אהבת יהונתן/הפטרת ואתחנן

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אהבת יהונתן הפטרת ואתחנן

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפטרת ואתחנן

נחמו נחמו עמי. אמ"ו פירשו דודאי אם יבא הגואל צדק ב"ב אין צריך להתנחם לישראל כי הם מתנחמים בביאת הגואל. ואולם זו הנחמה האמורה. נאמרה על הגלות המר הזה שינחמו ישראל בגלותם. והינו עפ"י מ"ד החכם שאין אדם ניכר בשלימותו אא"כ הוא בצרה גדולה ואעפ"כ אינו עובד זולתו כי יש מין האדם שאם יקרה להם מקרה חושבים בלבו שהמקרה הוא מאיכות רוע סידור גרמיים השמים והוא צדיק בעיניו ואולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ואין זה נקרא שלם. כי האדם צריך להיות שלם בכל עניניו ודעתו תהיה צלולה ולא יהיה כמתעתע וזהו נחמות ישראל בגלותם דאף שהצרות מתרגשות ובאות בכל יום וכצאן לטבח יובלו ואפ"ה המה מתנתמים שהם עם ה' ועובדים להש"י כראוי. וז"ש נחמו נחמו הרצון שיתנחמו בגלות ובמה יהיה הנחמה לזה אמר עמי והכיונה שנקראין עם ה' וזהו נחמתם בעת צרה וק"ל. יאמר אלהיכם פי' דאי' במדרש שלא רצו ישראל לקבל תנחומין מהנביאים עד שאמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם והכונה לתת טעם למה לא קבלו תנחומים מן הנביאים. דהענין נחמה הוא שיבא הגואל צדק ב"ב ויתבטל עול שיעבוד מעלינו ויבואו חכמי ויועצי ארץ לדרוש שלומינו כמ"ש והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך ובחוצן יביאו בניך מרחוק. ואולם מי פתי יסור הנה להיות אסור בזיקים ובאסורי עוני ולאסור בכבלי ברזל ולענות בקושי כדי להתענג בעת זקנותו בטוב. ונפש אדם קץ באלו התענוגים כי לא הן ולא שכרן ואנחנו בני ישראל הולכין מגולה לגולה מפלך לפלך למצוא מרגוע לנפשינו ובכל זאת במקומות רבים עוד לא שקטה יד אויב מעלינו והאויבים מכלים אותנו אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ואיך יתנחמו שיתענגו בטוב עולם הזה. אמנם מקוה ישראל בעת צרה הוא שיזכו לחזות בנועם ה' ויתעדן נפשו מזיו השכינה כמו שייעד אב הנביאים והתהלכתי בתוככם וזהו סופו של תכלית השלם. ואי' בגמ' כל הנביאים לא נתנבאו אלא על ימות המשית אבל לעתיד לבא עין לא ראתה אלהים זולתך. ולזאת הסיבה לא קבלו ישראל תנחומים מהנביאים כי הם לא נתנבאו אלא על עולם הזה. אבל השי"ת ייעד להם על עולם הצפון וזאת הנחמה קבלו מהשי"ת שאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם וזהו מאמר הנביא נחמו נחמו עמי אמנם ישראל לא יקבלו הנחמה מן הנביאים כנ"ל ולכך מבאר במליצת דבריו יאמר אלהיכם ר"ל שהשי"ת ייעד זאת הנחמה והיינו לעולם הצפון וק"ל. ואולם צריך להבין למה כפל הלשון נחמו נחמו ונראה עפ"י מ"ד אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי פי' דקול היוצא מפי השם ב"ה קודם שיגיע לעולם השפל נולד ממנו עוד קול וזהו שנקרא בפי חז"ל בת קול והוא בת קול החוזר. מפני שמאמר השי"ת עושה פעולה מיד והתפעלות הש"י הוא דבר רוחני ועושה נקודה וזאת הנקודה היא יו"ד ויו"ד רמז כי ממנו יוצא בת קול כי נקודת י' הוא עשר ו' ד' הוא ג"כ עשר וזהו שהנולד הוא כתואר הראשון וז"ש הפסוק אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי והוא התולדה. וכן מצינו שאמר הקב"ה אנכי והתולדה הוא לא יהיה לך והם בדבור אחד נאמרו וזהו אחת דבר אלהים וכו' כנ"ל ומבואר גם מה דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה שנית הכוונה שאחת דבר אלהים והמענה השנית קודם שירד לעולם השפל נולד ממנו תולדה ורמז לזה במה שאמר מן הסערה שנית וסערה היינו מזלות וא"כ היה התולדה וז"ש שנית. וכן מבואר במה דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה כן לא ישוב דברי ריקם ר"ל שעושה נולד. ולכך כפל כאן מלת נחמו מפני שהנביא שמע בת קול החוזר דהיינו התולדה ואמר נחמו נחמו והיינו הקול והבת קול. וביאר הטעם על מה שכפל במה שאמר יאמר אלהיכם הכוונה שהשי"ת אמר דבר זה ונולד ממנו תולדה וא"ש וק"ל. באופן אחר יש ליישב על שכפל מלת נחמו ונבאר תחלה מ"ד במד' חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמים בכפלים ותמוה הלא עברו על כל התורה ואיך אמר שחטאו בכפלים. וי"ל עפ"י מ"ד בגמ' דברכות שנים שנכנסו להתפלל ויצא א' מהן טורפין לו תפלתו בפניו ולכאורה תמוה למה טורפין לו תפלתו בפניו. אמנם נראה דהענין תפלה הוא שצריך לייחד הלב בעת הדבור כדי שיתפלל בכוונת הלב ומוציא מכח לפועל בדבור ופיו ולבו שוים. ואם מתפלל בפיו ובכוונת הלב מקבלים המלאכים תפלתו ואם מתפלל בפיו לבד בלי הלב אינו מועיל לו תפלתו ונמסרת לחיצונים. וזהו כוונת הגמ' שנים שנכנסו להתפלל היינו שנים בנושא א' הפה והלב וקדם א' מהן ויצא היינו הלב יצא וסילק את תפלתו ומצפצף כעגור בפה בלא לב טורפין לו תפלתו בפניו כי אינו מתקבל לרעוא ונמסרת לחיצונים. ובאלו השנים חטאו בני ישראל דהיינו בהרהורא דלבא ובעשיית איברים ובו נכללו כל עבירות שבעולם. וגם במעשה חטאו בבית ראשון ובמחשבה בבית שני כי שנאת חנם הוא במחשבה נראין כאוהבין בפה ולבו בל עמו. ואמרי' בגמ' ראשונים שנתגלה עונם הכוונה שחטאו בעשיית איברים לכך נתגלה קיצם לפי מלאת לבבל ע' שנים אפקוד עליכם וכו'. אחרונים שלא נתגלו עונם הכוונה שחטאו בשנאת חנם בלב ובמחשבה לכך לא נתגלה קיצם. וא"ש המדרש חטאו בשנים דהיינו במחשבה ובמעשה ולקו בשנים בגלות ראשון ושני גלות המר הזה לעומת זה אם ישובו ישראל יתנחמו בשנים. וז"ש כאן נחמו נחמו עמי שני תנחומים נגד שני גליות ושני חטאים. ולכך אמר דברו על לב ירושלים נגד המחשבה שהיה בבית שני כנ"ל וק"ל:

באופן אחר. יש ליישב על שכפל מלת נחמו. דצריך להבין למה באמת צריכים להתנחם הלא ילכו מן הגולה מהללים ומזמרים בקול רנה ותודה. וי"ל דכתיב בפסוק בימים ההם ישבו בירושלים משפחות משפחות וספדו וכו' ואמרינן בגמ' שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג ועל יצה"ר שנשחט. ונבאר תחלה ענין משיח בן יוסף למה יהרג. דאי' טעם למה צריך להיות מבני רחל מלך תחלה. מפני שיעקב נתן הבכורה לבני רחל שהיתה עקרת הבית ולכך צריך להיות מבני רחל מלך תחלה. ואולם יעקב עקב לעשו פעמים והקב"ה אינו מוותר לצדיקים אפי' כחוט השערה. ולזאת הסיבה נדקר שאול בחרב כי זהו חרב של עשו שנתן לו אביו ועל חרבך תחיה. ועל שעקב אותי פעמים לכך גם משיח בן יוסף נהרג. היוצא מזה דמלך ראשון שיעמוד לישראל ידקר בחרב שהוא מבני רחל. ויובן גם מה שסיפר יוסף החלום לאביו ולאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו וצריך להבין הא באמת חלם לו כאשר סיפר להם ולמה שנאוהו. ועוד למה אמרו המלוך תמלוך עלינו וכו' ואח"כ אמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו וכו' איך יתכן ששבטי ישורון יהיו חשודין על רציחה. על שסיפר חלומו. ועוד שאמר לו אביו להפיק רצונו הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ואביו שמר את הדבר ואם באמת הוא שימלוך על אחיו למה לא צוה שיהיה מלך עליהם. ונר' דאי' בזוהר דמשיח בן דוד ימלוך על אומה ישראלית לבד והוא ישב על כסא ה' אבל משיח בן יוסף אינו מולך כלל בישראל כי אם באו"ה. וידוע דאו"ה יושבים בצל המזל ומקבלים שפע מן המזל. אבל ישראל הם עם סגולה ובם בחר ה' לשום שמו עליהם ואין להם עסק במזל כלל. ויוסף ראה שמש וירח וי"א כוכבים משתחוים לו וביקש להיות מלך עליהם וע"ז אמרו המלוך תמולך עלינו דייקא אם מלך תמלוך באמת תמלוך על האומות היושבים תחת צל המזלות המכונים בשם שמש וירח וכוכבים והם יאתיו לעבדך. אבל עלינו לא תמלוך. וכבר ביארנו דהמלך ראשון שיעמוד לישראל מבני רחל ידקר בחרב עבור הבכורה ולכך בקשו להרוג אותו לקבל עונשו כנ"ל. וז"ש יעקב הבא נבוא אני וכו' רמז שאין מולך על ישראל אבל הוא מולך על האו"ה שהם יושבים תחת המזל. ואולם יעקב היה יודע שעדיין אין זמן ושמר את הדבר עד שיבא איש אשר לו המשפט. וזהו שספדו ישראל על שיהרג משיח בן יוסף בני פעמים דהיינו שאול המלך ומשיח בן יוסף השני ולכך אמר ב' פעמים מלת נחמו על שני הספדים הנ"ל וק"ל. ועתה נבאר ענין היצה"ר. דיש ליתן טעם למה יבכו על היצה"ר שנשחט הא באבוד רשעים רנה וכן יאבדו כל אויביך ה' וכלה רשע וחסם פשע ונאבד המשחית מן הארץ. ונראה דהענין יצה"ר הוא שהצדיקים משלימין על ידו עבודת הבורא בחייהם ומקבלין שכר על זה על שמכריחין היצה"ר ולעומת זה הרשע מקבל עונש אם שומע לו כי עץ הדעת טוב ורע. ואולם לעתיד יעביר זדון מן הארץ ויתבטל זוהמת נחש בריח ולכך יספדו הצדיקים הספד גדול כי בטל סיבת שכרם. ונר' לתת טעם למה ירים הש"י מכשול מדרך עמו ישראל כדי שימלא כל הארץ דעה את ה' ויעבדו לבוראם כראוי ותחזור העטרה ליושנה. וזהו דוקא אם יש מופלא בדור להורות במה יקדמו את ה' ובמה אכף לאלהי מרום. אבל אם אין צדיק בדור להורות לא איכפת לישראל אם יתבטל היצה"ר כי לא ידעו איך יוכלו לבוא אל גינת ביתן המלך ולהעביר הבגדים הצואים מעליהם אשר עברו במים הזדונים. ואולם אם כבר נטהרו מעונם מעול שעבוד גליות ולא יהיה בהם שמץ פסול כלל שפיר יכולין לעבוד לבורא אף שאין בהם צדיקים להורות כי הם כתלג חיוור ודרך רע נאבד מן העולם ונער דבש יאכל לדעתו והראשונות לא תזכרנה עוד. ויובן גם מה שקונן ציון על שנהרגו בזדון חסידי עליון דאי' אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה פי' דאם יעשו ישראל תשובה והם כולו זכאי כל היום זמנו הוא והיינו שיש צדיק בדור להורות איך יעשו ישראל תשובה אבל אנו בגלות המר הזה בעו"ה נאבדו חכמינו ומפאת קוצר דעתנו ומיעוט שכלנו אין דורש ואין מבקש ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים עד שירחם ה' את שבות עמו וירחץ בנות ציון אף שיהיה כולו חייב וזהו בעתה כי עול שעבוד הגלות מכפר על חטאתינו. ועל זה ציון במר תבכה אשר נהרגו בזדון חסידי עליון ואין מי להורות איך יתעוררו ישראל בתשובה ולכך היא שוממה מבלי בנים עד עת קץ. ונחזור לעניננו דלימות המשיח נכרת היצה"ר מהעולם ויעשו ישראל הספד כי לא ידעו איך לשחר את פני ה' והצדיק אבד ואיך נוכל לצחצח כתמים הראשונים ולכך יעשו הספד וע"ז מתנחמים מהש"י וק"ל:

דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה. ר"ל שהגיע עת דודים וקול דודי הנה זה בא. ואולם אומרת בת השובבה איך אנחם הלא בגדי צואים ובישר לה הנביא כי נרצה עונך ר"ל שתמו עונך מעול שעבוד הגליות אע"פ שאין לך צדיקים מיתת צדיקים מכפרת וכבר נתבטל היצה"ר ולבוש רקמה תלבש כי לא תחטא עוד והראשונות לא תזכרנה עוד כי לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאתיה וק"ל:

קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכו'. פי' דכתב הזוהר שסיבת אורך גלותנו הוא על תורת ה' שנמסרה ביד מינים הכופרים וכן אי' כשנעתקה התורה על ידי ע"ב זקנים לתלמי מלך מצרים היה חשך ג' ימים כי זהו היתה העתקה ראשונה. ונראה הטעם למה נמסרת ביד המינים דידוע מ"ש המפרשים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ויאתיו כל לעבדו ויתנו לו כתר מלוכה. איך יתכן שאויל משריש יעזוב אלילי כספו ואלילי זהבו וילכו לחסות תחת כנפי השכינה ואולם זהו הסיבה הוא כי כמו שעינינו רואות שמתקרבים אחת לאחת להאמין במציאות הבורא ולהאמין בתורה ולהאמין בחידושי עולם אבל אם מסופקים אם כבר בא הגואל אם לאו והמה כמתעתע ואין בהם איש נבון וחכם היודע פשר לברר להם כל ספקותם וטעותם. ואם יבא הגואל ב"ב ידעו למפרע שתוהו המה ואחרי ההבל הלכו ומתברר להם בראיות מופתיות שהשקר אתם ויבאו כולם לעבוד את ה' ביראה וידעו התועים בינה ולכך התורה נמסר להם כדי להפיק ספק מלבם. ואי' בגמ' בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה פי' על התורה שנמסרת ביד מינים ומהר חורב דוקא דשם נתנה תורה לישראל והמה לא רצו לקבלה ולכך אין ראוים שיתעסקו בתורת ה'. ואולם באמת למה נמסרת להם כדי שיתברר להם מציאת הבורא. ונבוא אל הביאור קול קורא במדבר רצה לומר קול זו בת קול קורא על התורה הנמסרת למדבר כי הכופרים הם מדבר ממש שאין מגדל בו צמח טוב ואמר למה נמסר להם פנו דרך ה' ר"ל כדי שיטו שכמם לעבוד את ה'. ישרו בערבה פי' דערבה הם המינים שהם כערבה עלי מים ותארן כארזים ואפ"ה אינם מגדלים פרי והבל הוא ואין בם מועיל ואמר על שהתורה נמסרת להם טעם כדי שיסולו המסילה לאלהינו. ואמר כל גיא ינשא פי' דהם שהיו נעדרים מן השכל ינשאו וידעו ויבינו איך השתבשו בכסילות ובפתיות כל ימיהם ולא באו בסוד ה'. וכל הר וגבעה ישפלו פי' המינים שהם מתגאין כהר ישפלו מעצמם כדי להבין אמרי יושר וק"ל. או יאמר וכל הר וגבעה ישפלו דאי' בגמ' דע"ז ודוד היה עולה במעלה אל ראש ההר אשר שם משתחוה לאלהים אמרו שביקש דוד לעבוד ע"ז משום שנאמר לאלהים. ולכאורה אינו מובן וכי נחשד דוד מלך ישראל על כפירה באלהים ח"ו. וכי אין במשמעות אלהים קודש. אמנם י"ל דתוס' כתבו בשם הירושלמי למה לא בנו את המקדש בראש ההר רק בשיפוע ההר משום דאין לך הר וגבעה בא"י שלא עבדו שם ע"ז בראש ההר ולכך לא בנו שם המקדש ששם היה ע"ז. ושפיר אמרו חז"ל ודוד עלה אל ראש ההר ושם ע"ז וכתיב משתחוה לאלהים ש"מ שביקש דוד לעבוד ע"ז. וז"ש וכל הר וגבעה ישפלו כי שם היה ע"ז וידעו הכל שה' הוא אחד ושמו אחד וק"ל. או יאמר עפ"י מ"ד גם אלה תשכחנה היינו אלה אלהיך ישראל ושמא תאמר אנכי ה' אלהיך ישכח לזה אמר ואנכי לא אשכחך ותמוה האיך שייך זה לזה ונר' דאי' בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשו להם כזכיות דהיינו אם מתחמם לדבר עבירה ואם יתעורר ויעזוב רוע מעלליו נעשו כזכיות כאלו התחמם לדבר מצוה וכן ההיקש בכל החטאים וא"כ החטא אשר עשו בני ישראל שאמרו אלה אלהיך על ע"ז וכאשר ישובו אל ה' בכל לבבם נעשה כאלו כוונו לשמים וזהו כוונת המדרש שייעד להם השי"ת שישכח החטא שאמרו אלה אלהיך על ע"ז ולא די שיבוער החטא לגמרי שאין רשומו ניכר אלא אפי' נעשה כזכיות והוי כאלו אמרו לשם אלה אלהיך וזהו ואנכי לא אשכחך. וזהו נחמת ציון שילכו ישראל מן הגולה וישובו אל ה' בכל לבבם ועבירות אשר עשו נעשה להם כזכיות. וז"ש כאן קול קורא במדבר פי' על שחטאו במדבר עבור המרגלים ולא בקשו לילך לא"י יי עד להם כאלו שאמרו פנו דרך ה'. ישרו בערבה זה חטא ערבות מואב יהיה כאלו אמרו מסילה לאלהינו. כל גיא זהו חטא שהוכיחן ירמיהו ראי דרכך בגיא וגם עבדו ע"ז ינשא והוי כאלו עבדו להשי"ת וכל הר וגבעה זהו כנ"ל שהיו שם ע"ז זהו החטא ישפל וישח עד לארץ. והיה העקוב פי' החטא על אשר הלכו בדרך עקלתון יהיה למישור כאלו הלכו בדרך הישר. והרכסים פי' דהרכסים זהו הר גבוה יהיה לבקעה. והטעם שיהיה לבקעה דוקא ולא למישור דידוע מ"ש חז"ל והובא ברש"י בחומש פ' עקב ארץ הרים ובקעות משובח ההר מן המישור שהמישור בבית כור אתה זורע כור אבל ההר בבית כור ממנו זורע חמשת כורין ד' מד' שפועיו ואחד מראשו ולעומת זה יש בבקעה ג"כ מעלה זו שיכול לזרוע כמו בהר חמשת כורין כדי שלא יהא נעדר חלילה שום דבר וז"ש והרכסים לבקעה ר"ל לעומת העבירות כן יהיה הזכיות ומפרש הטעם שיהיה כך מפני דיתלבנו כל צחצוחי זיבה וטומאה ויטו שכם אחד לעבדו באהבה ובחיבה וביראה ולא ישמע עוד קול נואש ושבתה מדהבה ויהיו כולם אהובים כולם ברורים כולם יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וכולו אומר כבוד וימלא כל הארץ דעה את ה' וישיגו כולם לאפרון אשר עשה המלך שלמה וזהו שייעד הנביא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר וא"ש וק"ל:

קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וכו' עד ודבר אלהינו יקום לעולם. פי' עפ"י מ"ד בפסוק אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדו. נראה ליתן טעם למה בחורים וזקנים יחדו והיינו לפי דיש עבירות שזקן קץ בהם ואין שייכים אלא לבחור בבחרותו ויש עבירות שאין שייכים אלא בזקנותו. דע כי כאשר יגדל גשם הצומח באדם סובב והולך לראות בטוב העולם ליפת לבו ולהתענג בטוב העולם ולמסוך כיין את בשרו ומרווה את נפשו בדשן כדי להבהיק זוהר פניו וקווצותיו סדורות ותלתליו שחורות ומשמח בחור בילדותו לשמוע קול נגן השירים וילך אחר תולדות חום המשגל וזהו דרך גבר בבחרותו. ואולם בגאוה ובשררה לא יוכל להתגאה כי טעם זקנים לא לקח ונער חסר לב הוא ולא נאה לכסיל כבוד ואולם בזקנותו קץ בתענוגי עולם הבחרות כי יזיעו שומרי הבית והתעותו אנשי חיל ובטלו הטוחנות כי מעטו וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה וינאץ השקד ויסתבל החגב וחפר האביונה. ואולם רוח כביר מצאה ידו ברוממות רוחו ומתגאה בשירו לאמר לי נאה כבוד כי זקנתי ושבתי ומתהולל בדעתו. ואלו חטאי בני אדם אשר כל החטאים כלולים בו. וידוע דלעתיד יתבטל היצה"ר ולא יהיה חטא כלל ויבערו וינערו כל החטאים מן העולם. וז"ש אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדו דהינו במושב אחד מפני בבטל היצה"ר כי באלו השנים נעשו כל החטאים ואפ"ה נמנעו מן החטא וע"ז שמחו. וידוע דאם ישראל שרוין בחבורה אחת בנקל יוכלו לכשול בחטא ע"י שמתגנות זו בזו והעד בבית שני שנחרבת על זה. אבל אם כל אחד בפני עצמו לא יוכלו לכשול כ"כ בחטא ואולם בזמן הבית היו צריכין לקבל פני שכינה בכל רגל ולכך היו צריכין לדור כולם בא"י סביבות המקדש. אולם לעתיד ימלא כל הארץ דעה את ה' וא"כ למה ידורו כולם בא"י הלא בנקל יכולים להכשל בחטא אם הם בחבורה אחת. ולכך אמר הנביא דיפסוק היצה"ר מבחורים וזקנים ולא יהיה שנאה וקנאה ותחרות ביניהם כ"א אהבה ואחוה ושלום. וז"ש קול אומר קרא ר"ל שיקרא אותם שיהיו כולם בחבורה אחת. ואולם הלא יותר טוב אם יהיה כל אחד בפני עצמו כנ"ל לזה תמה הנביא ואמר מה אקרא הלא כל הבשר חציר ר"ל הזקנים וכל חסדו כציץ השדה הם ימי בחרות ואינם נוחים זה לזה בחבורה אחת. לזה השיב הש"י ואמר יבש חציר נבל ציץ ר"ל שהזקן הולך לבית עולמו והילד כזקן כי רוח ה' נשבה בו עד זמן הקציר ודבר אלהינו יקום לעולם היינו שיפסוק היצה"ר מהם ולא ילכו אחר ההבל כמו בראשונה וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמ' דמקשה תנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ה"ז צדיק גמור ומשני ל"ק כאן בישראל כאן בעו"ג פי' בישראל מותר לומר סלע זו לצדקה מפני שאינו תוהא על הראשונות אבל העו"ג הם תוהין על הראשונות להם אסור לעבוד ע"מ לקבל פרס וכן אמרינן דישראל סובלין בגלות הזה עול קושי השיעבוד כדי שיזכו לרב טוב הצפון וזה הוי עבודה ע"מ לקבל פרס ואולם י"ל דישראל מותר לעבוד כנ"ל וא"ש. וז"ש קול אומר קרא ר"ל שיקרא לישראל שילכו מן הגולה ואמר מה אקרא הלא זו עבודה ע"מ לקבל פרס כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה ר"ל שהצדקה שהעו"ג עושין הם עושין לתשלום גמול. השיב לו הש"י יבש חציר נבל ציץ דהעו"ג תוהין על הראשונות אבל ישראל אינן תוהין על הראשונות כי דבר אלהינו יקום לעולם אף שאין מקבלים שכר עובדים לבורא ומה שלא נשתלם גמולם הוא סיבת החטא המונע הטובה והשינוי הוא מפאת המקבל ובשכר האמונה קורא אותם שילכו מגלותם וק"ל:

על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון. וכו' פירש"י כאן כתיב מבשרת לשון נקיבה ולהלן כתיב רגלי מבשר לשון זכר לומר אם זכו קל כזכר לא זכו תש כנקיבה וכו' ע"ש ויובן גם מה דכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ותחפץ הוא כינוי לנקיבה בתי"ו המשמשת כנודע וזהו פירושו דכנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה נגד קיבוץ ישראלי באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים אפ"ה צווחה שחלילה שתלך שמה כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו ואחרון קשה מן הראשון ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהיה נעדר מן האומה ישראלי' כלום וזה הזמן האמיתי שיבא במהרה בימינו ולכך אמר הנביא מבשרת לשון נקיבה ומכאן ואילך הרימי אל תיראי ח"ו עוד פעם כי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם יבא בעצמו ויגאלם וק"ל:

באופן אחר. נרא' דאי' בגמ' לעתיד כשיבא עת האסף המשחית והמחבל שישחט היצה"ר הללו בוכים והללו בוכים צדיקים אומרים איך יכלנו לכבוש את ההר הגדול הזה ונדמה להם כהר. ולרשעים נדמה להם כחוט השערה ואף הקב"ה אמר האיך יכולתם לכבוש את ההר הזה ולכאורה לאו מובן הוא למה צדיקים יבכו על שכבשו את ההר הזה ומאי איכפת להו בכך ומאי דהוי הוי ונראה דהנה יש שני מדריגות באדם שיזכה בדרכו תכלית הקודש. א' שהם מלובשים בנשמה קדושה ורוחני מרחם יבא. וב' שבוחר במעללי אל. ומי שיזכה למדריגה ראשונה בנקל יבא בתכלית השלימות אבל אין שכרן מרובה כמדריגה שניה שבעצמיותו אין בו תוכניות קדושה אך שבחר בדרכי החיים והטוב ותמיד יצה"ר שוכן עליו לחבל אותו אך אגב עוצם בחירותו בטוב הבא לטהר מסייעין אותו ולזו שכרו מרובה אבל במי שאינו צריך לכבוש את המתעתע בהיות שהתמיד הענין אצלו אין לו שכרו מרובה כ"כ. וא"כ לעתיד כשישחט היצה"ר ויבוער שאור שבעיסה וא"כ אין במציאות אותה המדריגה שניה הנ"ל לכך יספדו עליו כי אין שכר ואין עונש ולכן צדיקים יבכו איך יכלנו לכבוש את ההר הזה ועתה שהוא מבוער מן העולם א"כ אין לנו שכר ולכן יבכו. ובזה יובן דלכאורה תמוה יותר מ"ש שאף הקב"ה יתמה להם באומרו האיך יכולתם לכבוש את ההר הזה איך שייך תמיה לפני עילת כל העילות. אכן באמת אין זה כי אם לנחם לצדיקים דאיתא ג"כ לעתיד בעת שיזכו לחזות בנועם ה' בעת הסעודה יאמרו הצדיקים הנה אלהינו זה קוינו לו ותמוה ולהנ"ל א"ש דהנה לא די שיספדו למכאן והלאה שאין להם שכר. אף גם זאת יספדו על שלפניו כי היצה"ר נדמה להם כהר גדול מאוד ותמוה איך היתה ביכלתם לכבוש אותו ועל כרחך שהיתה בעזר השם וכמאמרם ז"ל אלמלי הקדוש ב"ה עוזרו אינו יכול לו והבא לטהר מסייעין לו א"כ אפי' שלפניו אין להם שכר ולזה נחמם הש"י כמתמיה ואומר האיך יכולתם לבד לכבוש אותו להראותם שהם מכת השנייה שהעצמות קדושה מתגבר בהם ובכל זאת אין להם שכר רק אשר לפניו. אבל מכאן והלאה אין להם אכן בזכות ראשונות יגיעו לרוות וליהנות מזיו השכינה ולכך יאמרו הנה אלהינו זה שקוינו לו על שלפניו כנ"ל. והנה ידוע במה יש יכולת באדם להתגבר על היצה"ר הוא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ ואם לא אזיל יקרא ק"ש ולמה דוקא ק"ש רק דדוד המע"ה אמר כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ופי' הוא דהנה על כל עבירות שבעולם יש הנאה לחומר הגשמיות ולכך אינו נידון רק על המעשה ולא על המחשבה. אבל ע"ז אין הנאה לחומר הגשמי ולכך נידון גם על המחשבה לזה אמר כמוהם יהיו עושיהם ר"ל כמו שבע"ז אין בה ממש והבל וריק הוא כך יהיו עושיהם גם כן נידונים על המחשבה שהיא ג"כ אין בה ממש וריק ונעדר היא ולכך אמר כל אשר בוטח בהם והיינו המחשבה ולעומת זה תקנו ק"ש שהוא יחוד הבורא יתברך ובו יתנכרו שה' אחד באחדות וזהו מאמר הנביא על הר גבוה זה יצה"ר שהוא כהר גבוה עלי לך וחדל אותו מקרבך ובמה יחדל אותו ואמר הרימי בכח קולך זה שילמדו תורת ה' אבל עמא דבר תמה ערומים שאין יכולין ללמוד תורה מאי תקנתם. ולזאת אמר אמרי נערי יהודה הנה אלהיכם ר"ל שיקרא ק"ש ולייחד הבורא יתברך אפי' באחדות כנ"ל ולזה אמר עד עתה הנה ה' זו מדה"ר אלהים זו מדה"ד אבל לעתיד בחוזק יבא ר"ל במדה"ד לבד וא"כ אין לעולם קיום רק בהתבערות רוע המחבל מעלינו ולזאת יש לנו תקות נצחי אך הצדיקים יבכו כהנ"ל אכן דהנה אלהינו זה קוינו לו מקודם היות ממדריגה העצמיות כנ"ל. ולכן אמר הנה שכרו אתו דידוע דמרע"ה אמר להקב"ה הראיני נא את כבודך למה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו. והשיב לו השם וראית את אחורי ופני לא יראו והכוונה בזה דהנה יש שני מדריגות בנשמות א' הקדושות הנאצלות ממחיצתו של הקב"ה אותן הנשמות אין להם שר ושופט ואין מזל שולט בהם אלא ניזונין מהזן מקרני ראמים וכו' ולא ממזלות אבל הנאצלות חוץ למחיצתו של הקב"ה אותן יושבים בצל המזל ונקראים נהמא דכיסופא דיש להם גבול וזהו ההפרש בין צדיק וטוב לו ובין צדיק ורע לו וזה שכתב הקב"ה וראית את אחורי דייקא ר"ל אותן שיש להם מאחורי מחיצה הם יושבין בצל המזל ולכן לפעמים יקרה להם רוע גרמי המזל. אבל ופני לא יראו והבן זה. והנה לעתיד שהצדיקים יזכו לחזות בנועם ה' ובזיו שכינתו בתוך הסעודה לפני' ממחיצתו לכך אמר הנה שכרו אתו ולא בצל המזל למה יזכו לכך הוא שהנה אלהינו הוא זה שקוינו לו בהיות היצה"ר המשטין אותנו ולזאת יקבלו שכרם דעכשיו אין מן הראוי להם שכר כנ"ל ולכך אמר ופעולתו לפניו ר"ל מקודם כנ"ל. ושמא תאמר למה לעתיד בחוזק יבוא במדת הדין לבד ולא במדה"ר ולמה עד עתה בא במדה"ד ואח"כ בא במדה"ר לזה אמר שח"ו לא היתה תקומה לישראל בהיות היצר הרע קיים דמשום כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים לפי שאותם יכול לנהל בהליכה ובחיקו ישא עלות ינהל לפי שהם אייו יכול לנהל אפי' לאט בהליכה לכן בחיקו ישא כן הדבר הזה תחלה היה במדה"ד ובראותו שאין יכולין לעמוד בו בא במדה"ר כנ"ל וק"ל. רק לכאורה קשה קושיא עצומה למה ברא הקב"ה את העולם במדה"ד ולמה לא במדה"ר היותו ודאי עולם קיים. אך תשובתו בצדו דזה ידוע מדתו של הקב"ה אין סוף וחקר ואם ברא הקב"ה העולם רק במדה"ר א"כ לא היה סוף לעולם השפל ולכן ברא הקב"ה במדה"ד ובו יש לעולם סוף וזהו שדי שאמר לעולמו די וזאת יתכן למדה"ד ולא למדה"ר ולכך ברא הקב"ה העולם באלהים שהוא רק מדה"ד וזהו אמרו מי מדד בשעלו מים ר"ל שעלו זו פיסת יד וארבע אצבעות הוא מ"ם ולכך מ"ם פתוחה נגד מים העליונים ומ"ם סתומה נגד מים התחתונים והוא מ"ם מאלהים ולכך זה צריך להיות בגבול וזה מדה"ד. ושמים בזרת הכן זרת זה אצבע אחד והיינו עשר וזהו יו"ד מאלהים וכל בשליש עפר ארץ היינו הה"א שליש מלגו דהיינו שליש מט"ו הרי ה"א מאלהים ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים זו הלמ"ד שהיא במשקל בין האותיות מחציתו מלבר ומחציתו מלגו כן הרים וגבעות וזו הלמ"ד מאלהים:

מי תכן את רוח ה'. זו ל"ב נתיבות כנודע במה שכתוב ורוח אלהים מרחפת וכו' דהיינו האל"ף מאלהים שאם יחלקוה כזה א הרי הוא י"ו ו"י וזהו ל"ב. וזו היא שברא העולם במדה"ד כנ"ל ולכן ואיש עצתו יודיענו בתמי':

את מי נועץ ויבינהו וכו'. יובן במה שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו יש ב" פירושים רש"י כתב שנמלך הקב"ה בפמליא של מעלה. והרמב"ם כתב נעשה אדם יורה על שברא הקב"ה את עולמו במדה"ר ולא כפירש"י דקאי על ההמלכה. וע"ז את מי נועץ ויבינהו וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו ר"ל עם מי המליך כשברא העולם. א"ו שלכך אמר נעשה על מדה"ר ושמא תאמר דהעו"ג כמו כן נבראו במדה"ר כמו ישראל לזה אמר הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ולכן נבראו במדה"ד וק"ל:

ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. ירצה בזה דידוע דקרבן הבא על השוגג הוא הטעם דבעת שאדם חוטא מיד קופץ המדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע הנפש החוטאת היא תמות ולכך מוכרח האדם להביא קרבן על נפשו כדי שיהי' למדה"ד דבר מה לחול עליו וזהו כמנהגנו בעיו"כ כפרות וזהו אמרו כאן דלכאורה קשה הלא אמרנו שהעו"ג במדה"ד לבד נבראו והטעם משום הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ולפ"ז אם כלא יחשבו למה נבראו כלל. רק י"ל באם שישראל יחטאו יחול המדה"ד עליהם וכנ"ל רק קשה הלא אם יחטאו יוכלו להביא קרבן לזה אמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה שאין אנו מספיקין בכל החי שבעולם ולכן נבראו העו"ג לחול עליהם עליהם מדה"ד וק"ל. או יאמר מי מדד בשעלו מים דהנה הרמב"ם כתב על הארבע יסודות באם שהמה תמיד במזג השוה כל אחד לפי מדרגתו יכולין הדברים לקיים לאלף ואלפים דורות כמו שמים וארץ ואין לך דבר בעולם זולת הד' יסודות ממוזגים בטבעם ובאם שהמה באדם שוים בפלס ובמשקל כחוט השערה יזכה לחיי דורי דורות ועיקר ההעדר הוא שיסוד אש ומים מתגברים באדם ולכן מוכרח למות. וזהו אמרו מי מדד בשעלו מים היינו שהקב"ה ברא העולם בד' יסודות והכל בפלס לא חד יתיר ולא חד חסיר וזהו יסוד מים ושמים בזרת תכן זה יסוד אש ובל בשליש עפר הארץ זה יסוד עפר מי תכן את רוח ה' זה יסוד רוח. וזה יוסב על הן גוים כמר מדלי והיינו דלכאורה קשה לפי מה שידוע דלעתיד יבער היצה"ר מן הארץ וא"כ מן העו"ג נמי יבואר דאין סברא שיהא נעדר מן ישראל ולא מן העו"ג. ולמה אמר הן גוים כמר מדלי. אמנם לפי הנ"ל יובן דידוע דכמה וכמה עבירות נעשים מן הד' יסודות יען שאינם שוים במזג הטבעי ובאם יתגבר יסוד אש ילך אחר תולדות חם המשגל וכדומה וכן בכל היסודות ובאם שהמה שוים אין שום אדם יחטא בטבע אם לא מן המחבל והמשחית המתעתע את האדם בדרך רע. ולעתיד יבוער היצה"ר מן הארץ אכן טבע המזג עדיין נשאר וא"כ יש במציאות האדם לחטוא. אמנם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו דיבוער כל דרך רע מישראל ולא ישאר רק טוב אבל העו"ג יהיו נשארים ברוע טבע המזג מד' יסודות הנשאר אצלם והם מוכנים לחטוא לזה אמר הן גוים כמר מדלי וכו':

ואל מי תדמיון אל וכו'. עיין בפסוק. וזאת מוסב על האדם והנה כל הבשר חציר שהוא מד' יסודות טבעיות. אמנם הפילסופים אמרו שהאדם הוא מעין גשם החמישי כמו גרמי השמיימים ונברא כמוהם לזאת אמר ואל מי תדמיון אל וכו' כל דבריכם שאמרתם שאדם הוא כעין גרמי השמיימים יוכיח להם הפסל נסך חרש וצורף בזהב וכו' ועץ חרש חכם יבחר להכין פסל לא ימוט וכל זאת למה שבשביל שהם עובדים למזלות עושים הדמות מה שהם יותר קיימים כדי שיקבלו יותר שפע מהמזלות וזאת עושין שוה במזגיהם כדי שהם חזקים לא ימוט ובאם שהאדם הוא מעין גשם החמישי לא ימוט בקוצר ימים ויש לאדם לחיות דורי דורות באם שנברא מתולדה החמישית. א"ו כמו שפסיל הם הבל גס זה הבל. אך יש פילוסופים אומרים שהאדם הוא בפ"ע והראש הוא הנותן שפע לכל גופו ולכל אבר היותר נמוך מחבירו יותר חסר שכלו ולא היה רק הלב הוא הבוחן ולא למטה ממנו. לזה אמר הלא תדעו הלא תשמעו וכו' הלא הבינותם מוסדות הארץ כמו שמוסדות הארץ מקבלין שפע מן אבן שתי' זו א"י הלב מכל הארצות כך האדם מקבלין שפע מתוכו דהיינו הלב וז"ש היושב על חוג הארץ ויושבי' כחגבים ונקט חגבים שנעדרים מכל ניצוצי טומאה שאין צריכין שחיטה כך א"י ויש לאדם לקבל שפע מאמצעיתו במרכז כמו מרכז הארץ וזהו הנוטה כדור. שמים וימתחם כאוהל לשבת סביביו כך היא לאדם לקבל שפע לכל גופו וק"ל:

הנותן רוזנים לאין וכו' אף בל נטעו וכו' ואל מי תדמיוני וכו'. זה מוסב אלמעלה לומר שנעשה אדם בצלמנו מוסב על מדה"ר ואין סברא לומר דקאי על ההמלכה בפמליא של מעלה דהנה בגמ' מקשה פעם א' משמע שבשני נבראו המלאכים וכתיב ויכל אלהים ביום הששי משמע שבששי נבראו וכתב האר"י ז"ל שבשני נברא החומר שלהם הגשם החמישי ובששי נתן השי"ת צורה למלאכים ולפ"ז איך תאמר נעשה אדם קאי על המלאכים הא עדיין לא נגמרו עד יום ו'. וזהו כתב הרמב"ם שהחומר יכונה בשם עצם תוהו. וזהו מאמר הנביא הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתוהו עשה ר"ל שהם עדיין כאין נחשבו וכתוהו הוא חומר הראשון הגשם החמישי אף בל זורעו אף בל שרשו בארץ גזעם וא"כ עדיין לא ניתן להם צורה עד אחר יצירת האדם א"ו מוסב על מדה"ר כנ"ל כי ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש וק"ל:

שאו מרום עיניכם וראו וכו'. פי' להוציא מלבן של הפוקרים שאומרים העולם השפל הזה הוא זולת השגחה פרטית אך שנותן השם ברכה בפעם אחת וע"ז אמר דזאת יתכן בדרך האדם באם שנותן רוב בפעם אחת אינו יודע מספרם כי הוא נותן כסומא בארובה. ובאם שהאל יתברך נותן השפע בפעם אחת בהעדר השגחה פרטית א"כ הוי זולת מספר לזה אמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה הנותן במספר צבאם ר"ל שהוא סופר בהשגחה. ועוד באם שהוא זולת מספר השגחה אך כנותן רוב בפעם אחת א"כ וכי שייך שלא ימשך א' מהמה ויפול ארצה ובאמת לא חסר מהם כלום וגם איך שייך לקרוא שמות לכל או"א וזהו אמרו לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ומוכח דהוא ע"י השגחה פרטית ודוק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף