אהבת יהונתן/הפטרת וישלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת וישלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת וישלח

א

חזון עובדיה וכו'. נראה דזהו עובדיה שהחביא חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים והי' עבד אחאב כידוע וכאשר מת אחאב ומלך יהורם בנו פשע יד אדום מתחת יד ישראל בעת ההיא והשיג עובדיה את המראה הזה דסופו של אדום יהיה לאבדון וגם מבאר איך אדום יענה את ישראל וזהו מאיכות חטא ישראל ונמסרו תחת יד אדום. ולכך פתח ספרו בחזון נוטריקון חצי זעם וחצי נחמה דהזעם מזכיר כנ"ל והנחמה הוא מפלת אדום וק"ל:

כה אמר ה' שמועה שמענו לאדום מאת ה' וכו'. מבאר דיהי' שפלת אדום ולא יהיה להם תקומה. דידוע אם הש"י אומר דבר טוב לשפלים אינו חוזר ממנו ולכך מדייק בלישנא מאת ה' שהוא מדת הרחמים הכוונה לישראל לטובה דאין תקומה לאדום והקב"ה אינו חוזר ממנו ואל יתיאש מן הפורענות כי מוכן להם וק"ל. או יאמר דידוע דאם הדבר יצא מלפני המלך בתחלה נודע לקרובי המלך ואח"כ נשתלשל הדבר עד שמגיע להממונים על העם. וכך הגזירה יורדת בשפלים למטה ופועלת בשפלים כפי הענין. ואול' אם כבר ירדה הדת למטה אין מדה"ר חוזר וז"ש שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שולח ואין הדין חוזר ופועלת בשפלים ונפלה ולא תוסיף קום אדום וק"ל. קומה ונקומה עליה למלחמה פי' דאי' נצב ה' לריב עמים הכוונה דאם הפעולה לדין אנו מכנין אותו בעמידה דהוא מורה על חוזק הפעולה. וידוע דכל הלשונות המה מתוקנים על דברת בני אדם וכשאנו מדברים בשפל ממנו במעלה אנו מכנין אותו בשם גשם כמו שאדם מדבר לחבירו וכן הוא בלמעלה ממנו כגון השכליים הנפרדים וזהו נצב ה' לריב עמים וזהו קומו ונקומה עליה וכו' וק"ל:

ב

הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד. פי' מפני שלשון קטן נופל על ב' ענינים כגון קטן המספר שהוא מעט וגם קטן במעלה שהאיכות הוא קטן וז"ש הנה קטן נתתיך ר"ל קטן באיכות דהיינו שהוא קטן במעלה ומפרש שלא תטעה לכך אומר בזוי אתה מאד דקטן הנזכר הוא ענין בזוי וק"ל:

או יאמר מפני דעשו היה לו זכות אבות בשביל ששימש את יצחק אביו ומבאר כאן הנביא שכבר תם זכותו ולא יעמוד לו דקטן מורה על התקטנות זכותו כמ"ש קטנתי מכל החסדים וז"ש כאן הנה קטן נתתיך ר"ל דלא יהיה לך זכות אבות כנ"ל וק"ל:

או יאמר דמבאר הטעם שהגוי' יעלו עליו למלחמה ולא ילחם ה' עמו כמו בפרעה או בנ"נ שהמלחמה היה ע"י אמצעים וכאן היה ע"י שפלים ר"ל ב"א מפני דהענין הוא דלפני שבר גאון דקודם שילחם הקב"ה לערוץ העריץ מגביהו למעלה להראות גדולתו כי כל גאה ונצוח הוא ע"י אמצעים. אבל מי שהוא קטן במעלה אם דן אותו דן אותו ע"י בני אדם וז"ש שיקומו הגוי' על אדום למלחמה והטעם הנה קטן נתתיך בגוי' בזוי אתה מאוד וא"ש:

ג

זדון לבך השיאך שוכני בחגוי סלע וכו' אומר מי יורידני ארץ. פי' דהנה התגברות הדין על האדם כפי ענינו ומהותו הכוונה דאם תמים דרכו לפני האל יתב' וגם אבותיו הלכו במישור והטיבו דרכם אז לית דין ולית דיין עליו מאיכות ב' מליצים טובים שיאמרו חננו ופדעהו וכו' ואולם אם נוטה באחת מקצות דרכיו דהיינו שכלה לוזכות אבות או מעשיו המעוקלי' אזי האדם נידון לפי מעשיו ר"ל אם גבר רשעו על זכות אביו שיש לו אין משוא פנים בדבר וכן להיפוך. ואולם אם אין בידו זכות אבות כלל ואין מעשים טובים בידו אינו ניצול מדינא וז"ש הנביא זדון לבך השיאך הכוונה על עשו שהיה מתפאר בזכות אבות ששימש לאביו בבגדי חמודות וזהו משענתו. ומבאר דמאיכות מעשיו המעוקלי' לא יגין עליו זכות אבות וזהו ענין שוכני בחגוי סלע שעשו בוטח שהוא שוכן בחגוי סלע ר"ל זכות אבות שהם חזקים כצורים ואומר שלום יהיה לי ומי יורידני ארץ ואמר הנביא אם תגביה כנשר משם אורידך הכונה אפי' יהיה לך זכות אבות מכל האבות שהמה כנשרים קלו לעשות רצון קונם וחפץ צורם לא יעמוד לו במשבר בנים בני עשו כי גדלה חטאתכם עד מאוד וזדון לבו השיאו וק"ל. או יאמר אם תגביה כנשר משם אורידך נאום ה' דהענין הוא דד' פנים ראה יחזקאל במרכבה אברהם יצחק ויעקב ודוד כידוע לי"ח. ודמות אריה הוא אברהם הנקרא אוריה הכוונה שהאיר ליושבי חושך אנשי דורו והסלילם בדרך ישרה בראיות מופתיות שאחדות האל ב"ה אמיתית והוא משגיח בשפלים והרחיק ממנו הגשמיות מכל צד והאיר לעול' ולכן נקרא אוריה דלא היו השפלים יודעין ממנו. ופני השור הוא יצחק ונקרא כך מטעם עמוס וכמוס. ופני אדם הוא יעקב שהיה מובחר שבאבות כמו האדם הוא מובחר בשפלים וכן הי' מעלת יעקב וזהו כוונת הגמרא שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם ובין תבין את אשר לפניך. ודמות הנשר הוא דוד המלך עליו השלום ענינו כמו שהנשר מולך על עופות השמים בחזקה כן כבש דהמע"ה את האומות ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. וזהו ענין שראה שמואל את דוד אדמוני ויפה עינים ורמז לו הקב"ה שיהרוג כל הכופרים ורשעי ארץ. ואול' עשו גם הוא הי' אדמוני והוראתו הוא על שפיכת דם קודש ברוכי אל אשר שלף חרבו ונכנס לק"ק ופער פיו לבלי חוק. ולא היה הוראתו כאדמוני של דוד שנקרא נשר. וז"ש אם תגביה כנשר הכוונה שיתדמה לדוד שגם הוא אדמוני. ואם בין כוכבים שים קנך שיתדמה לישראל הנקראים כוכבי שמים ומראה עצמו כחסיד וחסד הוא לו כי הוא כחש ורצח ונאף ואמר לא פעלתי און וקמי שמיא גליא ולכך משם אורידך נאום ה' שיתגלה קלונו לעיני העמים ויאמרו ברוך המקום שהרגו וא"ש וק"ל:

ה

אם גנבים באו לך אם שודדי לילה וכו'. פי' דמבאר הנביא על תלונות עשו שאמר שיעקב רימה לאביו וגנב את הברכה ובאמת לא כן הוא דידוע דלא יגנוב הגנב כ"א למלאות תאותו כמ"ש הכתוב במשלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלאות נפשו כי ירעב. וזולת זה לא ימסור נפשו לגניבה והגנב אינו גונב כל האוצר אבל אם יקח כל האוצר לא בשם גנב יתואר כי אם בשם בעלים דאם הבעלים מפנין את האוצר מפנין עד גמירא. ועשו שאג בקול מר צורח הלא אצלת לי ברכה כי הבעלים באו ופינו את האוצר הגנוז. ובהכרח היה ראוי' הברכות למי שקבלם. זהו ענין שמבאר כאן איך נדמיתה עשו נבעו מצפוניו אם גנבים באו לך כאשר אתה מתלונן הלא יגנובו דיים והלא ישאירו עוללות. ובהכרח נאמר שלא כן אלא בעל הברכות הוא וז"ש איך נחפשו וכו' וקל להבין:

או יאמר דהנה יש לתמוה על יעקב שלבש בגדי עשו ויצחק סבר שהוא עשו ואם כן מאי אהנו ליה הברכות הא היו בלא כוונה ומילין בלא כוונה כגוף בלא נשמה ורחמנא לבא בעי ולא אחר הדברים האלה. כי זהו אומנתו של עשו שהיה ציד בפיו. ונראה דודאי יצחק ידע שהוא יעקב ונסתפק אם יברך אותו מפני ששינה באומרו אנכי עשו בכורך וידיו וחלקת צוואריו היו שעירות ולא נאה לצדיקים להשתמש ברמאות. ואולם אם אין הולכים אחר הנראה לעין רק ללבב היה ראוי לברכה כי ענין מקור הברכה הוא בכוונת המכוון ומוכני' אחר הנראה לקבל איש אשר רוח ה' בו. ועשו לא היה ראוי כלל לברכה מאיכות הלב כמו נזם זהב באף חזיר וכמו שאין נפש החי יוכל לקבל הערת השכל כמו כן לא היה עשו יכול לקבל הברכות ממי בריכה עליונה מאיכות רוע מעשיו. ואל תקשה האיך אומר צא השדה וצודה לי ציד זהו ענין שיתעורר עצמו בתשובה אולי יוכל לקבל הברכה ורמז לו בשדה שלא יבין אלא מן ההפקר כמאמר חז"ל ולפ"ז שפיר היתה הברכה נכונה. וז"ש אם גנבים באו לך וכו' איך נדמינה שנגלי' לעין כל רוע מעשיו המעוקלי' מה שהיה בצפון לבו ואמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו מאיכות הברכות וק"ל:

ז

עד הגבול שלחוך וכו'. פי' דמבאר הנביא את כל אשר עשה עשו לבני ישראל ומתחיל בצאת ישראל ממצרים ובאו לגבול אדום ושלחו לו אעברה נא בארצך ולא אבה מלך אדום נתון את ישראל לעבור בגבולו ויצא לקראתם בעם כבד מפני דהיו בני ברית עם כנעניי' שלא יעברו ישראל. ואולם לחם ומים מכר להם אוכל בכסף תשבירני כמו שעשו לי בני שעיר החורי ומבאר איך הלכו בחושך ולא הכירו או דיותר טוב היה אלו הניחו אותם לעבור בארצם דחסר לחם לא היו כי היה להם מן במדבר וז"ש עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך הכוונה הכנענים שלחו אותם עד הגבול שהיו בני ברית אדום יכלו לך אנשי שלומך ר"ל שנצחו אותך הכנענים ואולם אתה סובר שלחמך ישימו מזור תחתיך ובאמת אין הכוונה בו מאיכות זה תפול ולא תוסיף קום וא"ש וק"ל:

באופן אחר י"ל פי' על ענין הגלות דאי' ויאכלו את ישראל בכל פה דהענין הוא דכמו שיש ניצוצין קדושה באוכל כדאי' בזוהר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם דאין אוכל צומח אשר אין בו ניצוצי קדושה והאוכל אותם יגיע אליו הערה לשכל וזהו היה ענין אכילת קדשים השלמים דהיה יותר קדוש לכל מקום שישראל הם מקבלין הקדושה בנקל כי מצא מין את מינו וזהו ענין ויאכלו את ישראל בכל פה שבקשו ליהנות מניצוצין קדושה ואולם באמת כתיב בישראל כל אוכליו יאשמו דכ"מ שיש ניצוצין קדושה ישראל זוכין בו ואין לזר חלק בהם. וזהו ענין שהתנצל אדום על שהגלה ישראל שאמרו שבקשו לשאוב רה"ק ממעיין החתום ואמר עד הגבול שלחוך כל אנש בריתך הכוונה עד גבול ארץ ישראל גלו את ישראל ואמר התנצלות לחמך ישימו מזור תחתיך ר"ל בסיבה שנתברך הלחם בניצוצי קדושה ואולם אין תבונה בו דלזאת הסיבה לא נשאר בהם קדושה כלל ונשארו ריקם וחרוב יחרב אדום וא"ש וק"ל:

ח

הלא ביום ההוא וכו' והאבדתי חכמים מאדום וכו' מקטל וכו'. נראה דלזאת הסיבה שיאבדו חכמים מאדם יכרתו מקטל דהענין הוא כמו דאי' ששאל הקב"ה לשלמה מה אתן לך ובחר לו החכמה וא"ל השי"ת יען אשר לא שאלת עושר וכבוד ואריכות ימים לכן תצליח בעושר וכבוד מכל אשר לפניך ומסקי' בגמ' טעם למה לא אהדר אריכת ימים מפני דהחכמה תחיה את בעליה וכבר נתן לו החכמה וזהו ענין שאמר שנסרחה החכמה מאדום וא"כ לא יחיו וימסו כולם ורדף אותם קול עלה נדף ואין עוזר להס בתחבול' כי יבאש חכמתו למען יכרת כל איש מקטל וק"ל:

י

מחמס אחיך יעקב תכסך בושה. מבאר הנביא איך שהציק עשו את ישראל ואמר לא פעלתי און כחזיר ביער בשעה שישן פושט רגלו להראות שפרסותיו סדוקות ובאמת טמא הוא כן הציק עשו לישראל כאשר נכבשה ירושלים לא פשט ידו בגזל שחרפה היה לו שיגזול את אחיו ואולם בעינים קרץ ובשפתיו הליץ ובפיו שרק ובידים מניף על ירושלים והרג את החכמים וכל בעלי תריסין ועליו קונן ירמיה ידו פרש צר על כל מחמדיה הן החכמים מחמדי עין ואמרו ערו ערו עד היסוד בה וז"ש הנביא מחמס אחיך יעקב תכסך בושה הכוונה שלא היה שולל לישראל כאחד מן האויבים ולכך נכרת לעולם מפני דבא על עסקי נפשות. ומבאר ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילי היינו בעת שהיו שוללים הי' עומד מנגד ולא קרב אליהם אבל כאשר נכרים באו שערים ועל ירושלים ידו גורל הכוונה על עסקי נפשות מי יהרוג תחלה גם אתה כאחד מהם ולא חשכת עצמך מהם וק"ל:

יב

ואל תרא (את) [ביום] אחיך וכו'. מבאר ענין רשעת המן הרשע מזרע עמלק מזרע עשו אשר זמם ואשר עשה דאי' כאשר סגדו ישראל לצלמא דדהבא די עבד נ"נ בבקעת דורא היה המן הרשע שמח ואמר עתה בא הזמן שיכלה מין הישראלי וז"ש ואל תרא את אחיך ביום נכרו ביום שהוא נכרי ועוד ייעד כאשר עשה אחשורוש משתה לכל העם הנמצאים בשושן ונהנו שם ישראל מאותה סעודה וחטאו מפני דאחשורוש חשב שמלאו שבעים שנה אשר ייעד ירמיה שיגאלו ישראל מבבל במלאת שבעים שנה ולפי סברתו היה שכבר מלאו השבעים שנה ולכך עשה משתה גדול וגם ישראל שמחו שם ולכך נענשו מפני דזהו היה יום אבד' ולא היה להם לשמוח והמן שמח כי מדת הדין מתוחה עליהם וז"ש אל תשמח ביום אידם. ואל תגדל פיך ביום צרה. פי' בענין טבעת ועשרת אלפים ככר כסף בעד ישראל שכולם גרש יגרש אותם:

יג

אל תבא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו. מבאר מה עשה עשו לישראל בחורבן בית שני דבי"ז בתמוז נבקעה העיר וזהו יום איד. ולעיל אמר ביום אידם וכאן אמר ביום אידו דהענין הוא דאיד נקרא חג כמ"ד לפני אידיהם מגזרת איד. וחג היינו חגא וענינם אחד הוא. ובי"ז בתמוז ירד משה מן ההר ושיבר הלוחות ואהרן קרא אותו יום חג כמ"ש חג לה' מחר וז"ש ואל תבא בשער עמי ביום אידם הכוונה שיום איד שלהם כבר היה בשבירת הלוחות ואל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו היינו בט"ב שאז היה יום אידו וק"ל:

יד

ואל תעמוד על הפרק וכו'. מבאר מה עשה אדום לישראל בגולה וכמה שמדות וגזרות עברו על ישראל בגלות המר הזה. והענין דכתב האר"י לוריא זצ"ל דגזירת ת"ח ות"ט ותתנ"ו שהיתה באשכנז ונהרגו כמה קהלות קדושות ושארי גזירות ושמדים אשר היו בספרד אם אספרם מחול ירבון בכולם היה זמן גאולה אך ישראל לא התעוררו בתשובה שגבר מדת הדין והיה זעם בעולם וז"ש ואל תעמוד על הפרק ר"ל באם זמן גאולה תתנו לו ולא זכו ישראל בתשובה אל תהרוג כלי חמדה ואל תסגיר שרידיו ביום צרה וק"ל:

טו

כי קרוב יום ה' וכו'. עתה מבאר איך יכרת עשו ולא ישאיר שום שורש ממנו והבערה יצא ללהב וישרוף במו אש ולא תכבה ואל תקשה מאי כי קרוב הוא הא זמן רב מייעוד הזאת ועדיין לא נגאלו אכן קמי שמיא אינו רחוק וז"ש כי קרוב יום ה' וכו' וא"ש:

טז

כי כאשר שתיתם על הר קדשי וכו'. פי' כמו שעשו שתה כך ישתו כל העו"ג. וי"ל טעם למה כלל עשו עם כל הגוים ביחד ונראה דהענין הוא דכל מי שיש בו ניצוצין קדושה יכול לסבול פורענות ימים יותר משאר כל העו"ג שאין בהם קדושה כלל וכמו שהרבה מתים משינוי האויר כל דהוא ומי שהוא רך בטבע יסע ראשונה מן העולם כן הוא ענין הפורענות דאם באין על העכו"ם אשר אין בהם קדושה כלל ימחו מן העולם והיו כלא היו. וידוע הטעם למה נקבר ראשו של עשו במערה אצל יעקב מפני שהיה ניצוצי קדושה בפיו וזהו ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ר"ל שהיו בו ניצוצין קדושה ולכך לעשו יסורין ממרקים אותו יותר משאר כל העו"ג דבאם יקרה להם מקרה כולם מתים מיד וז"ש כי כאשר שתיתם על הר קדשי כן ישתו כל הגוים תמיד ואולם החילוק שבין עשו לשאר העו"ג כי כל הגוים באם ישתו מעט והיו כלא היו אבל עשו מאריך ביסוריו מפני ניצוצי קדושה שבפיו וכנ"ל וק"ל:

יז

ובהר ציון תהיה פליטה וירשו בית יעקב. מבאר דהניצוצין קדושה אשר בהם ירשו בית יעקב והיינו שיתגיירו לעבוד את ה' אלהי ישראל וזהו יהיה פליטה ובית יעקב ירשו וא"ש:

יח

והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. נראה לפרש עפ"י מ"ד בפסוק ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אשובה וכו' ואי' בגמ' מפני שנולד שטנו של עשו וקודם לכן לא היה לו כח להלחם עם עשו. ויש להקשות הלא אמר בית יעקב אש והלא גם אש שורף לקש ולמה צריך ליוסף. רק נרא' דהענין הוא דודאי אם יבא עשו להלחם בגבול ישראל יבער בי. האש עד גמירא אבל להלחם עם עשו בגבולו לא יוכלו בית יעקב וכח זה נמסר רק ליוסף. ואי' בגמ' אין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל ויש להבין הא באמר יוסף לבד ולא בנימין. ונראה לפי שבנימין נולד בא"י והוא כולו קודש ואינו ראוי שילחום בנימין שהוא קודש עם זרע עשו המתועבים ואולם יוסף נולד בח"ל והוא ילחם בעשו. וזהו כוונת יעקב שלא ביקש לשוב קודם שנולד יוסף דאלו שב והיה נולד יוסף בא"י היה ג"כ כולו קודש כמו בנימין ולא היה יכול להלחם עם עשו ולכן המתין עד שנולד יוסף. וענין שטנו של עשו הוא לפי דשני תוי"ן הם ת' תחיה ת' תמות. והבחירה נתונה בידי אדם אם עושה רצונו זוכה לת' תחיה ואם עובר רצונו מחבל את נפשו בת' תמות מיתה הנצחי. וסוד התורה הוא משורש יעקב כמ"ד אם לבינה תקרא זה יעקב שהאם זה התורה ויעקב נקרא אם לבינה וזהו תתן אמת ליעקב שיעקב הבכור נוטל משני תוי"ן שהם במספר ח' מאות אמ"ה ונשאר שטן לעשו וזהו ענין שטנו של עשו. וזהו והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה והטעם הוא לכלות את עשו וז"ש ולא יהיה שריד לבית עשו וא"ש וק"ל:

יט

וירשו הנגב את הר שעיר וכו'. מבאר ענין חלוקת א"י אשר יהיה לעתיד. דאלו השבטים שנשארו בא"י בזמן הגולה יטלו חלקם בח"ל כי לא סבלו טרחות הדרך כ"כ ולא נסעו ונעתקו ממקום למקום ואמר וירשו הנגב דהיינו בני א"י את הר עשו היינו בח"ל:

ובנימין את הגלעד. נראה טעם למה ירש בנימין את הגלעד מפני דבגלעד שכיחי רוצחים ונקראו פועלי און והענין הוא מפני דבגלעד הדביק לבן את יעקב ואכלו שם על הגל והוא אסף וקיבץ כל כוחות הטומאה כי זהו אומנתו לקסום קסמים ובני יעקב לא בטלו את הטומאה ולכן שכיחי שם רוצחים. ואולם בנימין עדיין לא נולד ויכול לבטל הטומאה לזה אמר ובנימין את הגלעד וק"ל:

כ

וגלות החל הזה ירשו את ערי הנגב. ר"ל דאלו שגלו למרחוק מן א"י ירשו את ערי הנגב היינו א"י כנ"ל וק"ל:

כא

ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. מבאר צדקת ישראל דהדין נותן שעשו חרוב יחרב מפני שעינו את ישראל ועבדו בהם בפרך ואולם בכל זאת לא בקשו ישראל שיאבד זכרו מסיבה זו. ואולם סיבה אחרת יגרום לו שיאבד דלאום מלאום יאמץ כשזה קם זה נופל. ובהגיע עת שיבנה בית הבחירה על תלה בהכרח חרוב יחרוב כמ"ד אמלאה החרבה כידוע ולכך יחרב עשו מזו הסיבה וז"ש ועלו מושיעים בהר ציון ובהכרח לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה ב"ב א"ס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף