אהבת יהונתן/הפטרת יום א' דראש השנה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת יום א' דראש השנה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת יום א' דראש השנה

ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וכו'. יובן עפ"י מאמר המדרש וז"ל כי יצר לב האדם רע מנעוריו עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רע'. ויש אומרים עלובה שאור שבעל הבית מעיד עליה וכו' ויש אומרים עלובה נטיעה שהבעל גינה מעיד עליה וכו' ע"כ. ויש להבין הנמשל והענין הוא דיצר לב האדם הוא בשלשה פנים שונות בדיעות מחולקות דיש אומרים דיצר לב האדם הוא מאיכות רוע מזג האדם כפי התפעלות משבעה משרתים דאם מקבל פעולה מכוכב שבתאי הוא גבר לא יצלח בימיו כי במעשה שבתאי אין רואה סימן ברכה. ואם מקבל פעולה מצדק הוא צדיק כי כן תולדותיו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות חונן דל ויתום. ואם מקבל פעולה ממאדים מהר לשפוך דם נקי חנם כי כן תולדות אדום. ואם מקבל פעולה מנוגה להוט אחר תאות המשגל לחבק אשה זרה ונכריה וזאת תולדות נגע צרעת וילפת שמלפפת והולכת עד יום מותו ועבוד בשפחה חרופה אחר הריחים ואם מקבל פעולה מחמה תולדותיו למהר שלל חש בז שלא במשפט כי חמה מניעה אור כל הקרוב אצלה ממערכת המשרתים. ואם מקבל פעולה מכוכב קושר לשון של זהורית בסלע המחלוקת להעיד עד שקר באחיו. ואם מקבל פעולה מן לבנה חומד את כל בעיניו כי כן תולדות לבנה. ועל כולם יוכל לנצח המזל אם ילך בדרכי ה' כי ישרים דרכי ה' ויש אומרים דיצר הרע יושב בחדרי משכיתו ומסית ומדיח אותו מדרך החיים ובמתג ורסן מוליך אותו אל מקום צר וחושך וגם זה יוכל לנצח בתום דרכו. ויש אומרים דזהו סיבה לאדם המסית אותו אם דר באוהל רשעי ארץ ורואה שמים גנובים ימתקו וחיך אוכל יטעם לו ולומד ממעשיהם המעוקלים ואומר גם אני כמותרת וכמות נבל ימות. וזהו כוונת המדרש עלובה עיסה הכונה מדריגה ראשונה הנ"ל זו רוע מזגו אשר מעולל בעפר קרנו זהו יצרו. וי"א עלובה שאור הכוונה שאין היצה"ר כעיסה דעיסה מוגבל ממעשה רוקח ואולם השאור אשר בו מחמץ ומחמם אותו ואלה תולדות חם אשר גלה ערות אביו וזהו מדריגה שניה הנ"ל. וי"א עלובה נטיעה דכמו אם עץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו ועליהו רענן ואם הוא בארץ מלוחה יבש האילן ויסתאף פארה במערצה וישרוף במו אש. כן האדם עץ השדה בכל מקום שהוא וזהו מוריד גאון עוזו לשאול תחתית. וזו היא מדריגה שלישית הנ"ל. ומבאר לן המדרש איך יפרוש האדם מאדם רשע בכל עניניו. ויש ליתן טעם על מה שהתיר לנו האל יתב' לישא שתי נשים ויותר כפי חפצו דריקי מוח המה כמתעתע בזה לפי דאם אדם להוט אחר תאות המשגל הוא יותר רעב וזהו לא נאה לאומה ישראלית וביותר תמוה לכהני ישראל אשר בחר בם ה' לשרת מכל שבטי ישראל והכה"ג הנכנס אל הקודש פנימה הדין נותן שיהא יותר פרוש מכל תאות עולם ובלשכת פרהדרין מפרישין לו אשה אחרת שלא יהא פנוי בלא אשה באם תמות אשתו רגע א'. והענין הוא היות נאמר כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם דהתורה הקדושה הגיעה לסוף דעתו של אדם דיכל להכשל בהרהורי עבירה בזרע לבטלה וילד און. ולכך נתן לו חלקו שלא יתן עינו בכוס אחר ובאם ח"ו יתחמץ לבבו באם אשתו פירסה נדה ומופרשת מביתה יוכל ליקח אשה אחרת הכל לפי מה שהוא אדם וישרים ילכו בם והחכם עיניו בראשו. והנה כאן כתיב ויהי וי"ו מוסיף על ענין ראשון ותחלת שמואל קאי על ספר שופטים כי שמואל היה סוף השופטים ובסיום ספר שופטים ביאר שהיה איש א' לוי ולקח שתי נשים דהיינו פלגשו ותזנה פלגשו עליו והוא היה מהר אפרים אשר המקום מזומן לכך וזה היה ענין פלגש בגבעה ונפלו עי"ז כמה רבבות מישראל ומפרש לן כאן שמא תאמר דלא יוכל אדם לנצח את מזגו באשר הוא שם הביא לנו ראיה שהיה איש א' מהר אפרים ולו שתי נשים והיה צדיק ורה"ק שרתה עליו וגם לוי היה שלא תאמר שלא נאה לכהן שיהיו לו שתי נשים וע"ז מפרש דהיה צדיק וחסיד וישר וא"ש:

ולו שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה. אי' בגמ' פנינה לשם שמים נתכוונה ויש ליתן טעם מנ"ל זאת דהנה ידוע דהצדיקים שמם קודמים להם כמו ושמו אלקנה והרשעים הם קודמים לשמם כמו נבל שמו וכאן מייחס הנביא לפנינה במעמד הצדיקים במה שאמר ושם השנית פנינה וע"ז אומרים דלש"ש נתכונה וק"ל:

ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים. י"ל למה לת כתיב וחנה עקרה. אך י"ל דהנה כאשר ראה רחל שהיא עקרה נתנה שפחתה ליעקב וילדה בן ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקולי ויתן לי בן לפי דבזכותה נולד והוי כאלו היא ילדה אותו גבי אלקנה בוודאי לא נשא שניהם כאחת אלא בזה אחר זה וי"ל דנשא חנה בראשונה ואח"כ פנינה ולשון המקרא מוכחת דכתיב שם האחת חנה ושם השנית פנינה וזהו אך למותר דהיה די באומרו ולו שתי נשים חנה ופנינה אלא להורות ע"ז דחנה נשא ראשונה וכשראתה שהיא עקרה נתנה פנינה שפחתה לו לאשה על דרך אולי אבנה גם אנכי ממנה ואולם פנינה כפויה טובה היתה ולא כן עשתה וכיונה להכעיס את חנה וכאלו לא ילדה כלל בזכותה ולא נקראו בניה על שמה של חנה וזהו רמז באומרו ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים וקל להבין:

ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וכו'. ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' נראה ליישב המשך הפסוק במה שאמר ועלה האיש ההוא וכו' ושם שני בני עלי. והוא דלפי פשוטו של מקרא יש משמעות מימים ימימה בכל שנה עלה פעם א' כלשון מימים ימימה בפ' קדש לי כל בכור ואצל בת יפתח שהוא כמו מדי שנה בשנה. וא"כ ק' למה לא עלה לרגל ג"פ בשנה כאשר צותה תורתנו ונראה דאי' בגמ' דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל ולוים לא נטלו חלק בארץ ואלקנה היה לוי לכך היה פטור מלעלות לרגל אך למה עלה פעם א' בשנה י"ל דזה היה עושה לאחזוקי נפשיה בלוי כדמצינו בגמ' דרב כהנא לא שקיל מתנות כולי שתא משום ושונא מתנות יחיה חוץ מיום א' בשנה נטל מתנות וקאמר שם הטעם כדי לאחזוקי נפשי בכהני. וזה היה טעמו של אלקנה ג"כ ולכך עלה פ"א בשנה ושימש שם במשכן כי הוא היה מן השוערים כי היכי דלידעו אינשי שהוא לוי. ואולם למה הטריח את עצמו לעלות מהאי טעמא הלא היה יכול ליקח מעשרות בעירו לזה אמר ושם שני בני עלי חפני ופנחס שהיו מהדרין אחר המתנות ותבעו חלקם בפה כידוע ואיתא בגמרא אם ראית מהדרין אחר מתנות משוך ידך ולכך היה צדיק זה משך ידו ואין לו שום צד להורות שהוא לוי כי אם בעלותו לעמוד ולשרת עם אחיו ולכך עלה פ"א בשנה וא"ש. או יאמר דהנה הוא עלה בר"ה והעד דעלה בר"ה דחנה נפקדה בר"ה וצריך להבין למה לא עלה בא' מן הרגלים ממש כמו שצותה התורה ונראה דהנה המפרשים הקשו למה היו צריכין לפרוש הכה"ג ז' ימים קודם יוה"כ משום טומאת קרי הלא הוא א' מעשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבהמ"ק שלא אירע קרי לכה"ג ומתרצים דזה היה בבית ראשין שהיו הכה"ג צדיקים ומגינים על דורם. אך בבית שני שמלכו מעצמם ע"י שררה אף שאינם ראוים לכך ולא היו ראוים לנס לכך היו צריכים לפרוש הכה"ג. והנה י"ל כי אלקנה היה ירא שמא ברגלים שהוא חיוב מן התורה לעלות וכל ישראל עולים לרגל ויהיה צר לו המקום כי יהיה דוחק בעזרה לכך עלה בר"ה שלא היו כל ישראל עולים לשם ולא יהיה המקום צר ודחוק. אמנם הלא זה היה א' מיו"ד ניסים עומדים צפופים ומשתחוים רוחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום. ע"ז מפרש דשם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' ולא היו נוהגים כשורה ולא היו ראוים לנס בעזרה כנ"ל ולכך לא רצה לדחוק עצמו ועלה בר"ה מידי שנה בשנה וק"ל:

ויזבח אלקנה ויתן לפנינה אשתו ולכל בניה מנות. פי' שהיה זובח שלמים ומצוה לשמוח אשתו בחג בבשר שלמים. ולחנה יתן מנה אחת אפים פי' בירר מנה אחת יפה לחנה אשתו. כי את חנה אהב וה' סגר רחמה פי' דמפרש לן הנביא שלא תטעה לומר שאלקנה לקח ב' נשים כמנהג דור המבול אחת לקיום המין ואחת למשגל ואותה שהיתה מיוחדת למשגל היה משקה כוס עיקרין שלא תתעבר ותכחיש יופיה וע"ז מפרש כי ה' סגר רחמה שלא יחשדוהו לאותו צדיק שהשקה לה כוס עיקרין כי היתה עקרה מן ה'. או יאמר דידוע דשני מיני עקרות הן הא' עקרה מצדה ומטבעה והב' שהיא עקרה מצד השגחה שהקב"ה מתאוה לתפלתה כדמצינו ברבקה שלא היתה עקרה מצד מערכת המשרתים אלא כדי שתתפלל ואין זה כ"א בצדקניות ולכך כצדיקים ההם היו מחבבים את נשותיהם כמ"ש גבי יצחק ויאהבה וכתיב ויאהב יעקב את רחל. וז"ש כי את חנה אהב והטעם כי ה' סגר רחמה מפאת שמתאוה לתפלתה ומוכח שהיא צדקת ולכך אוהבה וק"ל:

וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי ה' סגר רחמה. אי' בגמרא שטן ופנינה לש"ש נתכוונו וצריך להבין מאמר הגמ' שטן לש"ש נתכוין הא לא ישקיט אם לא ירשיע ויום ליום יביע ופוער פיו לבלי חוק וליש אובד מבלי טרף וכן הוא מרגלא בפומי דאנשי בליעל אשר ידיחו את יושבי עירם בלשון של זהורית אשר קשור בראש שעיר המשתלח לעזאזל ואומר דלש"ש נתכוין ואמר הגאון מוהר"ר נתן נטע שעשועים ז"ל מנוחתו כבוד אבי הגאון מוהר"ר יהונתן ז"ל דהענין הוא דאי' בזוהר ע"פ כי השמים כעשן נמלחו מבואר כל מה שיש בקדושה יש בטומאה את זה לעומת זה עשה אלהים ולשטן יש לו ג"כ שמים וזהו השמים כעשן נמלחו כשיעביר זדון מן הארץ. וזהו ענין דשטן לש"ש נתכוין. והגאון אמ"ו מהורר"י זצ"ל פי' באופן אחר במ"ד בגמ' שטן לש"ש נתכוין אמר שמא ח"ו נשתכח הימנותא דאברהם ואמר שטתי בכל העולם ולא מצאתי נאמן כאברהם ותמוה הא זהו צבי עדיו להשתכח חסידתו ובכל יום ויום יועץ תחבולות להשטין על ישראל. ונראה דהענין הוא דכתיב ה' מסיני בא הופיע מהר פארן וכו' מלמד שהקב"ה החזיר התורה לאדום וישמעאל שיקבלו ולא רצו לכך יענשו עליהם ומקש' תוס' הא באמת יענשו כל האומות על שלא קבלו את התורה ולמה נקט אדום וישמעאל ותירצו דאדום וישמעאל המה ראשית גוים והם אשר התפשטו בכל העולם. והן הנה בית מלונו של שטן ומשמר אותו מכל פגע רע כי שומעים לעצתו ואי' איוב היה מגין על אנשי דורו והיה בארץ עוץ ועוץ הוא אדום כמש"ה שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ וא"כ המגין לאדום הוא איוב והמגין לישמעאל הוא אברהם. ולזאת הסיבה אחזו רעדה לשטן שמא ישתכח צדקת אברהם ויאבדו בני עמו אנשי מלחמתו לכך אמר לא מצאתי נאמן כאברהם. ונחזור לעניננו דפנינה לש"ש נתכוונה ומצערה לחנה כדי שתתפלל רחמים עד שתלד. וצריך להבין אם לכך נתכוונה מתחלה אין לך שם שמים גדול מזה ולמה נענשה ע"ז שמתו בניה. ונראה דהענין הוא דהרהורין על תוג רעיונה סליקו שתתפלל חנה ותפלתה תהיה על דרך זו אם ראה מוטב ואם לאו תראה שתסתתר עצמי ואי אתה עושה תורתך פלסתר וכתב הרמב"ם ז"ל דמנהג פרושים הוא שלא למחוק השם הקדוש על המים ונותן לה ספר כריתות קודם שישקנה למען שמו הגדול. וידוע דאלקנה צדיק היה וא"כ ודאי היה עושה כשאר צדיקי ישראל וזהו היה ערמת פנינה שתסתיר עצמה ויתן לה ספר כריתות ותשאר היא ובניה לבדם וע"ז נענשה וא"ש. או יאמר דכוונת פנינה היה שלא יהא לה זרע קיימא דהענין הוא דודאי אלו לא התפללה חנה היה אלקנה מתפלל עליה כמו שהתפלל יצחק על רבקה ואולם פנינה כיונה שהיא תמהר להתפלל ולכך היתה מצערת אותה ואם היא תתפלל יהיה הולד מסטרא דנוקבא מסטרא דמותא והעד כשאמרו המלאכים לשרה כעת חיה ולשרה בן לכך נעקד יצחק ופרחה נשמתו ממנו בשעת עקידה ונעשה ברי' חדשה וכן חבקוק מת מפני שהיה בן השונמית מסטרא דמותא וזהו היה כוונת פנינה שהיא תתפלל. ואמר וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה לפי שהיתה אומרת לחנה כי ה' סגר רחמה ולא ממקרי' ההויי' בעולם וא"כ אין לך כי אם לזעוק אל המלך וה' הפיר מחשבתה ונתן לחנה זרע של קיימא זרע בירך ה' וא"ש וק"ל:

ויאמר לה אלקנה אישה הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים. יובן במ"ד בגמ' דפנינה כעסתה במה שאמרה לה הוליך בניך לבי רב וצריך להבין על אשת חיל כחנה תתקנא בדברי הבלי אשה כהנה. רק י"ל דהנה אי' בגמר' נשים במאי זכיין ומשני באקרויי בנייהו לבי רב ובדנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רב לפי דנשים אין מצווין על התורה וז"ש פנינה דאין לך זכות כלל במה שאין לך בנים להביאם לבהמ"ד וציערה אותה בזה. ואולם אלקנה אישה ניחם אותה וז"ש הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים הרצון לומר דגם בדנטרין לגברייהו יש זכות. ואמר עשרה בנים נגד עשרה בנים של פנינה וק"ל:

והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה. יובן במ"ד בפסוק באיוב ויהי היום ויבאו בני האלהים ויתיצבו על ה' והרצון הוא כמו לפני ה'. ונראה לפרש עפ"י מ"ד בגמרא לא ליצלי איניש בריש שתא בג' שעי קמייתא תפלת מוסף ביחיד דמדה"ד שולט בו ופה"ג והא אמרת ג' שעי קמייתא קא עסיק באוריי' וכו' וצריך להבין הגמרא דמשמע דאורייתא הוא רחמים והיינו לפנים משורת הדין והא אורייתא כתיב ביה אמת ואמת הוא דין. ונר' דהענין הוא דהתורה נתנה בכ"ב אותיות ומנצפ"ך צופים אמרו. ואם התורה בשלימותה בכ"ב היא מלאה רחמים וזהו חסד אל כל היום דהיינו מלא רחמים וכן היה קודם החטא היה בכ"ב. ואולם אחר החטא נחסר אות אחת ונשאר כ"א וזהו אך ורק מיעוטין הן דנתמעט האור מאור עליון על בני אדם ולכך מתחיל התורה בב' בראשית חסר א' להודיענו דבסיבת חטא אדה"ר חסר אחת וזהו מדה"ד שמשוטט בעולם דעץ הדעת טוב ורע דקודם החטא היה עץ הדעת כולו טוב כולו רחמים ואח"כ נתהפך ונעשה טוב ורע דהיינו דין. ודע דאותיות הקודמים לשם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה הם אלו לפני יו"ד טי"ת ולפני וי"ו ה"א ולפני ה"א דל"ת ואם תצרפם יחד אותיות מדה"ד במספר יעלו בידך כ"ב וזהו רמז על התורה שהיא לפני ה' וזה הוא התורה הרמוזה על מדה"ד זה תורת אמת והגמ' דמקשה לעיל מן התורה הכוונה תורת חסד שהוא רחמים. וכן כתיב אצל יונה כי מלפני ה' הוא בורח דהענין הוא דיונה ברח שאמר שמא יחזרו אנשי נינוה בתשובה וישראל לא יחזרו בתשובה והדין מחייב אותם וזהו מלפני ה' ממה"ד. וזהו ענין שהתפללה חנה על ה' דאמרה אם תתן לי זרע מוטב ואם לאו אסתתר ואי אתה עושה תורתך פלסתר ותורה היא לפני ה' זה תורת אמת וזהו ותתפלל על ה' וא"ש.

או יאמר. דרך פשוט דהנה יש ב' טעמים למה האדם מבקש שיהי' לו זרע הא' כמ"ד בגמרא בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה והיינו לטובת הגשמי. והב' לעבוד את ה' ויביא להוריו לעוה"ב. וחנה התכוונה שיהיה רק לה' לבדו ומתוך מעשיה ניכרת מחשבתה וז"ש ותתפלל על ה' דהיינו שיהיה רק לה' לבדו וק"ל:

ותדור נדר ותאמר. כפל הלשון ותדור נדר לפי דקיי"ל האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ואולם אם הבעל מקיים את נדרה יכולה להדיר את בנה. וחנה אמרה ומורה לא יעלה על ראשו והדירה אותו בנזיר ואסרה הנאת תשמיש על בעלה אם לא יקיים את נדרה. וזהו שכפל הלשון ותדור נדר בתחלה נדרה על בעלה ואח"כ הדירה את בנה וק"ל:

אם ראה תראה. כפל הלשון אם ראה תראה נראה לפרש דאי' בגמ' דאמרה אם תתן לי זרע מוטב ואם לאו אסתתר עצמי וכו' וכתיב ונקתה ונזרעה זרע ואי אתה עושה תורתך פלסתר ויש להבין איך סיכנה בעצמה שתלד בן זכר דלמא תלד נקבה דהא לא נתפרש בתורה מה תלד אם זכר אם נקבה. ונראה דשפיר אמרה שאסתתר ואם אלד נקבה אסתתר עוד פעם ואי' בגמ' אם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים וזהו כפל אם ראה תראה ב' פעמים וק"ל:

וזכרתני ולא תשכח. כפל הלשון יובן במ"ד בתפלת מוסף דר"ה כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לכני כסא כבודך ולכאורה אין לו הבנה כלל איך שייך זכירה אם אין שכחה. רק י"ל דהנה הגמ' מקשה דאמרי' גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כשגגות והא אמרי' שנעשים לו כזכיות ומשני כאן מאהבה כאן מיראה והענין הוא דאם אדם מושרש בחטא והולך אחר זדון לבו אין שב מיד מאהבה רק מתחלה מיראה כאשר רואה הפורענות ממהרת לבא שב בתשובה ואולם אח"כ כאשר הורגל לילך בדרך טוב שב מאהבה. וא"כ בתחלה כאשר שב מיראה עבירות נמחקין לגמרי ולא היה להם זכר כלל והיו נשכחין ואולם אח"כ כאשר שב מאהבה הם נעשין זכיות ונזכרם העבירות אשר היו שכוחין שזכיות נעשין ממנו. וידוע מאמר הגמ' תשובה מיראה מגעת עד כסא הכבוד ומאהבה מגעת למעלה מכסא הכבוד. וזהו מה שכוונו אנשי כנה"ג בתפלה כי זוכר כל הנשכחות הכוונה למי ששב מאהבה זוכר כל הנשכחות לעשותם זכיות ואין שכחה למי ששב מיראה שתשובתו מגעת לפני כסא כבודך וז"ש חנה וזכרתני ולא תשכח ר"ל שתקבל תשובתי ותעשם זכיות וק"ל:

או יאמר. וזכרתני וכו' ותתן לי זרע אנשים דאיתא בתפלת מוסף דר"ה כי תביא חוק זכרון להפקד כל רוח ונפש. והענין הוא דבהדין יומא תתפקדו כל נצוצין דבר נש בסוד הגלגולים כמה יעברון וכמה יבראון לגלגול וזהו ביום א' דר"ה וביום ב' תביא חוק זכרון להפקד גופות של אדם מי יחיה ומי ימות. ואם נגזר על איזה נשמה שתתגלגל בגוף אחר בהכרח צריך הגוף ראשון למות דא"א בענין אחר. ואם הוא מת נקרא שכוח כמ"ש נשכחתי כמת מלב ובר"ה יפקדו הכל וזהו ענין כי זוכר כל הנשכחות דהיינו הניצוצין אשר נשכחו נזכרין בר"ה והנה היא התפללה ותתן לאמתך זרע אנשים ומפרשי' בגמ' זרע ששקול כשני אנשים משה ואהרן. ויש להבין א"כ כולי עלמא לימרו הכי רק י"ל דהנה חנה היתה גלגול צפורה אשת משה ואולם משה פירש ממנה לכך זכתה חנה ויצאה ממנה בן שהיה שקול כמשה. ואלקנה בעלה הי' ניצוץ מאהרן הכהן וע"ז התפללה שיהא בן הנולד כמשה ואהרן בזכות שניהם חנה ואלקנה. וזהו ולא תשכח מפני שהיא היתה כבר שכוחה כשמתה צפורה ולכך אמרה ותתן לי זרע אנשים וק"ל:

או יאמר. ותתן לי זרע אנשים דודאי לא היה יותר במעלה ממשה דלא קם כמשה. ואולם משה שפט את ישראל ואהרן היה רודף שלום בין איש לחבירו ושני המעלות היו בשמואל דהיה שופט ורודף שלום בין איש לרעהו כידוע וזהו ששקול כמשה ואהרן וק"ל:

ונתתיו לה' כל ימי חייו. למה אמרה דוקא כל ימי חייו דהיא יראה שמא ימות משום דבא מכח תפלתה שהיא מסטרא דמותא לכך נתנה לה' כל ימי חייו ואין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנא' אדם כי ימות באוהל וזה יכפר עליו שלא ימות דבזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה וא"ש:

ומורה לא יעלה על ראשו. דהנה חנה ראתה ברה"ק שיענישו עלי על שהורה הלכה בפני רבו דקיי"ל שהוא חייב מיתה והטעם הוא לפי שאין עליו אימתא דרביה ולזה אמרה חנה ומורה לא יעלה על ראשו דהיינו מורא של בשר ודם וק"ל:

והיה כי הרבתה להתפלל ועלי שומר את פיה. פי' דתמה עלי על שהרבתה להתפלל דקיי"ל דאין רשאי להאריך בתפלה. ואולם שירות ותשבחות מותר לומר אחר התפלה אמנם שירות ותשבחות צריך לומר בכל כחו כמש"ה כל עצמותי תאמרנה וכו' והיא התפללה בלחש רק שפתיה נעות וזהו שתמה עלי על שתאריך בתפלה כ"כ וזהו ועלי שומר את פיה וא"ש:

ויחשבה עלי לשיכורה. נרא' טעם למה חשבה עלי דוקא לשיכורה מפני דאי' כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ולכך נסמכה פ' נזיר לפ' סוטה לפי דיין הוא סרסור לעבירה ואי' דאמרה חנה לעלי לא אדון אתה בדבר זה כלומר שאין עליך רה"ק בשלימות כי לפעמים השיג דבר מועט ולא כולו ועלי השיג דאמרה חנה ומורה לא יעלה על ראשו הכוונה שנדרה בנה בנזיר וחשב ששכורה היא ולכך הדירה את בנה בנזיר ולכך ויחשבה עלי לשיכורה וק"ל:

ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו. פי' מפני דחנה התפללה שיתן לה ה' זרע צדיק והקב"ה אינו גוזר להיות צדיק או רשע כי הרשות נתונה לבני אדם ואין זה שאלה מן הקב"ה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואולם שאלתה היתה כהוגן שיתן לה השם בן וז"ש יתן ה' את שאלתך אשר שאלת מעמו מעמו דייקא מה שהוא נותן לבני אדם זולת הבחירה וק"ל:

ותאמר אמצא שפחתך חן בעיניך. רצה לומר אמצא חן בעיניך גם לדבר הזה שיהיה לי זרע הגון. וצריך להבין למה אמרה כאן שפחתך ולעיל אמרה אמתך ונקדים מ"ד בגמ' רבי חלש בעו רבנן רחמי עליה דליתסי אמתא דבי רבי כד חזיא צעריה דרבי אמרה יה"ר שינצחו עליונים את התחתונים מיד נח נפשיה דרבי ותמוה וכי בדידה תליא מלתא ונר' דהענין הוא דמלאכי מעלה מבקשין את הנשמה הקדושה אשר נאצלת ממערכת אלהים חיים שיתפרד מן הגוף ותהיה נפש הצדיק צרורה בצרור החיים. והתתתונים מבקשין רחמים שיתקיים נפש הצדיק למטה בשפלים מפני שהוא מגין עליהם כתריס ונשמת הצדיק גם היא מסכמת שיחיה הצדיק ויתקיים למטה ואולם בעת פרידתה מעל גווייתה הקב"ה מדכא את הגוף ביסורין עד שתתרצה לעלות למעלה אל מקומה. ואי' בזוהר כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כו' איש זה הקב"ה כמש"ה ה' איש מלחמה בתו דא היא נשמתא דבר נש לאמה לגוף שהיא משועבדת לו. וזהו ענין אמתיה דרבי זו היא נשמתו כד חזיא צערה דרבי אמרה יה"ר שינצחו עליונים את התחתונים דעליונים חפיצים שתהיה הנשמה למעלה וגם היא הסכימה לעלות למעלה מיד נח נפשיה דרבי וא"ש. ולכן חנה כאשר התפללה לה' אמרה אמתך הכוונה על הנשמה אבל כאן שאמרה אל עלי אמרה שפחתך וק"ל:

ותלך וכו' ופניה לא היו לה עוד. פי' דצפה על ברה"ק שיהיה לה בן וז"ש יתן ה' את שאלתך אשר שאלת מעמו וידוע דיש להכיר בשרטוטי מצח אם יש כח בחלציים להולד בן ובא הכתוב להודיענו דפניה לא היה לה עוד על זאת ואפ"ה אמר עלי יתן ה' וכו' שתלד בן הגון וק"ל:

ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן. נראה לפרש דהנה ק' הלא שמואל מת בעשי"ת כדאמרינן בגמ' ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל ואמרינן שהמתין הקב"ה עד שעברו ימי אבלו של שמואל ובצדיקים כתיב את מספר ימיך אמלא שהקב"ה ממלא בנותיהם של צדיקים והאיך אמרי' שנולד שמואל בב' תקופות וב' ימים אך י"ל פי' הפסוק כך ויהי אחר כלות תקופות הימים היינו ב' תקופות מן ר"ה אז ותהר חנה ותלד בן לב' תקופות וב' ימים כמאמר הגמ' וא"כ נולד ביו"ד ימי תשובה ובהם ג"כ מת כר"ל וא"ש.

ותקרא את שמו שמואל כי מה' שאלתיו. נר' ליתן טעם למה קראתו שמואל ה"ל לקרותו שאול. ונראה דידוע דצדיק נקרא אל כמש"ה גבי יעקב ויקרא לו אל אלהי ישראל וכמו כן שמואל היה צדיק גמור והיתה קראתו ברה"ק שמואל וא"ש. או יאמר דהנה חנה התפללה שיתן לה זרע הגון וכשר וכל שנותיו של שמואל היו נ"ב שנים ועד י"ב שנה אין כח ביצה"ר להסית אותו כי נער הוא ואין לו בחירה. ואולם אח"כ יש לו בחירה כפי אות נפשו וע"ז שאלה חנה שיהיה צדיק מ"ם שנה דכל שנותיו היו נ"ב וזה שקראה אותו שמואל ר"ל מ"ם שאול הינו ארבעים שנה שאלה שיהיה צדיק וז"ש כי מה' שאלתיו וק"ל:

ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך אך יקים ה' את דברו. פי' לפי דהיא אמרה בתפלתה ונתתיו לה' כל ימי חייו משמע מעת הולדו יהיה הנער צדיק ואולם היא בקשה להמתין עד שיגמל הנער וע"ז אמר לה אלקנה שמא ח"ו לא יתקיים בו מאמרך שיהיה זרע אנשים כי חזרת באחת וזהו עשי הטוב בעיניך והלואי יקים ה' את דברו ואולם האמת יעשה דרכו כי אלו ב' שנים לא נחשבו לכלום וק"ל:

וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי ותאמר בי אדוני חי נפשך וכו' אל הנער הזה התפללתי וכו'. אי' בגמ' דהורה הלכה בפני רבו היה דאמר דזר מותר לשחוט ומקבלה ואילך מצות כהונה וביקש עלי להענישו ואמר לחנה שתתפלל על זרע אחר וע"ז אמרה אל הנער הזה התפללתי ע"ש ולכאורה הגמר' תמוה אם היה דינו למיתה איך שתק עלי הא אין מרחמים בדין ונראה מפני דקיי"ל תלמיד בפני רבו אסור להורות אבל לאפרושי מאיסורא שפיר דמי דאין חולקין כבוד לרב במקום שיש חילול השם. ואי' בזוהר כהן אסור לשחוט מפני דזהו דין דאתעביד בבהמה וכהן הוא מסטרא דחסד והוא רחמים ואסור לו לעבוד דין בבהמה שלא להתעורר הדין ומייתי שם א"כ איך משקה הכהן את הסוטה המי המאררים הא אתעביד דין באשה אם נטמאה דכתיב וצבתה בטנה ונפלה יריכה ותירץ שם דאם לא נטמאה היא טובה גדולה לה דאם היתה עקרה יולדת בנין זכאין ואם נטמאה לאו איהו עביד דינא אלא הקב"ה עביד דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ולאו איהו עביד כלום אבל שחיטה בבהמה אתעביד דינא ואין נאה לו לעבוד דין. וזהו שאמרה חנה דשפיר עבד דהורה דזר מותר לשחוט דלאפרושי מאיסורא שאני וא"כ אין חייב מיתה וא"ת א"כ דכהן אסור לשחוט איך משקה את הסוטה הא אתעביד דין באשה. אין זה קושיא דיכול להיות טובה גדולה דהיינו אם היא עקרה תלד בנים. והעד אל הנער הזה התפללתי דאמרה אם ראה מוטב ואם לאו תראה אסתתר עצמי וכנ"ל ולפ"ז יוכל הכהן להשקות את הסוטה דיש בזה צד טובה גדולה אבל שחיטה אתעביד דין בבהמה וזהו ודאי אסור וא"כ שפיר הורה דלאפרושי מאיסורא הוא ואין לו עונש וק"ל. או יאמר דהנה הב"י כתב טעם דאסור לתלמיד להורות בפני רבו מפני דאימת רבו עליו ואין נזהר משגיאה מאימה יתירה אשר עליו ואולם באיש אשר אין לו אימה מבשר ודם יוכל שפיר להורות וז"ש חנה אל הנער הזה התפללתי ומורא של ב"ו לא יעלה על ראשו וא"כ לית ליה אימתא דרביה ויוכל שפיר להורות דאינו בא לכלל טעות וק"ל:

ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה'. פי' עפ"י מ"ד תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. נר' לפרש ענין חוק ומשפט הוא דהנה הטעם שאנו תוקעין שופר בר"ה כדי לערבב השטן והיינו שלא יוכל לקטרג עלינו והקב"ה דן אותנו ברחמים ולכך צריכין אנו לתקוע. ואולם אם יש צדיקים שיוכלו לעמוד בדין ומזכים בדין אין צריכין לתקוע לערבב השטן כי חסום פי השטן מלהשטין ואולם באמת להם הוא חוק לתקוע ובלי טעם כי אין צריכין לערבב כנ"ל ואולם למי שלא יוכל לעמוד בדין הוא משפט לתקוע כי איך יעלה לגרדום לידון והוא מלא חטאים וגויו לקבר יובל ונפשו בתוך כף הקלע תנתן לזה הוא משפט לתקוע כדי שיעורר את הרחמים. ואי' בתחלה ביקש הקב"ה לברוא את העולם במדה"ד דהיינו שיהיו כולם צדיקים ולא יהפכו פניהם ביום קרב ויוכלו לעמוד בדין. ואולם אח"כ כשראה שאין העולם מתקיים בדין שתפו ברחמים ולהם הוא משפט לתקוע בשופר. וידוע דהצדיקים בשם ישראל יכונה והבינונים בשם יעקב כי עקוב יעקב ואנוש הוא. וזש"ה כי חוק לישראל הוא היינו לצדיקים אשר בשם ישראל יכונה הוא חוק בלי טעם כי לערבב אין צריכין. ומשפט הוא לאלהי יעקב כי הם צריכין לתקוע. והטעם שהשופר מעורר רחמים כתב ר' סעדיה גאון ז"ל דכן המנהג ביום שהמלך מקבל כתר מלוכה בו ביום תוקעין בשופר ולכך יסדו בתפלתינו המלך הקדוש המלך המשפט כאלו היום התחלת מלוכה שלו. והענין הוא מפני דמנהג הוא בעת שימלוך המלך נותן חירות לכל עבדי המלך בו ביום ואינו דן אותו כך אנו מבקשין מהקב"ה שינטה עלינו קו של חסד בו ביום. וזהו שהתפללה חנה עלץ לבי בה' כי ידעתי שלא הרשעתי כלום ורמה קרני בה' הכוונה שירים את קול קרני כי אני אין צריך כי אצלי הוא חוק ואיני צריך לערבב השטן ורחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך וק"ל:

אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. פי' ע"פ מ"ד ג' מפתחות אין נמסרין לשליח ואלו הן של יולדת ושל תחית המתים ושל גשמים. והענין של שליח הוא דאי' בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא והן הנה אלו ג' מפתחות בני הוא מפתח של רחם וחיי הוא מפתח של תחיית המתים ומזוני הוא מפתח של גשמים ואלו השלשה הם נפעלין ממערכת המשרתים במרוצתם יקבלו בני עולם השפל דבר והופכו על ידן ואין זכות אבות מהני למי שקיבל הופכו. ואולם ישראל עם ה' ואם אדם משמר המצות כראוי לא ידע דבר רע כי כל המצות בנוים על תלפיות לשמור מזג האדם ממקרים ההוים בעולם ואלה הג' הנ"ל הם נמסרים דוקא ביד ה' ולא בענין אחר כי אם יסיר מאחרי ה' מיד מקבל הופכו וכן כל עקרות אשר הלכו בתום לבבם לפני ה' בפקדו להודיענו כי בענין אחר ילאו למצוא הפתח אם לא שיעבדו את ה' ומאת ה' מקבל צורה וחומר וכמו כן הגשם עושה צורה בחומר הארץ והרוה והצמיחה וכן הנשמה הנאצלת מן הקודש עושה צורה בגשם האדם וכמו כן תחיית המתים. וזהו ענין מפתחות הנ"ל. וז"ש חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך הכוונה דאם ילך בדרכיו הוא מוציא מן המזל ואין מי פוצה פה ומצפצף כי אין בלתו ואין צור כאלהינו ולזה כוונו חז"ל אין צייר כאלהינו ר"ל הצורה אשר צר בחומר כנ"ל וק"ל:

אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם. נראה לפרש עפ"י מ"ד דשונמית באה לפני אלישע ואמר לה היש לך לדבר אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. ופי הזוהר דאותו יום היה ר"ה ואמר לה אלישע היש לך לדבר אל המלך מלכו של עולם והשיבה בתוך עמי אנכי יושבת הכוונה דבר"ה כולן נסקרין בסקירה אחת דאין היחיד נידון ואמרה לא אפרוש מן הצבור כי בתוך עמי אנכי נידון. ומזה הטעם יכול להתפלל בקול רם דבכל השנה אדם נידון בפני עצמו וכל אחד מתפלל על עצמו לכך אסור להתפלל בקול רם מפני השגיאה שלא יטעה ואולם בר"ה נידונים בשוה ותפלתם שוה ולא חיישינן לטעות ואולם אעפ"כ אסור להרים קולו יותר מדאי מפני הערבוב וזש"ה חנה אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה דחיישינן לטעות אלא יצא עתק מפיכם שיתפלל בערב לשונו בעינים זולגות ובכוונת הלב ובוידו פה וק"ל:

קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל וכו'. עד להושיב נדיבים ע"ש. ונר' ע"פ מה דיסד הפייטן היום הרת עולם והענין הוא דבאותו יום מקבלין המזלות שפע מהאל ית' וזהו ענין היום הרת עולם. ואולם הפעולה אשר יתייחס אליהם בכל השנה דהיינו בני חיי ומזוני באותו יום כשל כחם ואינם פועלים וכל שהוא נגד התפעלות אשר להם נפעל בו ביום כגון עקרות דלפי המזל אין יכולין להוליד ובאותו יום נפקדה כדאיתא בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה בטלה עבודת אבותינו במצרים מפני דע"פ המזל היה דישראל ישתעבדו עוד במצרים ובר"ה לא היה פעולה כלל למזל. ובר"ה יצא יוסף מבית האסורים מפני דלפי כוכב מצרים היה שעבד לא יוכל למלוך ובר"ה קראו לפניו אברך כי נצח את המזל בו ביום. ונר' ליתן טעם על שבלילה אחת דהיינו בליל ר"ה למד כל השבעים לשונות מפני דהקב"ה בלל את הגוים ללשונותם בארצותם ולכל אומה כוכב מיוחד וכפי פעולת הכוכב אשר יפעל בחמשה כלי המבטא באותו אומה יתקן המבטא אשר יבטא בהן ויש מהן מאותיות קלים ויש מהן מאותיות כבדים כפי אשר יאות להם וזהו ענין שבעים לשונות אשר בלל ה' את שפתם וכבר בארנו דבר"ה מקבלין הכוכבים שפע ולפי אותו שפע יתבררו הלשונות היטב כנ"ל ויוסף היה בר"ה למעלה מן המזל ובעת אשר קבלו המזלות השפע השיג את כל הלשונות בשעה חדא היה מכוין את כולן כנ"ל. וז"ש המשורר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים והיינו ביום ר"ה שפת לא ידעתי אשמע כנ"ל. ובר"ה כל התפעלות אשר נפעל הוא נגד המזל. וזהו שמבאר חנה קשת גבורים חתים אותן שהיו גבורים עפ"י המזל חתים ואותן שהיו נכשלים ע"פ המזל אזרו חיל. שבעים היינו מזוני בלחם נשכרו שגבר עליהם עניות ולרעבים היה להיפוך שחדלה רעבתם מהן. עד עקרה ילדה שבעה היינו בנים אותן שהיו עקרות ע"פ המזל ילדו ורבת בנים אומללה. ה' ממית ומחיה היינו חיי הנ"ל שהקב"ה מחיה מתים והיינו בר"ה וק"ל:

מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכו'. ע"ש פי' מפני דצריך להבין. למה הקב"ה מדכא עני תחת רגליו תחלה ואח"כ מעשיר אותו הא יכול להעשיר אותו מיד. ואולם באמת י"ל מפני דהעדר צריך להיות קודם להויה כמבואר והארץ היתה תהו ובהו ויאמר אלהים יהי אור ההעדר היה קודם לנברא וכמו כן בעני לא יוכל להתקיים בו הכבוד עד שהיה העדר תחלה וז"ש מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון והטעם להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם והוכרח להיות כך והעד כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ההעדר היה קודם כנ"ל וק"ל:

ה' יחתו מריביו עליו בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. פי' ע"פ מאמר המשורר למה רגשו גוים וכו' יתיצבו מלכי ארץ וכו' ננתקה את מוסרותימו וכו' נר' דזה הענין הוא ביום הדין דהיינו בר"ה באין כל שרי הע"ג ורוגשין ורועשין להפר ברית אשר כרת ה' עם בני ישראל ובחר בנו מכל העמים אשר על פני האדמה ומלשינין הע"ג ואומרים ישראל עמך חטאו ונטמעו בין הגוים ובקשו להפר ברית וז"ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד להלשין על ישראל ויתיצבו על ה' ועל משיחו ויתנכלו בכל יום ואומרים ננתקה את מוסרותימו דהיינו זכות אבות ונשליכה ממנו עבותימו היינו הברית ואולם יושב בשמים יש חק ה' ילעג למו ומלמד סניגורין על ישראל ואע"פ שחטאו בניי הם ועתידים לחזור בתשובה לפני אז ידבר אלימו באפו ובחרונו וכו' ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי הכוונה למעני ולמען דוד עבדי אפדם ולא אפיר ברית כי אני ה' אלהיהם. אספרה אל חוק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך הכוונה שהקב"ה משיב להם שישראל הם בני אל חי ונהרגין ונשחטין ונחנקין על קידוש שמו הגדול למען לא יחלל שמו בין הגוים ומכבדין כבוד אב בכל נפשם ולזאת אני אמחול להם בפעם הזאת וכאשר שומעים זאת האו"ה חלו ורעדו מן הדין וז"ש חנה ה' יחתו מריביו עליו בשמים ירעם הכוונה השרים של או"ה אשר המה מריבין על ישראל ה' יחתה אותם כנ"ל:

ה' ידין אפסי ארץ. היינו לע"ג ויתן עוז למלכו דהיינו לדוד כנ"ל וירם קרן משיחו בזכות משיחו והיינו שישראל נוצחין בדין ויזכו למשיח ויתנשא ויתרומם ויתגדל שמו של משיח בין האומות ויאמרו מי האמין להם ואשר סבלו עול גלות ולא המירו כבודם ולזאת ילכו מן הגולה ברנה במהרה בימינו אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף