא חוטפתו וא"כ כשאתה בוחר בבן ישי וצ"ל דמואב ולא מואבית והטעם משום כל כבודה בת מלך פנימה וא"כ זאת היא לבושת ערות אמך שיצאה במחולות הכרמים ולא היתה פנימה וא"ש. או יאמר דהנה כתיב בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. ולכך יעקב כשלא רצה לילך ולרמות את אביו שהוא עשו ולקבל עליו קללה באומרו אולי ימשני אבי אמרה רבקה עלי קללתך בני. ולפיכך כשחטא אדה"ר נתקללה הארץ שהוא יצא משם ולפ"ז שפיר אמר אם אתה בוחר לבן ישי הוא לבשתך ולבושת ערות אמך דבן כסיל תוגת אמו וק"ל:

כי בן מות הוא. פירושו כי שאול הבחין שדוד נמשח למלך ולפ"ז הוא מורד במלכות שאול וחייב מיתה וע"ז אמר יהונתן למה יומת מה עשה הלא שמואל משחו למלך ולא מעצמו נעשה מלך. כי כלה היא מעם שאול פי' כי עתה ידע בבירור כי השנאה אינו מחמת רוח רעה מדכעס היום בר"ח ובהכרח השנאה מעצמו וק"ל כי נעצב אל דוד כי הכלימו אביו. כפל הלשון מורה דעיקר חרון אף של יהונתן היה רק אל דוד אבל על עצמו לא היה חס דנחשב בעיניו רק לכלימה בעלמא שמבזה לו לכך אמר כי נעצב אל דוד אבל עליו לא נעצב כי הלא רק הכלימו אביו וא"ש:

ויקם יהונתן למועד דוד. פי' למה נקט למועד דוד היות ידוע דדוד לא נהג עצמו כמלך שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד ג' שעות והוא קם בחצות הלילה ללמוד תורה ובוודאי גם בדרך נהג כן אבל יהונתן נהג עצמו כבן מלך אבל עכשיו קם והשכים למועד דוד שהוא ג"כ קם מחצות הלילה. ונער קטן עמו והוא ירה החצי להעבירו עיין המשך הפסוקים. ונראה דהלא יונתן אמר למעלה ואני שלשת החיצים צדה אורה ולא כן עשה אח"כ רק והוא ירה החצי להעבירו כדי שיוכל לומר להנער הנה החצי ממך והלאה. רק עתה שרואה שבא הנער עד מקום החצי אשר ירה שלא כפי כוונתו ראה בזה השינוי שנעשה לו נס זה כדי לידע כי לא עת הוא להאריך ביריית שלשת החיצים רק דוד צריך להמלט על נפשו תיכף כמו שקרה לו שמיהר הנער לרוץ שלא כדרכו לבוא עד מקום החצי שהוא ירה להעבירו. וז"ש והוא ירה החצי ר"ל חץ אחת וראה שינוי זה ולכן תיכף ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמוד ולולי שהיה זה נער קטן היה מרגיש בדבר ולזה אמר והנער לא ידע מאומה כי זה היה נס. אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר ר"ל שגם זה היה חידוש דהלא יהונתן ודוד נועדו יחד ליריית שלשת החיצים ולא מילא את דברו שהרי לא ירה אלא חץ אחת ואעפ"כ ידע דוד את הדבר וא"ש:

ודוד קם אצל הנגב. פי' אף שנחשב לדוד הגלות כאלו גרשוהו מהסתפח בנחלת ה' אעפ"כ לא עזב תורתו בדרך וז"ש ודוד קם אצל הנגב דהרוצה להחכים ידרים וק"ל:

וישתחוו שלשה פעמים. עד שלשה דורות שלא הגיעו להם רעה דהיינו שאול ויהונתן ומפיבוש' אך האחרים נתלו ולכך הגדיל דוד לבכות שראה זאת וכשהבחין יהונתן זאת אמר ה' יהיה בין זרעי ובין זרעך כי רמזו לעיל שיחלק מלכותו אחר ג' דורות וכמו שכתוב ושלשת וכו' ולכן אמר ה' שהוא מדה"ר יגן עליהם ברחמיו המרובים ועלינו אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף