אהבת יהונתן/הפטרת אמור
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והכהנים הלוים בני צדוק. יש לדקדק מפני מה בני צדוק ולא בני אביתר. ונראה לו' דהנה שלמה העביר את אביתר ומינה את בני צדוק ויש לומר הטעם עפ"י מאמר הגמ' אשר המית את הגבעונים וכי מצינו בשאול שהמית את הגבעונים אלא מתוך שהמית נוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון מעלה עליו כאלו המית את הגבעונים וקשה דה"ל למכתב אשר המית את נוב עיר הכהנים רק י"ל דאי' מפני מה המית שאול את נוב ע"ה מפני שהם מבית עלי ואמר דגברא קטילא קטל. וידוע מאמר הגמ' אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בגמילות חסדים. והנה לפ"ז שהספיקו מים ומזון להגבעונים לא היה בדין להרוג אותם לפי שעשו דין בגמילות חסדים לכך דייק הפסוק אשר המית את הגבעונים דבלא"ה לא היה עבירה כל כך דגברי קטילי קטיל. וידוע דאביתר היה מבית עלי ולכך העביר אותו שלמה שלא נתכפר לו עון זה בגמילות חסדים יען אין כסף נחשב למאומה בימי שלמה ולא היה אפשר להתכפר בגמ"ח. רק קשה הא לעתיד יתכפרו כל העונות ואף עון זה מבית עלי בכלל ולמה לא יהיו בני אביתר הכהנים. אכן ידוע דהגאולה תהיה לעתיד לא בצדקותינו רק למען חילול השם הגדול כדכתיב לא למענכם אני עושה כי אם למען שמי המחולל. והם חטאו בחילול השם כדכתיב ובא נער הכהן כבשל הבשר וכו' ולכך לא יתכפר להם עון זה ומטעם זה ירוחקו ויהיו בני צדוק הכהנים וא"ש. ויש לדקדק למה אמר וכהנים הלוים ולא אמר הכהנים סתם. ונר' דה"פ דוקא הכהנים הלוים ולא הלוים משני טעמים האחד דידוע מ"מ זכו הלוים לעבודה מפני שלא חטאו בעגל דמעיקרא היה עבודה בבכורות וכשחטאו זכו הם. ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות ולא יהיה ללוים זש"ה אף אני בכור אתנהו ר"ל כדאיתא מלך המשיח יהיה כהן. וטעם השני דמן הדין לא שייך להם עבודה שהם כעסנים דכתיב ארור אפם כי עז רק יעקב הקדים להם רפואה למכה שאמר אחלקם ביעקב וכו' ור"ל שיהיו עניים ולא יהיו בעלי גאות. משא"כ לעתיד יהיו כל אפין שווין ולא יהיה עניים ויחזור להם הגאוה ולא יהיו ראוים לעבודה. רק קשה אמאי יהיה הכהנים כשירים לעבודה כיון שהם בעלי גאות ואם שאף העבודה יהיה בבכורות ג"כ קשה הלא אין צריכים להם לזה אמר אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל ויש להם זכות אחר ולכך יהיה הכהנים בני צדוק כה"ג והבכורים כהנים הדיוטים וא"ש.
המה יקרבו אלי לשרתני. דהנה יש דעות בגמ' אי הני כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן נינהו. ולזה אמר אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי מכלל דשלוחי דרחמנא נינהו ולכך המה יקרבו אלי לשרתני אלי דייקא וק"ל. להקריב לי חלב ודם ויש לדייק למה לא אמר מנחה ג"כ. ויובן עפ"י מאמר המדרש ואל אלהינו כי ירבה לסלוח זה עשירית האיפה שויתר לו הקב"ה משלו. ונראה לומר דהנה ידוע כשאדם חוטא פוגם בגוף ובנשמה והיינו ברוחני וגשמי שלו. וכשמקריב בהמה שיש לה ג"כ רוחני וגשמי מכפר בזה על נפשו וגופו זה לעומת זה. משא"כ במנחה אין בה כי אם גשמיות לחוד ולא רוחניות וזהו שויתר לו הקב"ה לעני משלו וא"ש המד'. וז"ש להקריב לי ר"ל חלק המיוחד לי והיינו הרוחני זה אינו כ"א בחלב ודם משא"כ במנחה וא"ש וק"ל:
המה יבואו אל מקדשי והמה יקרבו אל שולחני לשרתני. י"ל למה מזכיר דוקא אל שולחני כי ידוע שהשולחן היה בצפון ומשם באה השפע לכל באי עולם ולכך הרוצה להעשיר יצפין אבל מנורה היה בדרום שהיא מורה על התורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור ולכך הרוצה להחכים ידרים וזהו דכתיב מצפון תפתח הרעה לפי שנאמר מצפון זהב יאתה ודי זהב מביא לאדם לחטוא והראיה חטא עגל שהיה מריבוי זהב וגם כתיב ורם לבבך ושכחת. אבל לעתיד יבוטל היצה"ר המחטיא את האדם ויגדור פרצת צד צפון אשר היה עד הנה פתוח. ושפיר אמר המה יקרבו אל שולחני לשרתני ויהיה הברכה מצויה אצלם ואעפ"כ ושמרו את משמרתי וק"ל:
והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר. פי' לפי שפשתים נקרא שש וגם נקרא בד שהוא בגימטריא שש. והיינו לפי שהפשתים יניקתו ממש כוכבי לכת זולת מאדים אבל צמר יניקתו ממאדים וזהו תכלת שצבוע בדם חלזון מורה על מאדים. ולכך אין עושין למת תכריכים כי אם מפשתים לפי שצמר הוא ממאדים ומאדים הוא דין והשם יצילנו מדין וגם שעטנז ר"ת שטן עוז דהיינו צמר ופשתים יחדיו שהוא דין ורחמים ולכך אסור. לבד בבהמ"ק שהיה צריך ליתן חלק לעזאזל היו הכהנים צריכים ללכת בבגדי שעטנז. ולכך הרג קין להבל לפי שקין הביא מפרי האדמה ופי' רש"י זרע פשתן שהוא היה כהן באותו פעם והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן שהוא צמר שיניקתו מן מאדים. ולכך כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שהכהן צריך להיות כולו חסד וז"ש ולא יעלה עליהם צמר דלע"ל לא יצטרך ליתן חלק לעזאזל ולא ילבשו רק בגדי פשתים. פארי פשתים ומכנסי פשתים וכו' להורות שצריכין להיות כולו חסד מלמעלה למטה. לא יחגרו ביזע פי' כנגד אציליהם שהוא כנגד הלב שהוא מבין וק"ל. ובצאתם אל החצר יפשטו את בגדיהם והניחו אותם בלשכת הקודש ולא יקדשו את העם בבגדיהם. לא יקדשו פי' לשון הבדל וריחוק. לפי שהבגדים המה טהורים ובאם ילכו בגדיהם לחוץ שמא יתז צנורא מעם הארץ על הבגדים ויטמאו ואם ירחקו מן העם מחזי כיוהרא ולכך יפשטו את בגדיהם וק"ל. וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם. ידוע דהנזיר אסור לגלח שערו ולשתות יין ויובן עפ"י מאמר המדרש דשאל מין א' את ר' למה אתם מגלחים שער ראשכם ולא שער זקניכם א"ל זה גדל בשטות וזה גדל בחכמה ותמוה ונראה דאי' בספרי תכונה דמה שהתינוק הוא שוטה הוא מחמת רוב לחלוחית שבו מד' יסודות שבאדם וכשהאש גובר הוא חכם אבל חמדן בטבע וכשהמים גובר הוא סכל וזהו לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה דאז המים גוברין. וכל מה שהוא גדול המים יוצאים ונשאר אש. וידוע דכל השערות הם באין מלחלוחית וכל מה שמגלחין אותן אזי הם גדלים ביותר והמים יוצא ממנו. ואי' הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהיין מרבה החימוד והתאוה ולכך הזהירה התורה שלא ישתה יין שלא יתאוה. וגם שנא' יגלח שערו שלא יצא יסוד מים ממנו וישאר אש ויהיה יותר בעל תאוה וזהו טעם הנזיר הנ"ל. והאדם בהיותו נער אז יש בו לחלוחית והוא סכל וכל מה שגדל יצא הלחלוחית ממנו והוא חכם. וז"ש זה גדל בשטות וזה גדל בחכמה וא"ש. ומטעם זה אמר כאן ראשם לא יגלחו כל עיקר כדי שלא יצא מהם יסוד מים וישאר יסוד אש ויהיו בעלי תאוה וחימוד. וגם פרע לא ישלחו שלא ישאר בהם הלחלוחית כולו ויהיה סכלים רק כסום יכסמו את ראשיהם וא"ש וק"ל:
אלמנה וגרושה לא יקחו. הטעם דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו נמצא צריך להיות לו אשה והיינו דאי' בגמ' אדה"ר דו פרצופין נבראו נמצא שהיה הבריאה כך איש ואשתו וכשהאדם שורה בלא אשה לא נקרא אדם שהוא מחוסר אבר לכך אסור לעבוד עבודה בלי אשה עד שיהיה כל הגוף שלם ואימתי הוא שלם בזמן שיש לו שלום עם אשתו. אכן כשאין לו עמה שלום אזי הוא כמקדם. וידוע דאין האשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי והוא בעלה הראשון ולכך כהן לא ישא אלמנה לפי שאין עמה בשלום רק בתולה יקח דיש ביניהם שלום והכהן הוצרך להיות בשלום יען שהוא משרת על המזבח המטיל שלום. והאלמנה אשר תהיה אלמנה היינו אלמנת כהן למי תנשא לישראל א"א דאסורה לאכול בתרומה ואין מורידין בקודש ולכהן ג"כ א"א כנ"ל לזה אמר מכהן יקחו ר"ל לכהן הדיוט ולא לבני צדוק הנזכרים לפי שהם כהנים גדולים וא"ש וק"ל:
ואת עמי יורו בין קדש לחול ובין טמא לטהור יודיעום. שינה הלשון לפי שאצל קדש וחול שייך לשון יורו המורה באצבע זה קדש וזה חול משא"כ אצל טמא וטהור לא שייך יורו שנטמא בנגיעה לכך אמר יודיעום וק"ל:
ועל יריב יעמדו למשפט. מה שאמר לשון עמידה. היות ידוע דכהן הוא מסטרא דחסד ולכך שחיטה כשירה בזר לפי שהשחיטה הוא מדת אכזריות ידוע אם הב"ד עומדין במשפט אינם יכולים להעמיד על בוריו הדין לזכות משא"כ הכהן דבלא"ה הוא מסטרא דחסד יוכל לעמוד במשפט ואפ"ה יכול לזכות וז"ש ועל ריב יעמדו למשפט וק"ל:
בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו. י"ל למה שינה הלשון דאצל מועדים שייך קידוש ואצל שבת שייך שמירה. אכן נראה דידוע למה מקדשין החודש לפי שאין ללבנה מהלך קבוע לכך צריך לקדש עפ"י הראיי' משא"כ אם יש לה קביעות א"צ לקדש וכדתנן החודש שנראה בזמנו אין מקדשין אותו ולעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה וכאור ז' ימי בראשית והיינו שיהא להלבנה מהלך קבוע ולא יצטרך לקדש המועדות וז"ש בכל מועדי ישמורו וידוע דשבת תולה בכניסת ליל ז' ולעתיד יהיה יום ולא לילה ויצטרכו לקדש השבת כמו קידוש החדש וז"ש ואת שבתותי יקדשו וק"ל:
ואל מת אדם לא יבא לטמאה כי אם לאב ולאם וכו'. הטעם דהכהן רשאי לטמא לקרוביו היות דנשמת כל הקרובים מצורפים זה בזה כמו נר אחד המונח בין ב' קדירות מאיר לזה ולזה. ולכך כשמת קרובי גם נרו יכבה מעט ובלא"ה טמא ולכך רשאי לטמא להם וא"ש:
ואחרי טהרתו ז' ימים יספרו לו. י"ל מ"מ יספרו עוד ז' ימים. משוס דקיי"ל כל הנכנס למחנה שכינה טעון הפרשה ז' ימים אפילו טהור ולעתיד תהיה השכינה בכל העזרה ולכן צריך לפרוש עוד שבעת ימים וא"ש:
והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחוזה וכו'. אני אחוזתם. ידוע דלא היה לשבט לוי חלק ונחלה בארץ רק אחוזה מעט והם מ"ב ערי מקלט היו להם לאחוזה. ולעתיד לא יצטרכו לערי מקלט כי לא יהרוג איש את אחיו וגם אחוזה לא יהיה להם וא"ש. או י"ל דהנה שני כתרים ניתנה לישראל בשעת מ"ת והם כתר כהונה ומלכות כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש זו כתר כהונה ומלכות. ובחטא עגל ניטלו מהם. אמנם שבט לוי לא חטאו בעגל ולא ניטלו הכתרים מהם והיה כל אחד מלך והוצרכו להיות להם אחוזה בא"י מעט יען אין מלך בלא אחוזה. משא"כ לעתיד יהיה ה' למלך על כל הארץ ולא יצטרכו לאחוזה וק"ל:
וכל חרם בישראל להם יהיה. מה שדייק וכל חרם היות ידוע דשני חרמות הם חרמי כהנים וחרמי בדק הבית ולעתיד לא יצטרכו לבדק הבית כי הקב"ה עתיד לבנותו לכן כל חרם להם יהיה וק"ל:
להניח ברכה אל ביתך. קשה למה הוצרך לומר להניח ברכה. ויובן עפ"י מאמר הגמ' ר"י פגע בהאי ינוקא א"ל פסוק לי פסוקיך א"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר א"ל ומנא לך הא א"ל זיל נסי א"ל ומי שרי לנסות להקב"ה א"ל אין דכתיב בחנוני נא בזאת ע"כ יש לדקדק מאי קא"ל מנא לך הא הא קרא קדריש עשר תעשר. רק י"ל דהיה קשה לו לר"י הלא זהו שלא כדרך הטבע דהלא אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ומעשר וודאי מדוד ומנוי הוא. ולכך קאמר מנא לך הא והשיב לו אין דכתיב בחנוני נא בזאת ור"ל דמפני מה אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין לפי שאין כדאי לנו לעשות נס בגלוי. הלא השם ייעד זאת והבטיח לנו בזה שיעשה לנו נס אפי' בגלוי. וז"ש הפסוק וראשית בכורי כל וכל תרומת כל וכו' תתנו לכהן ואעפ"י שזה דבר המדוד ומנוי אפ"ה להניח ברכה אל ביתך דלעתיד יהיו גם צדיקים גמורים ויהיו כדאי לנס אפי' בגלוי וק"ל:
כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים. ידוע מאמר הגמ' דבקשו חז"ל לגנוז ספר יחזקאל דכתיב כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו אבל ישראל יאכלו ע"ש ויש לתרץ דהנה הרמב"ם פסק דבמלחמה מותר לאכול נבילות והיינו דהוא נגד היצה"ר כמו יפת תואר דהותרה במלחמה ולעתיד יהיה מלחמת גוג ומגוג ומותרין ישראל לאכול נבילות כנ"ל משא"כ הכהנים לא יאכלו דכמו כן כהן אסור ביפת תואר לכן כל נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים ומתורץ קושית הגמ' שפיר וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |