אהבת יהונתן/הפטרת יום ב' של פסח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת יום ב' של פסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת יום ב' של פסח

וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים. עיין בפסוקים. ואמ"ו זצלה"ה מה ששלח המלך היינו על דבר הספר התורה אשר מצא חלקיהו הכהן ושלח המלך אל חולדה הנביאה לדרוש ממנה כי נבהלו על הדבר כדאי' בגמ'. והנה לכאורה תמוה מה היה החרדה הזאת איך אפשר שעד עתה לא ידעו מה שכתוב בס"ת עד אשר מצאה חלקיהו הכהן. אכן הפ' הוא כדא' שמצאו ס"ת של משה שכתבה משה רע"ה עצמו שהיתה מונחת בצד הארון כדכתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם בארון ועתה בימי יאשיהו שנגנז הארון מצאו הס"ת הזה. אך עדיין לא נחה דעתינו בזה כי מה היה כתוב בס"ת הזה יותר ממה שכתוב בס"ת אחרות שנבהלו עתה כאשר מצאו אותה. ונראה טעם בהקדים פי' על המשך הפסוקים בפרשת נצבים והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וכו' שלום יהיה לי וכו' לא יאבה ה' סלוח לו וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. לכאורה יפלא מי פתי יסור הנה שאף בשמעו את דברי האלה הגדולה הזאת להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי ומה גם שמסיים הקרא ורבצה בו וכו' מה תוכחת מוסר הוא זה לאיש אשר אלה לו להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לו כי אם לא יירא מפני התוכחות והאלות האלה לא יירא גם ממה שמתרה בו הכתוב ורבצה וכו'. ואמ"ו ז"ל הפי' עפ"י הקדמת הזוהר ר"ש כי מטא להאי קרא בכי גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר יעלם ה' עליך עד השמדך וח"ו אין להם תקומה וכי הש"י ב"ה יעלה עליהם עוד כל מכה אשר לא כתובה עד השמד' לגמרי. שלח ר"ש יונה לאליהו הנביא לפרוש לו האי קרא ושלח לו אליהו ה"פ יעלם עליך אינו לשון עלייה רק לשון העלמ' שיעלים המכות מהם לא יביאם עליהם עד השמדם כי לא ישמידם לגמרי רק יחוס עליהם ברחמיו ורוב חסדיו ע"כ. והנה לפ"ז יש להסתפק אם קאי זה ג"כ על כל האלות האלה הכתובה או לא קאי רק על מכה אשר לא כתובה משא"כ בכתובה והנה זהו פי' המשך הפסוקיס הנ"ל לאמר שלום יהיה לי כי ילמוד דקא אף על האלות הכתובות שיעלם מלהביא עליהם והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וכו' לזה אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה הכתובה דייקא כי לא קאי על הכתובה בספר רק על מכה אשר לא כתובה לכן ורבצה בו וא"ש. ובד"א י"ל דאי' משנה תורה משה מפי עצמו כתבה משא"כ בארבעה ראשונים שמשה מפי הגבורה כתבם והנה בזה נרמז לנו תורה שבע"פ דכמו שמשנה תורה מפ"ע כתבה מה שנאמר לו מפי הגבורה בע"פ. כן רמז לנו התורה שבע"פ ע"י התגין שבה. וכן אי' נמי שהתוכחה בבת"כ היא לעונש על ביטול תורה שבכתב ושבמשנה תורה היא לעונש על ביטול תורה שבע"פ ומה"ט נמי נקראת משנה תורה. וזהו נמי שאמר משה לישראל לקוח את ס"ת הזה פי' שיקבלו משנה תורה שעל ידה מרומז תורה שבע"פ דהיינו ע"י התגין שבתורה וצוה להם לקבל תורה שבע"פ וזש"ה בשמעו וכו' והתברך וכי' שלום יהיה לי ר"ל שיאמר שח"ו אין עונש על ביטול תורה שבע"פ לזה משיב לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בס"ת הזה פי' שבמשנה תורה שהיא עונש על ביטול תורה שבע"פ וא"ש. והנה גם בימי יאשיהו לא נזהרו בתורה שבע"פ כבתורה שבכתב כי סברתם הרעה הי' שרוב המצות אינם תלויות אלא בא"י וכי זה הברית שכרת ה' עמם על התורה היה כדרך הולכים שכורתים ברית שלום זה עם זה כמו שזה נותן לזה כן זה נותן לזה וכן היה הברית עם ישראל ששכר שיקבלו התורה והמצוה נתן להם א"י כמ"ש למען הקים את השבועה וכו'. אך עתה בימי יאשיהו שנתנבאו הנביאים כבר על הגלות רצו לפרוק עול שקיבלו ומזה הטעם רצו נמי לפרוק עול בימי יחזקאל כדאי' בגמ'. ולכן כרת יאשיהו עמם ברית בהמצאו הס"ת שכתבה מרע"ה בעצמה בכל התגין שבה כי בה היתה קדושה יתירה לצרף ע" אור וקדושה שבה שנכתבה ע"י משה בעצמו מן הצירוף תגין שבה כל התורה שבע"פ. ועל דבר זה נבהל יאשיהו מאוד לשלוח על דבר הס"ת הזה אצל חולדה הנביאה ולאסוף אליו כל זקני יהודה וירושלים כי עתה התבונן מזה שביטלו תורה שבע"פ שנרמז לנו ע"י התורה שמצא והעונש על הביטול שלה היא האלות שבמשנה תורה ולכן כרת יאשיהו ברית על התורה שבע"פ ולהודיע כי רוב המצות אינם תלוים בארץ שאף אם ילכו בגולה לא יפרקו עול ח"ו והיא שתעמוד להם בכל דור ודור. ועוד י"ל טעם שכרת עמם ברית חדשה עתה עפ"י מ"ד שמצא יאשיהו כתוב בתוכחה יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' לעם אחר. והנה רצה לקיים זאת בדרך טוב להתהפך הדבר מרע לטוב ע"י זה לכן כרת עמם ברית חדשה ללכת אחר ה' ויחשבו עי"ז עם אחר כי נתהפכו מרע לטוב מאשר היו בראשונה עע"ג ועכשיו קרבם לעבודת המקום ב"ה וחשב כי אולי יהיה מסתייע בזה יולך ה' אותך וכו' לעם אחר כנ"ל:

כל זקני יהודה וירושלים. הא דמקדים יהודה לירושלים איך שייך זה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. אך כוונת יאשיהו היה ליראם ולבהלם על דבר התוכחה שאם לא ישובו בכל לבבם יקויים בם ח"ו כל מה שכתוב בתוכחה ובתוכחה כתיב הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה וזה הוא שרמז להם בזה שהקדים זקני יהודה לירושלים שהמה כגרים נגד תושבי ירושלים ולהם יהיה קדימה וממש מקוים בזה הגר אשר בקרבך וכו' ומזה הטעם הקדים בכתוב שאחר זה איש יהודה לכל יושבי ירושלים וכן נמי הקדים הכהנים לנביאים ולכל העם כי אין לכהנים חלק ונחלה בארץ רק המה נחשבים כגרים נגד יושבי הארץ וכן הקדים למקטן ועד גדול שזה הוא ממש יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא לרמז להם כנ"ל וק"ל. או י"ל בד"א על שנבהלו כאשר מצאו ס"ת של משה ומאי נ"מ אם היא ס"ת של משה או של אחר ונ' דהנ' הנביאים שבאותו הדור היו מתנבאים רעה על ישראל שיגלו מעל אדמתם וישראל לא היו מאמינים ואומרים לא תבא עלינו הרעה הזאת ואומרים שהקב"ה רחמן הוא וינחם על הרעה. אך אי' פלוגתא בגמ' אי אחר גז"ד הקב"ה יכול לחזור או לא ולפ"ז י"ל דהא בהא תליא אם משה היה כותב התורה בעצמו וכתב בה וימת משה או יהושע כתבה. א"א דהקב"ה יכול לחזור א"כ איך כתב משה בעצמו וימת שמא יחזור בו א"ו מוכח דאחר גז"ד אינו חוזר. וזהו כוונת הגמ' שמצאו ס"ת שכתב משה וראו בה שכתב בעצמו וימת משה ומוכח ע"כ דאחר גז"ד אינו חוזר ולכן וישלח המלך ויאסוף לחזור בתשובה וק"ל:

ויעמוד המלך על העמוד. העמוד בה"א הידיעה לרמז שעמד על העמוד הימיני כמו התם גבי ירך דכתיב הירך המיומנת שבירך. ושם העמוד הימיני יכין שמו כדכתיב שם האחד יכין ושם השני בועז והטעם שעמד על יכין הוא מטעם זה דהנה יכין נקרא על שם יכין רשע וצדיק ילבש והנה בבנין בהמ"ק היה ההיפוך עד הנה כי שלמה הכינו שהיה צדיק והמלכים שאחריו רובן היו רשעים. אך עכשיו שבא יאשיהו שהי' צדיק גמור ונתקיים שפיר יכין רשע פי' מנשה המלך ושאר מלכים שלפניו שהיו רשעים שהכינו ויאשיהו הצדיק ילבש וק"ל:

ולשמור מצותיו ואת עדותיו ואת חקותיו. הנה עדות יקרא להמצות שהם לעדות כגון אכילת מצה שהיא לעדות כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. וגם זהו הפי' בההגדה חכם מהו אומ' מה העדות והחקים והמשפטים וכו' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' מה העדות קאי על אכילת מצה שהיא לעדות כנ"ל. והחקים הוא הפסח שנאמר בו זאת חקת הפסח והמשפטים הוא המרור שנקרא משפט כי הוא זכר למשפט שעשו המצריים בישראל שנא' וימררו את חייהם והנה קושייתו למה לנו ג' זכירות בלילה הזה כי היה די לנו בא' מהן. והמפרשים פירשו הטעם למה אין מפטרין אחר הפסח אפיקומן כדי שהטעם של הקרבן פסח ישאר בפיו כל הלילה עד הבקר. וכמו כן נמי מטעם זה אנו צריכין לעשות ג' זכרונות שלא ישכח תיכף אחר אכילתו רק לזכרו כדאיתא דתלתא מילתא דתמיהי מדכר דכירי אינשי ולכן אנו צריכין לעשות תלתא מילתא דתמיהי. ובד"א נר' דהנה כתיב בקרא זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה כי הג' מצות שקיימו ישראל בליל יציאתם ממצרים המה מורים על גודל בטחונם בהקב"ה כי לא זו בלבד שצידה לא עשו להם ללכת במדבר בארץ לא זרועה כי אף הלחם שהוציאו ממצרים לא הכינו כראוי לפת רק בטחו בהקב"ה. וכן נמי אכילת מרור כי דרכו של מרור לעכל המזון ואפ"ה אכלו מרור ואף שירעיבו מהר. וכן נמי אכילת קרבן פסח היה צלי כדרך שהמלכים אוכלין כי דרכו של צלי להתעכל מהרה ולכן גם אנחנו עושין כל אלה לזכור לפניו חסד נעורינו. אך אם היו ישראל יודעין שיפול להם מן משמים לא היה זה הוראה כ"כ על הבטחון. וזהו סברת החכם ששואל מה העדות והחקים והמשפטים כי סברתו שידעו וסמכו על הנס שיפול להם המן במדבר וא"כ מה העדו' והחקי' והמשפטי' כי בשלש אלה לא יעשה לה הוראה על הבטחון לפי סברתו זו. וע"ז משיבין לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדאי' בגמ' אפיק מן הכי משיבין לו אין מפטירין אחר הפסח אפיק מן פי' שלא ידעו ישראל מזה שיהא להם אחר הפסח פי' בבואם היום או מחר למדבר מן לאכול ולכך המה הוראה גדולה על הבטחון הגדול וק"ל. ועוד נראה פי' על עדותיו שגם שבת נקרא עדות וגם הוא עדות על הבטחון עפ"י מ"ד בגמ' כל האוכל ג' סעודות בשבת ניצול ממלחמת גוג ומגוג. ולכאורה קשה איך תליא זב"ז. אך אי' בזוהר כשיבא משיח ב"ב ילכו ישראל אחריו וירוצו אחריו אפי' במדבר. וזהו מורה על הבטחון הגדול בהקב"ה ללכת אחריו במדבר. וכן נמי שבת הוא עדות גדול על הבטחון של ישראל כי דרך הטבע כשיש לאדם הרוחה מפזר הרבה לאכול. וכשאין מרויח הוא מצמצם יציאותיו כי לפום גמלא שיחנא וסדר הוצאה. והנה בשבת שאין אחד בישראל מרויח ממון ואעפ"כ הוא מפזר לאכול סעודה ג' יותר מבימי' החול שמרוויח ע"י עשיית מלאכתו וזהו ע"י הבטחון הגדול בהקב"ה שאמר לוו עלי ואני פורע וז"ש כל האוכל ג' סעודות בשבת בוודאי הוא בעל בטחון גדול ומטעם זה ניצול ממלחמת גוג ומגוג כי גם בימי המשיח יבטח בהקב"ה לילך אחריו ובזה ינצל וק"ל:

ויעמדו כל העם בברית. פי' שקבלו התורה שבע"פ לקיים עליהם ועל זרעם ולא ימושו וגו':

להוציא מהיכל ה' את כל הכלים וכו'. ולכל צבא השמים וכו'. לכאורה יפלא איך ולמה הכניסו כל הגילולים האלה כולם להיכל. ואמ"ו דה"פ כי יאשיהו המלך עשה זאת בכיון להכניס עתה כל הגילולים להיכל כדי להיות תשובה שלימה עפ"י מ"ד ה"ד בעל תשובה באותו מעשה ובאותו מקום לכן הכניסם להיכל כדי למאוס ברע ולבחור בטוב למאוס בשיקוציהם האלה וק"ל:

ונשא עפרם בית אל. הטעם הוא עפ"י מ"ד במדרש הכל נברא מן העפר אפי' גלגל חמה נברא מן העפר דהיינו ממקום המקדש שהיא אבן שתיה שממנה הושתת העולם וזהו הפי' בכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו פי' כי הכסא כבוד הוא מרום ונשא מן גלגל חמה שנברא ממקום המקדש וגם זה פי' הכתוב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה פי' מוצב ארצה מקום המקדש וראשו מגיע השמימה שנבראו ממנו השמים וגלגל חמה והסולם הזה עומד בבית אל. לכן ונשא את עפרם בית אל להראות טעותם שהם עובדים לצבא השמים שגם המה עפר וק"ל:

והשבית את הכמרים. פי' שלקחו להם כומרי עכו"ם כי סברי שעו"ג אינו מצווה על ע"ז לכן והשבית את הכמרים את העכו"ם האלה.

וישלך את עפרה על קבר בני העם. ידוע מאמר הגמר' מה קבר בני העם וכו'. ועל דרך פשוט יתבאר כמ"ש למעלה שכוונת יאשיהו הי' לבהלם ולהראות להם שהתוכחה תקוים ובה כתיב ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם לכן וישלך את עפרה על קבר בני העם שיראו וישובו וק"ל:

ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה'. י"ל טעם על שנתנו בתי הקדשים שלהם בבית ה' כי טעו בזה שראו גם המה הכרובים בבית ה' כמער איש ולויות ולכן טעו בזה ונתנו בתי הקדשים בבית ה' ולכן ויתץ וכו' וק"ל:

ונתץ את במות השערים. פי' כי המה עבדו לצבא השמים לכל הע' שרים לע' אומות וזהו ונתץ את במות השערים אותיות ע' שרים. והנה נגד הע' שרים הפנימים נגדם ע' שרים חיצוניים והמה נקראים ע' שדים כי מן רי"ש נעשה דל"ת והמלאך המות כשממית האדם מקבל כח מן ע' שרים ולכן מברין לאבל עדשים שהוא אותיות ע' שדים. אך כשהיו הסנהדרין בלשכת הגזית שהמה ע' זקנים בטלו בזה כח הקליפה של ע' שרים ונסתלק העי"ן ונשאר שרים וזהו ושרים כחוללים וזהו שנרמז בגמ' משמתו הסנהדרין בטל השיר וק"ל:

אשר פתח שער יהושע. הטעם על שער יהושע כי רמז בזה שיהושע גרם לזאת כדאי' בגמ' שהיה לו ליהושע לבער כבר הע"ז מתוכם ולכן אמר כאן אשר פתח שער יהושע:

כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הטעם שאמר אכלו מצות כי הואיל שנשתקעו בטומאה והיה קשה להם לפרוש ממנה אם היו אוכלין חמץ שהוא היצה"ר שאור שבעיסה ולכן אכלו מצות וק"ל:

כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים. רבים מקשים הלא בוודאי בימי דוד ושלמה ויחזקיהו עשו ג"כ פסח ולענין מה לא נעשה כפסח הזה. אך י"ל דהנה ידוע דע"י הפסח טלה ששחטו ישראל במצרים הכניעו בזה מזל טלה שהמצריים עבדו לטלה ולכן תועבת מצרים כל רועי צאן. אך לאחר זאת לא היו צריכים להכניע מזל טלה. כי כבר היה נכנע ע"י הפסח ששחטו ישראל במצרים ולכן עד עכשיו לא נעשה כפסח הזה כי לא היו צריכין לו כ"כ. משא"כ עתה בימי יאשיהו שהרבו לעבוד לכל צבא השמים וחזר מזל טלה לכחו הראשון. וכן נמי מהאי טעמא הרג פרעה נכה ליאשיהו כי בימיו חזר מזל טלה לכחו ולכן היה לו לפרעה מלך מצרים יכולת להרוג ליאשיהו. ולכן עתה הוצרכו לעשות הפסח כמו במצרים וזהו לא נעשה כפסח הזה בד"א יובן עפ"י הכתוב נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם הטעם כי הרבה מישראל לא חשבו זה לנס גמור כי מה הועיל בזה הלא יחזרו לגלות כמ"ש אהיה אשר אהיה. ולכן צותה התורה מטעם זה שכשיאכלו הפסח יהיו כמזומנים לצאת לדרך לרמז הבטחתן בה' שאע"פ שיחזירו לגלות אע"פ עושים הפסח כי בוטחים בה' שיעשה להם כמו במצרים. והנה עד עכשיו בכל ימי בית ראשון לא זכרו שיגלו אך עתה בימי יאשיהו שכבר נתנבאו הנביאים על הגלות ואפ"ה עשו הפסח ולא נעשה כפסח הזה בבטחון גדול. ובדרך הג' קרוב לזה כי הנה הטעם הפסח הוא אשר פסח וכו' ואת בתינו הציל שהוציאנו מעבדות לחרות. והנה עד עכשיו בימי בית ראשון היו ממש בני חורין לא הבינו הנס הגמור ולכן אין טעם כ"כ לפסח. משא"כ עתה בימי יאשיהו שחזרו עשרת השבטים בימיו ונגאלו מעבדות לחרות וחזר לטעם הראשון ולכן לא נעשה כפסח הזה וק"ל:

וכמוהו לא היה מלך אשר שב לה' בכל לבבו ובכל נפשו. הטעם כי יש תשובה שאדם עושה מכח שהוא בצרה גדולה וזאת התשובה אינה גמורה כ"כ כמו תשובה שאדם עושה מעצמו ע"י לבו הטהור כמש"ה תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. והנה חולדה השיבה ליאשיהו כי בימיו לא תהיה רעה רק בימי בניו. והנה אף שידע יאשיהו כי שלום יהיה בימיו אעפ"כ שב אל ה' זו היא תשובה גמורה בכל לבבו ובכל נפשו דהיינו ע"י לבו הטהור לעבודת השם ב"ה. ואחריו לא קם כמוהו כי גבי יאשיהו היה חידוש גדול שרוב עבדיו היו רשעים ולא למד ממעשיהם והתעורר מעצמו לשוב אל ה' וז"ש ואחריו לא קם כמוהו וק"ל:

היתה עלי יד ה' וכו'. הנה לפי פעולת הנביא כן הוא הנביאות. דהיינו כשהוא פועל בדיבור שמוכיח לישראל בדבר ה' כתיב היה דבר ה' אליו. וכל מה שהוא כועל במעשה כגון הכא שהחיה את המתים כתיב היתה עלי יד ה' לשון מעשה. או יאמר עפ"י מ"ד בגמ' מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהן ואמרו שירה ומה שירה אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל ע"כ ולכאורה יפלא מאי מקשה ומה שירה אמרו מאי נ"מ בזה איזו שירה אמרו ונראה דאי' בכתבי האר"י זלה"ה מפני מה אמרה חנה שירה לפי שחנה היתה גלגול צפורה וצפורה לא היתה בשעה שאמרו ישראל שירה על הים כדכתיב וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא שמע קריעת ים סוף וכו' וצפורה היתה אצלו כדכתיב אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך וכו' וא"כ לא אמרה שירת הים לכן הוצרכה חנה לומר שירה אח"כ וידוע דהמתים שהחיה יחזקאל לפי שיטת הגמ' המה היו משבט אפרים שיצאו ממצרים קודם זמן הקץ וא"כ לא אמרו שירת הים כי נהרגו שם מאנשי גת ולכך הוצרכו לומר כאן שירה. וידוע דהתחייה היתה בר"ה ואי' מפני מה אין אומרים הלל בר"ה מפני שספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וזהו קו' הגמ' ומה שירה אמרו הלא בר"ה א"א שירה. ומשני זו היא כבודו דאמרו ה' ממית ומחיה וכו' ור"ה הוא יומא דדינא. לכן כתיב היתה עלי יד ה' לשון צרה כמו הנה יד ה' הויה במקנך וכו' וא"ש:

ויוציאני ה' אל הבקעה כו'. דהנה בזמן הזה הושלכו חמו"ע לכבשן האש וקידשו שמו ברבים ואלו היה יחזקאל שם היה ג"כ מקדש השם והפיל עצמו לתוך הכבשן. ועיקר התחיי' היתה ע"י לכן אמר ויוציאני ה' אל הבקעה שלא אהיה שם בשעת מעשה:

והיא מלאה עצמות. ידוע מ"ד בזוהר שיוסף איקרי חי מפני שלא פגם בברית כמש"ה ויאמר יעקב רב עוד יוסף בני חי. אלא שמצד אם אין לבניו תחיי' לפי שנשא גיורת. וידוע דג' שותפין הם באדם וחלק האב הם העצמות וחלק האם הוא הבשר לכן נאמר והנה מלאה עצמות שהם מצד אב והם נשארו בחיותם ובשלימותם. אבל הבשר נרקב שהוא חלק האם ואין להם תחיי' וק"ל:

ויאמר אלי בן אדם וכו' התחיינה העצמות האלה. דהנה יחזקאל היה כהן ואיך טימא עצמו לעצמות הללו דעצם כשעורה מטמא. רק נרא' דתוס' מקש' איך טימא אליהו לבן הצרפית הא כהן היה ותירץ שהיה יודע שיחיה והוי פיקוח נפש וזהו נמי מאמרו בכאן ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה על ידך אשר לזאת מותר אתה לטמא להם ויאמר ה' אלהים אתה ידעת ואי' בגמרא חד הוי ביניהם שלא היה חי לפי שלקח רבית כידוע ולזה אמר למעלה והעבירני עליהם סביב סביב מפני טומאה וא"ש:

או יאמר. דאי' בגמ' שאל האי מינא מנ"ל דהקב"ה מחיה מתים ויודע עתידות א"ל כתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם א"ל דלמא וקם העם הזה וזנה א"ל נקוט מיהא פלגא בידך דעכ"פ מוכח דיודע עתידות. והקשה אמ"ו ז"ל וכי זו היא הדרך שהוא שואל אותו על שני דברים ולא עלה בידו אלא אחת ונ"ל דהאיך שייכות ודביקות להדדי ב' שאלות הללו אלא דהנה יש להבין אמאי שאל לו דוקא ע"ז אלא הענין כך הוא דהנה כתיב וינחם ה' על אשר עשה את האדם בארץ וא"כ לפ"ז מן הראוי הוא שלא להחיותו שנית דשמא שוב יחטא. אמנם באמת אחר התחייה שוב אינו חוטא האדם כי יבוער זדון מן הארץ אכן כ"ז הוא א"א הקב"ה יודע עתידות דשוב לא יחטא אבל אי לאו אין מן הראוי להחיותו שנית וזהו היה שאלת המין מנ"ל שהקב"ה מחיה מתים דהרי אין מן הראוי להחיות את האדם כיון שניחם ה' על אשר עשה את האדם בראשונה ושמא תאמר דלאחר התחייה שוב אינו חוטא לכן שאל לו ומנ"ל דיודע עתידות וא"כ כשהשיב לו נקוט מיהא פלגא בידך שיודע עתידות שוב לא היה מן הצורך למלאות דבריו על שאלה הראשונה כיון שיודע עתידות לכן מחיה מתים שיודע שלא יחטא. וזהו מאמרם בכאן התחיינה העצמות האלה כיון שכבר נחמתי ושמא הן עתידין לחטוא ואין מן הראוי להחיותם ויאמר אתה ידעת שאין חוטאים עוד שאתה יודע עתידות לכן החי' אותם וק"ל:

הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ולהלן כתיב ויתתי בכם רוח וחייתם ומפני מה שינה לשונו. ונר' דהנה באמת אם הנשמה הראשונה חוזרת באדם היה חוטא כמקדם אלא שהקב"ה מוסיף לו עוד רוח משלו ומזה אינו חוטא שוב ולפ"ז יובן הגמ' חד הוי בינהם שלא חי לפי שהלווה בריבית וק' מה מדה כ"מ הוא ולפי הנ"ל ניחא שהתוספת שהקב"ה נותן לו הוא כעין ריבית שמתחלה לא היה לו כהנה. וזה הלוה בריבית בחייו א"כ אין הקב"ה נותן לו התוספות ולכן לא חיה דבנשמה הראשונה שהיה לו כבר אפשר לו לחטוא. לכן כתיב מתחלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם היא נשמה הראשונה ואח"כ כתיב ונתתי בכם זו התוספת משלי ושייך בה לשון נתינה וק"ל:

והנה רעש. נרא' לומר דכשהנשמה חוזרת אליו ממונה עליה המלאך וכשהמלאכים ביחד הוא רעש כדכתיב לא ברעש ה' וק"ל:

מד' רוחות באי הרוח. אי' בגמ' רוח צפונית הוא פתוח וכו' ע"ש ואמ"ו ז"ל דהנה הקב"ה משמר את האדם מן החטא ולולי כן חלילה שלא היה תקוה לאדם אלא שהקב"ה משמרו מג' רוחות לבד אבל רוח צפונית פתוח אין הקב"ה משמרו ויש ביד הס"א אחיזה לשלוט בו. וזהו כי בצלם אלהים עשה את האדם שעיקר יצירה באדם הוא במ"ם לכן מ' יום הוי יצירת הולד ומתחלה הוא כצל לבד ועכשיו הוא כמ"ם פתוחה שהקב"ה אינו משמרו אלא מג' רוחות אבל לעתיד יהיה מ"ם סתומה שהקב"ה ישמרהו מכל ד' רוחות וזהו מד' רוחות באי הרוח והבן:

ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה וכו'. עיין בפסוק. וכן איתא בגמ' דתחיית המתים אמת היה אבל למשל היה ונר' לפרש דאי' בגמ' השבעתי אתכם בנות ירושלים שלא תדחקו את הקץ. ויובן עפ"י מ"ד אין בן דוד בא עד שיהא הדור כולו זכאי או כולו חייב. וזהו הפי' שמא יאמרו ישראל נהיה אנחנו כולנו רעים וחטאים כדי שיבא הגואל וזהו השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ. ועפ"ז יובן על שישראל השתחוו לצלם בימי נ"נ וח"ו לא עבדו ע"ז אלא כוונתם היה לטוב שיהיו כולו חייב ויבא הגואל ואח"כ בשומם על לבם זאת שעברו על השבועה אמרו אבדה תקותנו. לכן היה תחיי' זו למשל להם שלא יתיאשו מחמת זה שהרי המתים הללו הם היו שבט אפרים שדחקו את הקץ ויצאו קודם זמנם ואעפ"כ החי' אותם הקב"ה ואף אתם אל תתיאשו וחזרו בתשובה שלימה ותקובל לרצון לפני אלהיכם וא"ש וק"ל:

הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי. אי' בגמ' מתי ח"ל יהיה להם צער גלגול מחילות לפי שעיקר התחי' היא בטל הבא מאת ה' ובח"ל אין יורד טל של ברכה כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה. ולכן הוצרכו לגלגול מחילות לא"י ובני א"י הם נקראין עמי וזהו בפתחי את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי דהיינו לא"י וזהו והבאתי אתכם אל אדמת ישראל במהרה בימינו אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף