אגרות רבי שמואל אבן תבון אל הרמב"ם
|
< הקודם · הבא > |
אגרות רבי שמואל אבן תבון אל הרמב"ם
מכת"י
ודברי בנו רבי משה אבן תבון על דברי אביו
א[עריכה]
אגרת שמואל אבן תבון אל הרמב"ם[1]
[Ed. Amst., p. 12f]
אל אדון איש האלהים החכם הגדול הרופא המעולה הרב המובהק הגאון המופלא הפילוסוף האלהי השר הנכבד היועץ טוב מרנן ורבנן איש האלהים ירום ונשא וגבה בן ה"ה המובהק מרנן ורבנן מיימון ז"ל.
שלום אדוננו וגאוננו ושלום תורתו התמימה ושלום חכמתו השלימה ישגה כרצון הצעיר בעבדיו הנכסף להתחבר לאחד מתלמידיו הכותב להודיע לכבודו כי הגיע ליד עבדו כתבו היקר עלי מכל יקר הכתוב בחצי היו' וכמעט יצאה נפשי בשורותיו הראשונות רפדוני שורותיו האחרונות במצאי בפיהם רפואת אדוננו מחוליו הארוך אשר נשא בעון כלנו הרי אנו כפרתו וכפרת חליו. ומאז נשאתי עיני מצפה אל כתב מבשר כי עלתה ארוכה ומרפא ואני תפלתי תמיד אל אלי להחליץ עצמותיו ולהאריך בשלוה ימותיו.
והן אפער פי מיחל למלקוש תשובותיו הברורות ואמרותיו הטהורות על כל אשר שאלתי מכבוד חכמתו בכתבי הקדומים בשלשת חלקי המאמר הנכבד מורה הנבוכים. ואירא מהוסיף שאלותי פן אטריח מאד על כבודו. רק שאלה אחת היא בלבי כאש בוערת עצורה בעצמותי עוררה לי פרק אחד מן הפרקים האחרונים מן החלק השלישי הבאים באחרונה אוסיף לשאול מכבוד אדוננו גם בה מבוכתי הגדולה עם יתר השאלות הקדומות. וצדקה תהיה לו מעם יי' אלהיו.
וכן אני שולח את שלשת חלקי המאמר אשר אתנו העלולים המגיעים משם אשר מהם העתקתי אשלחם אל כבוד אדוננו מבקש מכבודו לצוות לקצת תלמידיו להגיהם בדקדוק גדול פעם ושתים עד שיהיו בטוחים שלא נשאר בהם טעות. ויחתום אדוננו בהם אחר שיתאמת לו טוב הגהתם ויצוה אז לשלחם אל התלמיד הנבון המשכיל רבי אברהם הכהן ש"צ אל אלכסנדריא. וידעתי כי הוא בחסד ישתדל לשלחם אלינו על ידי אחינו היהודים ההולכים לשם תמיד. כי גם כן גמלני חסד להשתדל בכל אשר שלחתי לעשות שם וכל שכן שישתדל אם יבא לו כמו מצות אדוננו ירום הודו.
לא נמנעתי להטריח אדוננו גם בזה כי ידעתי כי ייטב בעיני כבודו להסיר עולה מאהלינו. וגם לבבי לא ישקוט ולא ינוח עד דעתי מאמר ההוא מוגה כי מי יוכל לבטוח בעצמו בשגיאת ספר שרבו שגיאותיו מספור. ואפילו אם היה המעיין חכם היו נשמטין לו מקומות רבים כל שכן למי שלא הריח ריח חכמה.
ואשר יראה אדוננו בחלק השלישי קצת הגהות בקצתו הנחתים מנוסחא שנית שהגיע לידי מקצת החלק ההוא לא היתה מוטעית כראשונה. כי הראשונה כאשר הודעתי אל כבוד אדוננו נראה ממנה שנכתבה מספר כתוב ערבי או מספר שנכתב הוא מספר כתוב ערבי ולזה רבו טעיותיו כאשר יראה בה אדונינו. ואני בקצת השגיאות ששיערתי בהן הייתי מציין בחוץ בדיו ובקצת הייתי מעביר צפרני בגליון כנגד השטה שבה הטעות שבקצתה אין בה ציון כלל. ומחסד אדוננו לצוות על המגיהים שלא יגרדו מכל מה שימצאו בספרים אפילו אות אחת אך יגיהו מבחוץ לא על ידי גרד ויציינו היטב המקומות כדי שלא ישאר לנו ספק במה שיגיהו.
ייטיב השם לטובים ולמטיבים מפעליהם ולישרים בלבותם ובמעלליהם. ושלום ישיבת אדוננו גאוננו הטהורה ושלום תורתו הברורה ושלום התלמידים וכל החבורה היקרה ושלום נזר המשרה. אדוני ובן אדוני וכל הנספחים אל בית אדוננו וגאוננו ישגא ויגדל כרצון אחד מעבדיו הקטנים שמואל ב"ר יהודה אבן תבון זצ"ל.
ב[עריכה]
אגרת שמואל אבן תבון אל הרמב"ם (שאלה בהשגחה העליונה)[2]
[76b]
- כתב מהחכם הר"ש בן תבון ז"ל לרב הרמב"ם ז"ל
אל אדני איש האלוקים וכ'. הערת המהדיר: זה הכתב נדפס בתוך האגרות דף י"ט עד כרצון אחד מעבדיו הקטנים. ואח"כ מתחיל:
השאלה אשר רמזנו אליה למעלה היא בפ' נ"א מהחלק הג' אחר ההתעוררות אשר בו בדבר אדוננו יתמיד ד' יקרו תהו תורף דבריו[3]: הנה נראה לי עכשיו דרך עיון נפלא מאד יותרו בו ספקות ויגלו בו סודות אלקיות והוא כי הנה בארנו כבר בפרקי השמירה כי לפי שעור שכל כל בעל שכל תהיה השמירה בו; עד מקום שאמר[4]: יראה לי כי כל מה שתמצאהו רעה מרעות העולם מן הנביאים או מן החסידים השלמים כי מצאו הרע בעת אותה הפשיעה; עד מקום אמרו[5]: כבר הותר הספק אשר הצריך הפילוסופים ששללו השמירה [77a] האלהית מכל איש מאישי בני אדם; עד אמרו[6]: ובעת התבודדות מחשבת בני האדם והשגתו לבורא ית' בדרך האמיתי והדבקו במה שהשיג אז א"א לעולם שיקרה לאיש ההוא מין ממיני הרעות כי הוא עם השם והשם עמו: עד אמרו[7]: אמנם אם אלהיו בקרבו לא יקרהו רע כל עיקר אמר הבורא ית' אל תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלהיך ואמר כי תעבור במים אתך אני ונהרות לא ישטפוך, שעור הפסוק כי תעבור במים ואני אתך הנהרות לא ישטפוך כי כל מי שיזמן עצמו עד שישפע עליו השכל ההוא תדבק בו השמירה וימנעו ממנו הרעות כלם, אמר ד' לי לא אירא מה יעשה לי אדם ואמר הסכן נא עמו ושלם כלומ' שים כונתך לנגדו ותשלם מכל רעה, התבונן שיר של פגעים תמצאהו יספר בו השמירה ההיא; ואותו הענין והמאמר עד סוף הפרק.
ואני נשבע בחסד אשר לאדוני על עבדו כי זה הענין הנפלא הוסיף לי מבוכה גדולה ולא הותר לי בו שום ספק אבל העיר עלי ספקות. וזה כי אני הייתי אצל עצמי כאלו עמדתי על כונת אדוננו ועל רמיזתו בשמירה מן הפרקים הקודמים ועכשיו יראה לי כי זה הדבר הנז' סותר לכל היוצא מכח דבריו באותם הפרקים. דעת ארסטו המבואר והידוע בפי"ז והוא הדעת השני בשמירה מובן מדבר אדוננו; והדעת החמישי והוא דעת תורתנו מובן ג"כ מדבריו וסברת אדועו ג"כ היא אצלי כמובן; כתב בסוף דעתו באותו הפרק[8]: הבן דעתי עד סופו כי אני לא אאמין, עד מקום אמרו[9]: זה הוא דעתי[10] אשר יאות אצלי אל המושכל ואל פשטי התורה, ובפי"ח נתגלגל הדבר ונמשך בו עד אמרו[11]: כבר זכרו הפילוסופים כמו כן זה הענין, אמר אבי ישע בפתיחת פירושו לס' ניקומכוס לארסטו עד תשלום הדבר, ותחלת פ' כ', אבל הפרק כלו מובן או כמובן. ובפכ"ב[12] ענין איוב ומשל בני האלהים והשטן ושוטו בארץ בלבד וכי[13] נתן לו רשות בדברים אשר בארץ בלבד והובדל בינו ובין הנפש כמ"ש אך את נפשו שמור ר"ל הדבר הנשאר מן האדם אחר המות. ואותם המאמרים והרמיזות אשר רמז אדוננו יר"ה באותו הפ' עד פתיחת איוב אשר היא באמת דומה לנבואה הם[14] כמו כן כמובנות לבעל בינה. וכל מה שחבר ורמז לו[15] ממא[מר] ר"ש בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, וכן אמרם הוא יורד ומתעה עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה הוא כמובן כמו כן.
ומי יתן [77b] ידעתי אם ימלט אשר יברר מחשבתו וישיג הבורא בדרכים[16] האמתיים מיד השטן הזה[17] מן[18] הדברים שנתן לו רשות בהם. הלא נודע כבר כי לא ימלט מן נטילת[19] נשמה בעבור היותו מורכב מן ההפכים[20] ודבוק ושטוף האפסים[21]. והוא הדין בשאר הדברים אשר הסבה בהם[22] השטן הוא מזה המין אלא אם יהיה זה על דרך אות. ואני כמרחיק שתהיה כונת אדוננו בזה העיון הנפלא זה הענין ר"ל שיציל הבורא כל שלם על דרך אות מן הדברים הטבעיים ומן הדברים[23] שיש לאדם[24] בחירה בהם ורשות ומן הדברים הבאים במקרה תמיד כל זמן שיברר מחשבתו אליו.
והנה נטיתי מן המאמר שהייתי בו וגם זאת החקירה היא טובה לאחֵר אותה עד לאחר זה. ואשוב למקום שהייתי בו ואומר כי בפכ"ג[25] כבר באר אדוננו בו דעת איוב בתחלת דברו באמרו תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאום זה ימות בעצם תמו וזה ימות בנפש מרה ועדות ד' לי כי לא דברתם אלי נכונה בעבדי איוב. ותרוץ אדוני בין זה המאמר ומאמר החכמים ז"ל איוב כופר בתחית המתים היה ושאר מה שאמרו עליו והוא אמרו[26] כי איוב חזר בו מזה הדעת וכי הוא לא אמר מה שאמר אלא בעוד שלא היתה לו חכמה אבל אחר שידע את ד' ידיעה אמתית, עד תשלום המאמר.
ואחר שסימתי זה הסדור כלו אומר על דרך הספק כי היוצא מתרוץ אדוננו בין שני המאמרים האמורים על איוב ר"ל מאמר הבורא ית' וית' ומאמר החכמים ז"ל הוא כי איוב אחר שידע הבורא ידיעה אמתית לא חשש לאותם ההצלחות המדומות בהן שהן הצלחות והם הבריאות והעושר והבנים. כונת הענין שהוא לא חשש במה שחל עליו אחר שידע השארות הנפש והיא בלבד היתה אשר לא נתן לשטן רשות עליה כאמור אך את נפשו שמור. כי לא אמר אדוננו ירום הודו שבעוד שלא ידע הבורא ידיעה אמתית באו עליו אותם הרעות אבל אחר שידע השם לא היה אפשר שיבואו עליו רעות. ואשר אמר תם ורשע הוא מכלה אבל חכם וסכל לא יכלה ולשוט הממית פתאום לא ילעג למסת נקיים לא [78a] ראיתיו יאמר שום דבר בזה. אבל נראה לי כי כמו שישתוה[27] החכם והסכל בדבר יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם כן ישתוו בענין השוט ובהרבה מן רעות טבעיות אחרות או מקריות כל שכן אותם שהם ברשות ובבחירה. והם אשר כתב אדוננו עליהם אשר אין עצה לַמְחולָה בהם כמו שאירע כל זה לאיוב. וזה הוא אשר אמר אדוננו בפכ"ב כי אילו היה הוא חכם לא חשש בוא עליו שום דבר מכל מה שבא; אבל מה[28] שאמר[29] הוא כי אחר שידע הבורא לא חשב הממון והיה נקל בעיניו והבנים, וכן מדוי גופו וחליו היה אצלו כדבר נקל אחר שנתאמת אצלו מציאות השלמות האחרון והשארות נפשו בעבורו. והוא מה שאמר על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר פירש[30] אדוננו בו ע"כ אמאס כל אשר הייתי מתאוה ונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר. הנה באר אדוננו הענין יותר בסוף זה הפרק ר"ל פכ"ג כשאמר[31] וכשידע זה יקל עליו כל תלאה לא יוסיפו לו התלאות ספקות בבורא בין ידע בין לא ידע או ישמור או יטוש אלא יוסיף בו אהבה כמו שאמר בחתימת זאת הנבואה על כן אמאס ונחמתי וכמשז"ל עושים מאהבה ושמחים ביסורָם; לא שלא יבא עליהם רע כל עיקר. ואם[32] כן יהיה דבר איוב על כן אמאס ונחמתי כלומר איני חושש שאני יושב בתוך האפר ר"ל בשעת חליו כי הצלחת הבריאות כל שכן העושר והבנים היא[33] הצלחה מועטת נמבזה וקצרה אבל ההצלחה התמידית היא ידיעת ה' ית'.
וכמדומה לי כי ארסטו כמודה בזה הדעת אבל רוב הפילוסופים האמתיים כ"ש מי שיאמין מהם בהשארות הנפש, לא שיהיו אצלם אותם ההצלחות שאינן אמתיות אלא רעיוניות הם[34] התכלית בהצלחה או[35] אותן[36] הרעות הרעיוניות הם התכלית ברע. אבל אצלי דעת איוב אחר שמאס ונחם הוא אשר יאמין ארסטו. וכבר יחס אדוננו ירום הודו דעות חברי איוב כל א' לראוי לו ולדומה לו מן הדעת אשר קדם זכרם ועדות ד' באה לדחות דעות חברי איוב או קרוב לזה ונתן יתרון לדעת איוב על דֵעותם. זהו המתישב בדעת מאלו הפרקים כפי הנראה לי והעד האמתי עליו סוף פכ"ה [78b] מזה החלק.
אבל דבר אדוננו ירום הודו כמקשה על ארסטו[37]: אבל טביעת הספינה עם כל אשר בה כמו שזכר ונפילת התקרה עם כל אשר בבית אם יהיה זה במקרה הנה אין ביאת אותם בני אדם לספינה וישיבת אותם האחרים בבית במקרה כפי אמונת דעתנו אלא בחפץ אלקי. ויאמר לך האומר וטביעת הספינה ג"כ אצל ארסטו בחפץ אלקי כי השם רצה שיתנשבו הרוחות עם סיוע הסיבות הטבעיות וכשינַשב הרוח עכ"פ ידחה ויפורר ויהפוך כל מה שימצא מזומן לזה וזה כלו השם הטביעו ברוח. וכן נפילת הגג היתה ג"כ ברצון אלקי כי השם הטביע הדבר שהוא יסודו עפר עכ"פ שירד למטה לארץ אל שפל המקומות כל זמן שלא יהיה לו מונע ממנו כגג אשר יהיה במקום שאינו מקומו בהכרח בעת סוד המכריח או בעת חלישותו מלמנוע אותו מן הירידה אשר בטבע ירד, וזה כלו חפץ אלקי קדמון לא אישי מתחדש. וכן ביאת בני אדם בספינה וישיבת האחרים בבית יאמר לך ארסטו כי היא חפץ אלקי קדמון לא אישי, כלו' כללי.
ויעלה על לבי כי בפמ"ח מהחלק הב'[38] מסייעו בזה כי הוא מסכים ומשוה בין הדברים הטבעיים ובין הדברים שהם ע"ד בחירה ובין הדברים שהם ע"ד מקרה; כמו בין ישלח דברו וימסם ישב וכ' ושאר הסמוך לו מן הדברים הטבעיים, וכן אם צויתם למקודשי גם קראתי גבורי ושאר הסמוך לו מהבחירות האנושיות או החיוניות, ובין הדברים המקריים שהם מקרה ממש כענין רבקה ויהונתן ויוסף. ויותר מבואר ממנו סיוע לדעתו בפ' הח' מן הפרקים השמונה אשר בפתיחת פי' אבות; והוא אמרו בו: אמנם הדבר המפורסם אצל בני אדם והנה ימצא בדברי החכמים ז"ל, והדבר כלו כמו שהוא במקומו; עד אמרו[39]: ועל זה הדרך יֵאָמר באדם כשיעמוד או ישב כי ברצון ד' עמד או ישב ר"ל כי הוא שם בטבעו בתחלה מציאות האנוש שישב ויעמוד בבחירתו לא שרצה ד' בעת קומו עכשיו שיקום או שלא יקום כמו שלא ירצה בעת נפילת זאת האבן שתפול או שלא תפול, עד סוף הענין. כל [79a] זה שנפילת האבן ושלא תפול ועמידת האנוש ושלא יעמוד או בואו בשום מקום או שלא יבא ושאר תנועותיו ופעולותיו הנבחריות כלם שוות בזה הענין אשר לא יהיה אחד מהם ברצון אישי מתחדש. ואין הפרש ביניהם אלא אם היה זה מצד שעור השכל ומי שישפיע עליו שכל יורהו על הפועל הראוי שיבחר והִנָזר ממה שיתכן שינָזר ממנו. והוא אשר שמר השם בו במציעות השכל ההוא כמו שמעשיו כלם באמצעיות; וכמו שבאר זה אדוננו בפ' השמירה וזה נמשל לדבר אבי ישע הנז' בפי"ח אשר ספר בשם אפלטון. והנראה כי הפילוסופים כלם מודים בזה שמירת השם באישי האדם ר"ל השמירה ההוה באמצעות השכל.
והנה זה הוא אשר נתישב אצלי ובדעתי מענין השמירה מפרקיה ומשאר הפרקים הקודמים אשר יאות לחברם אליהם עד שעמדתי באחרונה על דבר זה העיון הנפלא[40] אשר בפנ"א[41] מזה החלק הג'. ואמנם נבוכותי בו מבוכה גדולה לפי שנסתפקתי בכונת אדוננו האם רצה לומר במאמר ההוא כי השם יציל על דרך הנס והאות את[42] החכם ההוא המברר מחשבתו המשיג לאל ית' הנקשר והנדבק במה שהשיג כמו שהוא נראה מנפש הדבר ופשטו בלי ספק, ר"ל שיצילהו מכל מיני[43] הרעות שהיו סבותם ענינים טבעיים או בחיריים או מקריים על דרך זולתי טבעי הענינים. ויכריח בבחירות[44] ויחליפם וימנע ג"כ המקריות אשר רבן משותפות בין הטבע ובין הבחירה והרצון כמו שהודיענו בפ' המ"ח מהח' הב'; עד שינצל משטיפת הנהרות ומפח יקוש ומדבר הוות ומקטב ישוד צהרים ומרעה ומנגע ומפתן וכפיר ותנין. הנה על זה הדרך יהיו התנאים מבלי תכלית; שכמו שהתנה עם הים שיקרע לבני ישראל התנה[45] עם כל הנהרות שלא ישטפו כל משיג שלם בעת צרפו[46] ובררו[47] מחשבתו; וכמו שצוה האריות שלא יזיקו לדניאל צוה[48] השחלים והפתנים והכפירים שלא יזיקו לכל משיג[49] שלם[50]; או יהיה סותר לאין כל חדש תחת השמש ולעולם כמנהגו נוהג. א"כ לא ישאר לעולם מנהג וסותר לרב מה שנא' בענין איוב. א"כ היה לנו לומר ע"ז הדרך באיוב כי הוא אילו [79b] היה חכם לא חל עליו דבר ממה שחל וזה כמו שאמרנו[51] מה שלא נאמר עליו. ובדרך כלל כי הדבר הזה אם נאמר ע"ז הדרך רצוני לומר ענין הפלא והנס הוא דבר תוריי לא פילוסופי ואיך יותר בו ספק הפילוסופים אם אירע להם ספק בזה. והענינים האלה כלם נמנעים אצל הפילוסופים ר"ל השתנות טבע הענינים והבחירות והמקרים. אין די בזה הדבר אצל הפילוסופים ולא יתישב עוד בו תרוץ ביניהם ובין הדת.
ולבעלי הדת עוד יספיק להם פשט אותם הפסוקים וזולתם רבים אשר אין ספק בשרירותם המורים להם הנראה הוראה ברורה גלויה על זה הענין והיא כי השם יציל האנוש הטוב אעפ"י שלא היה באותה החכמה השלמה. ואפי' אם היה מאשר סכלו המופת ודרכי המופת בקיום השם וזולתו מאמתות הנמצאות רק שיאמין מציאות השם בדרך קבלה ויעשה מצות עשה כלם ויזהר ממצות לא תעשה כלם ויקים מצות והגית בקריאת התלמוד יומם ולילה הוא אצלם הראוי שיצילהו הבורא מכל רע. א"כ אין צורך להם אל זה העיון הנפלא וגם לא יקבלוהו כלם אבל ירחיקוהו בשני מקומות. האחד מהם כי אצלם כמו שאמרנו שהשם ישמור באותה שמירה ואפילו אל מי שלא הגיע אל השגת הבורא בדרכים אמתיים. והשני כי אצלם שהבורא יציל אותו האיש מכל רע ואפילו בעת מהעתים אשר לא יחשוב בהם בעתים אשר הוא ישן או מה שדומה להם מהעתים אשר הוא מתעסק בהם התעסקות הכרחי. ואם היה הדבר הזה כן אין הפילוסופים ולא אנשי הדת נאותים בזה הדבר אם נאמר על זאת הכונה כמו שהיא נראה אבל יהיה הדרך הג'.
ואני תמה אם היה כונת אדוננו בו זה הענין כי הוא הלך תמיד אחרי דרך שהע"ה באמרו אין כל חדש תחת השמש. ואם היתה דעת אדוננו ינשאהו האל בזה המאמר כי שכל האנוש ישיג בעת התבודדות מחשבתו עד שאפשר לו שישמר בו מכל הרעות המוצאות בכלל הדברים הטבעיים והמקריים והנבחרים וינצל מהם הנה שמו בזה הדרך דרך פילוסופי. והוא דרך רחוק להיותו ולחשוב בו כ"ש שיאות למציאות ר"ל איך יהיה משיג עד ענין שיהיה אפשר לו להשמר מכל רע. ואם יהיה [80a] אפשר לו עכ"פ מרוב הרעות ע"ד שיעזרו פעולותיו כמו שאמר שומר נפשו ירחק מהם וכמו שאמר אדוננו עצמו ודעתו בשמירה[52]: והמין אשר נסמך לו השפע ההוא עד שהיה בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא לבעל שכל הוא אשר חוברה בו השמירה ושוערו פעולותיו כלם ע"ד השכר הטוב והגמול הרע. זהו אצלי אשר יצטרך להאמין ר"ל שינצל בשכלו מצד שיעור הפעלים. אבל שינצל מכל מיני הרעות עד מהשני מינים הראשונים מהג' מינים הנז' בפי"ב מזה החלק הוא אצלי רחוק וקרוב לנמנע מהיות דעת פילוסופי. ואין בכל פרקי זה הספר דבר שיורה על זה הענין ולא ראיתי בכל מה שלמדתי מספרי הפילוסופים דבר מזה. ויהיה עם זה סותר למה שהוא דומה לדבר פילוסופי אמתי והוא מה שנאמר על השטן כי הוא שֵם שלטון על כל הדברים אשר בארץ, שעל זה הדרך יהיה בן האלקים ר"ל שכל אותו השלם מנצחו עד שלא יוכל השטן לגעת בגופו כלום אשר הוא ארצי.
ועם כל זה לא הותר בו הספק אשר נפל לפילוסופים. כי הנה אותו השלם יהיה עד קרוב מחצי ימיו מוכן לתלאות כמו שאר האדם. כי אם נסביר פני המחשב לחשוב כי יגיע לאנוש מן ההשגה ענין יהיה בו מתעסק בצרכי גופו ושכלו כלו כונה לבורא ית' הנה אין הסברא בעתות תנומתו כי מן המובן[53] בנפשו שאין ליָשֵן[54] שכל בפועל; וכבר באר זה ארסטו בתחלת המאמר הב' מס' הנפש[55]. ועוד אומַר הרעות אשר ינצל מהם מדרך שעור פעולתו בשכלו אשר שפע עליו הם רעות המין הג' משלשת מיני הרעות אשר ינצל מהם בעצם. אבל הרעות אשר אין להם דבקות בפעלי האדם שערם או לא שערם כמו הפסד באויר והוא הדֶבר או גבורת המים והוא שטיפת נהרות כ"ש הרעות הנהיות בבחירה והם המלחמה וכל הדומים להם מכל מה שהוא משני מינים הראשונים במה תהיה הצלתו מהם. אלא אם היה זה על דרך פלא ונס; א"כ הנה שבנו עוד אל הדרך הראשון. ועוד אותו השלם בעתות התבודדות מחשבתו האם ינצל שלא יקרהו רעב וצמא ובדרך כלל צורך הַבְרות הגוף כשעור מה שנתמוסס[56] ממנו או אבד בזמן מועט. [80b] והאם ינצל מצרכי ההִפָנות כשירד שֵמֶר המזון ר"ל הוצאת אותו שֵמר או ימות בכאבים קשים בזמן קצר.
הנה כמו שא"א לו להנצל מאלו הדברים הטבעיים הארציים כך יתחייב שלא יתכן לו להנצל מכל מה שהוא מזה המין מהרעות אשר לשטן שלטון עליהם והם כל דבר אשר א"א להצילו מהם אעפ"י שישער בשכלו פעולותיו. ובדרך כלל כמו שא"א לו להנצל ממות ר"ל מנטילת נשמה והוא מפֹעַל השטן כך א"א לו להנצל מכל מה שהוא מזה המין מפעולות השטן. לפי שכבר השליטו השם בכל הדברים שבארץ באמרו הנו בידיך; לא יצא מתחת ידו אלא מה שאינו בארץ והוא הדבר הנשאר מהאנוש אחר המות כאמרו אך את נפשו שמור. וכבר זכר אדוננו[57] בשתוף שם נפש ושם לדברים אשר בארץ כלם בִין אחד בהיותם תחת יד השטן. וכאשר ימותו החסידים בעטיו של נחש ופשט התורה יעיד על זה אמר בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר בזעת אפך וכ' גזר עליו היגיעה בחייו כאשר יגזר עליו המות. וספר אליהוא ענינים רבים טבעיים כמו הקולות והברקים והמטר ונשיבת הרוחות וכזה מה שזכר מעניני ב"ח כמו חול המדבר ונפילת מלחמה כמו שהעיד לנו אדוננו בפכ"ג.[58] וכן היות הנבואה אשר באה לאיוב עשתה כמו זה עוד; הלא כל זה הערה על זה הענין אשר אמרנו.
ומה שאמרו אדוננו יר"ה בפ"י מזה החלק[59] מהיות הרעות כלם העדרים אשר מהם מות האדם וחליו ומהמצאת השם חומר[60] דבוק להעדר המחייב למות והרעות כלם, הלא המה ג"כ הערה על זה הענין. והפ' הי"ח ג"כ בענינו כמו זה. ואמרו עוד בפי"ב[61]: ואשר ירצה להיות בשר ועצם ולא ינוגע ולא ישיגהו כלום ממאורעות החומר אולם ירצה לחבר שני הפכים והוא לא ירגיש. ומה שזכר ממאמר גלינוס[62] שלא יבטיח אדם את נפשו לריק והבל כי אפשר שיהיה מדם נדה ושכבת זרע חי שלא ימות או שלא יחלה ויכאב. ואותם ההערות והרמזים כלם הלא הם בשביל זה הענין או בשביל זה השלם אלא הוא בעל בשר ודם ומורכב מדם נדות וטפת זרע; והאם אין חומר דבק לאפיסה. הן עכ"פ א"א מלשוב אל הנס ר"ל הדרך הראשון בהצלת אותו השלם מכל מה [81a] שהוא משני[63] המינים הראשונים משלשת מיני הרעות. וכבר באר אדוננו בשעור המין הב' כי אין לעמָל בו תחבולה, ורעות המין הא' ק"ו בזה ר"ל שלא תהיה בו תחבולה.
או נאמר כי כונת אדוננו היתה בזה הענין הנפלא כי בעוד שיברר ויבודד אותו החכם מחשבתו לא יחוש לשום רע שישיגהו יהיה מות או יסורין. אמנם המות הוא טוב גדול לו אם ימות והוא באותה הנשיקה ר"ל תענוג ההשגה. כי זה מות הנשיקה והיסורין ג"כ לא יחוש עליהם השלם אך ישמח בהם ויוסיף אהבה בשם כמו שאז"ל ושמחים ביסורין. ואם נאמר על זאת הכונה יהיה רחוק מאד להסכים לנפש הדבר ולאותם הפסוקים אשר סמך בהם ונקשר בהם מן כי תעבור במים ושיר של פגעים כלו וכ"ש מה שקדם לפניו מעניני השמירה באבות ע"ה ובעת עבודת הארץ ורעות הצאן. ועם היותו אצלי זה יותר קרוב אל המושכל ונאות אל כל מה שקדם לא ימצא בו אז תוספת על מה שנא' בפרקים המקדימים לא תוספת הערה ולא תוספת הסתרה. והנראה מדברי אדוננו ינשאהו האל כי השלים תועלת ופליאה גדולה או בהערה על שום אמת או בהסתרת שום ענין כפי כונת המאמר. ולא נתישב לי ולא הגיע לדעתי אחד משניהם לקוצר הבנתי. אבל הגיעה לי המבוכה הרבה הגדולה אשר כבר גליתי אותה והיא שובי כמסופק במה שהגיע אצלי בענין השמירה בפרקיו המוקדמים כמתאמת בעזרת אדוננו ירום הודו עלינו ישלם ד' שכרו הטוב על כל הטובה אשר יעשה.
ואולי יתמה עלי אדוננו יפרוש השם עליו סתרו[64] ויאמר זה הענין הוא ראש עניני הספר ימָצֵא במאמרים אשר נאמרה בו סתירה. או אומֵר כמשיב לישיבה העליונה: לא, אבל רוב הענינים אשר מזה הסוג ר"ל דבר השמירה ימָצאו בה אמרים נסתרים בגלל הצורך המכריח לזה והוא הסבה השביעית מז' סבות הסתירה בפתיחת הספר[65] למציאות הסתירה וההפוך בספר מהספרים. וכבר זכר אדוננו שם[66] כי הסתירה הנמצאת בזה הספר היא כפי הסבה הה' והז'. וענין השמירה אשר ראוי במציאות זה המין מן הסתירה בו מזולתו מן הענינים למען היותה מגדולי סתרי תורה. אך המאמרים המסתתרים הנאמרים בזולתו מן הענינים [81b] ובשמירה עוד בפרקיו המקדימים לפי שגם המאמרים יסתור קצתם לקצתם כשיעוינו כמו שיתכן; אך כלם בענין שיוכל המעיין בהם להכיר מה שיתחייב שיוכר ויתקיים מהם. והם אשר נאמרו על האמת ואשר מהם נאמרו לצורך ההסתר פן יתישב גלוי הבאור במה שלא יתכן לבאר בו. וזה בעזר התקון הגדול אשר תקנו הנבון לחש והמלוי המעולה אשר מלאו. אבל העיון הנפלא אשר בפנ"א לא ראיתיו נאות באחד משני המינים; לא היותו מן המאמרים שיקימו דעות בשום פנים כפי מה שיובן ממנו ולא אראנו עוד ראוי להסתר. ואם אסַפֵק[67] הדין בו שהוא מזה הדרך האחרון אולי רצה אדוננו בו שיאחז דרכי הפסוקים אשר נשען עליהם וזה עד שתבא לנו תשובתו הנכבדת בהודיעני כונתו בו[68].
ואמרי בו כי הוא אינו ראוי להֶסתר ולהַעלֵם לפי שהוא כמו שאמרתי לא יאותו בו בעלי הדת שבדורנו זה; אבל לסכלם באמתות כלם יאמינו יותר מזאת השמירה ובזולת האיש המסופר כמו שאמרתי למעלה. וזה לפי שהם מאמינים המציאות כלה בגלל גוף האדם הנבזה רמה ותולעה והשמירה כלה עליו. ואם אני בוש על החדשים הם יגלגלו עלי את הישנים, זה עם היות ענין השמירה משלים חק שני הענינים ר"ל מן ההערות והסתרים. ואמנם זאת התוספת החדשה א"א מבלי תועלת חדשה; ולפתיות רעיוני כמו שאמרתי לא הגיעה לי ממנה תועלת אבל עוררה עלי אלה הספקות.
ומחסד אדוננו שיתירם ויקל מעלי הצער הגדול הזה ויורה מבוכתי בזה כי עיקרה של תורה היא וללמוד אני צריך ומשתוקק. יצוה אדוננו בחסדו לשלוח תשובתה עם תשובות השאלות המתקדמות במהירות זמן שיזדמן לישיבה הקדושה כי אליו אני נושא את נפשי. וישא ד' פניו אל אדוננו וישם לו שלום.
וכתב הצעיר באדר שני א'תקי"ו לשטרות.
יבא נא דבר אדוני ויורנו באיזה מלות עבריות תרגם מלות: אתר ואתאתר ומותר ויתאתר עד הספר הד' מספרי ארסטו בטבעים ר"ל כתאב אלאתאר אלעלויה[69] היאך אעתיק אלו השמות. כי אני לא ראיתי בלשוננו מלות נאותים לענין אלו המלות ולא מה שהוא קרוב מהם. עד שאמרתי בלבי [82a] שאתרגם מלת אלאתאר אלעלויה אותות השמים או אותות עליונות לפי שאמר הפסוק בכמות אלו הדברים ומאותות השמים אל תחתו, ואולי רצה בו גזרת הככבים. אבל המלות האחרות הוצרכתי שאתרגם אתר פעולה ומותר פועל ומתאתר מתפעל כמו נפעל בשוה; לא ידעתי במה זה אפריש ביניהם ממלות הלשון. וידעתי כי יש לאלקים פתרונים; יספר לי אדוננו פתרון המלות האלה כי כן ידו פתוחה לכל שואל. יפתח ד' לו אוצרות ברכות ושלומים יבלה ימותיו בטוב ושנותיו בנעימים. אמן.
ג[עריכה]
דברי רבי משה אבן תבון על אגרת אביו[70]
[82a] אלה דברי הר' משה בן ה"ר שמואל בן תבון על אגרת אביו.
ראיתי השאלה הזאת והתבוננתי בה ואשמע א' קדוש מדבר כי זה הענין הנפלא הוסיף לי מבוכה גדולה ולא הותר לי שום ספק אבל העיר עלי ספקות; וזה כי אני הייתי אצל עצמי כאלו עמדתי על כונת אדוננו ועל רמיזתו בשמירה מן הפרקים הקדומים ועכשיו יראה לי כי זה הדבר הנז' סותר לכל היוצא מכח דבריו באותם הפרקים.
ואני בנו תלמידו תמהתי תמה גדול מה הביא אבא מארי מ"כ לשאול עליה. כי כבר באר הרב בתחלת הפרק ההוא[71] כי אינו כולל תוספת ענין על מה שכללו אותו פרקי המאמר ואינו רק כדמות חתימה. עם באור עבודת משיג האמתות המיוחדות בשם ית' אמר השגחתו איזה דבר הוא והישירו להגיע אל העבודה ההיא אשר היא התכלית האנושית והודיעו איך תהיה ההשגחה בעולם הזה עד שיעתק אל צרור החיים. ראה אמרו שאינו כלל תוספת ענין וראה אמרו שאינו רק כדמות חתימה. וראה אמרו על באור עבודתו משיג האמתות, לא אמר תכלית החכם בהשתדלותו בחכמה; וראה אמרו איך תהיה ההשגחה בו בעוה"ז. וכבר באר הרב בפי"ז ובפי"ח[72] כי ההשגחה נמשכת אחר השכל ושיתרון [82b] ההשגחה באישי האדם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה. ואמר[73]: ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע האלהי וכ'. ואמר[74]: ואשר הביאני לזאת האמונה הוא שאני לא מצאתי כלל בדברי ספר נביא שיש לשֵם ההשגחה באיש מאישי בעלי חיים כי אם בבני אדם לבד וכו'. ואמר[75]: אבל אאמין שההשגחה נמשכת אחר השכל ומדובקת בו מפני שההשגחה אמנם תהיה ממשכיל ואשר הוא שכל שלם שלמות אין שלמות אחריו; א"כ כל מי שנדבק בו דבר מן השפע ההוא כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו מן ההשגחה.
וכ"כ אבא מארי מ"כ בפי"ו ממאמר יקוו המים[76] כי יש הבדל בין יכולת השטן להשטין במקנה הצדיק ובבניו ובין יכלתו לגעת בגופו ושאין לשטן יכולת בנפש הצדיק. כי כמו שגודל ההשגחה היא כפי גודל שלמות שכל האיש ודבקותו בשם כן מעוט השגחת השם ממנו ויכולת השטן להשטין בו הוא יותר במה שהוא יותר רחוק מנפש הצדיק ומחשבתו. כי באמת לחכמים כפי שעור חכמתם ושכלם הוא שעור השגחת השם בהם. והיותם נצולים מפגעי הזמן ומקורותיו כאשר יהיה לבבם ושכלם יותר לשמרו בכל אשר נִתַן לשכל להשמר ממנו שהוא המלאך המליץ הנמצא באדם אחד מני אלף שהוא כאמרו אדם א' מאלף מצאתי וכו'[77]. ואמנם השגחת השם בעובדיו וחסידיו בהשפיעו עליהם החכמה האלהית והנבואית אחר השיגם האמתות היא השגחה יותר גדולה כי לפי מה שהגיע מדעתם[78] הנמשכת אחר הידיעה השלמה עד שהם דבקים בו תמיד ינצלו מכל המקרים והפגעים. כי תמיד הם דבקים בשם ועין ד' בהם ולא יקרם עון ופשע.
וכבר אמר החכם הר' אברהם ן' עזרא ז"ל[79] כי כאשר ידע החלק את הכל ידבק בכל ויחדש בכל האותות והמופתים. כי בהיות לב האדם עם השם מי שהגיע אל המעלה ההיא יגלו אליו חרושי הזמן וכל מקריו ויברח מהם ויעמד כנגדם בתפלה ובעבודה ובמשפט אלהי הארץ ובשנוי השם ושנוי מקום ויצא מאצטגנינותו ויבַטל המזל. אבל זאת ההשגחה אינה מצד השתדלות האדם ומצד החכמה האנושית אבל מצד העבודה והאהבה [83a] והדבקות הנמשכים אחר הידיעה והחכמה האלהית הנמשכת אחרי הידיעה האנושית כאמרם אין נבואה שורה אלא על חכם וכ'. ואחר המצאו בטבע ראוי לשלמות ההיא וההצלחה ההיא ואם עוזר לו מאד הכינו עצמו אליהם בהסירו מלבו כל טרדות הזמן ועסקיו והיות כל מחשבותיו בשם כי אז ישפיע השם עליו השפע ההוא. וכשלא יפָרד שכל החסיד הזה מהשם לא יעלים[80] ממנו שום דבר ממה שאפשר שיקרה לו או לאוהביו ולא יכסה מהם את אשר הוא עושה בו או בביתו או בעצמו בכל אשר יהיה לב הצדיק ורעיוניו בו.
ואפשר כי רוב מה שדבר עד כאן בהשגחה דבר לפי מה שיאמינו חכמי המחקר וזולתם בה מצד השכל והחכמה האנושית ואשר היא הכרחית בכל חכם לב. ובפרק זה דבר בהשגחה אשר בצדיק החכם עם אהבתו ודבקותו בשם ואמונתו הטובה וחֲכָמה האלקית. וכבר אמר ן' רשד במאזני העיונים[81] לצדק המחשבות כי יש באנשים בריאה בתכלית השלמות קרובה מבריאת המלאכים ותהיה זאת הבריאה בלתי צריכה אל השו"ת[82] וההקשים השכליים כמו שלא יצטרכו המלאכים אבל יספיק להם רמז ומעט פי'. ואמר אפלטון[83] אנחנו לאים להבין מה שהביאוהו התורות ר"ל בחכמה הנבואית. ושם הרב הפ'[84] הזה בסוף ספרו אחר כל דברי המחקר לפי ההשגחה הנבואית שהיא החכמה העליונה; כמו שבא פסוק סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם — שהיא ענין מושג בחכמה האלהות[85] לאוהבי השם ולעבדיו — אחר כל דברי ספר קוהלת שנאמרו לפי דברי חכמי המחקר שהמה חכמים בחכמה אנושית.
ואחר הקדימי זה אזכור ראשי דברי אבא מארי אמר: דעת ארסטו המבואר והידוע בפי"ח והוא הדעת השני בשמירה מובן מדברי אדוננו והדעת החמישי והוא דעת תורתנו מובן ג"כ מדבריו וסברת אדוננו בו כמו כן היה אצלי כמובן: ומה שכתב פי"ח וכן פ"כ מובן או כמובן ובפכ"ב ענין איוב וכ'. ואמר בסוף: מי יתן ידעתי אם ימלט אשר יברר מחשבתו וישיג הבורא בדרכים האמתיים מיד השטן הזה מן הדברים אשר נתן לו רשות בהם. הלא יודע כבר כי לא ימלט מנטילת נשמה בעבור היותו מורכב מן ההפכים ודבוק ושתוף מן האפסים. והוא הדין בשאר הדברים אשר [83b] הסבה בהשטין בהם השטן הוא מזה המין אלא אם יהיה זה על דרך אות. ואני כמרחיק שתהיה כונת אדוננו בזה העיון[86] הנפלא זה הענין ר"ל שיציל הבורא כל שלם על דרך אות מן הדברים הטבעיים שיש לאדם בחירה בהם ורשות ומן הדברים הבאים במקרה תמיד כל זמן שיברר מחשבתו אליו. עד כאן דברי אבא מארי ז"ל.
ואני איני כמשיב על דבריו אבל אני תמה מה הביאו לכל זה. כי כל הדברים אשר דבר הרב בספרו בענין ההשגחה בשמו או בשם זולתו זולת מועט הוא בהשגחה אשר באדם מצד השכל האנושי והחכמה האנושית אשר היא השגחה הכרחית בכל חכם לב. ואולם בפרק הזה חלק מדרגות האנשים בהשגחה ונשא עליהם משל והורה הדרך להישיר עליהם ואמר בסוף[87] ויש מהם מי שהגיע מרוב השגתו ופנותו מחשבתו מכל דבר זולתי השם ית' עד שאמר בו ויהי שם עם ד'. והמין הזה מן הנבואה לא יאמינו בו הפילוסופים והוא שיהיה שום נביא משיג כל זמן שישים לבו על דבר מה יהיה ומה יקרה ובמה יעמד כנגדו. ויסיר הרע הראוי והמוכן להגיע או אשר הגיע אם בתפלה או במעשה וישמע אליו ויחדש האותות כבקיעת ים סוף והעשרה נסים וכהמתיק מי מרה וכהוציאו מים מן הסלע. ואמר[88] עמדו ואשמעה כי כל זה אינו מצד השכל האנושי והחכמה האנושית אבל מצד השכל הנשפע בחכמה האלהית והנבואית לאוהבי השם וליודעי שמו; והדבקים בו בכל עת שידבק בשם ינצל מכל המקרים ויברח מהם ויעמוד כנגדם. וכן נמלטו האבות והנביאים והחסידים ממקרים רבים.
וכן אמר הרב בפי"ח[89]: ולא תהיה א"כ ההשגחה האלהית בבני אדם כלם בשוה אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה; ולפי זה העיון יתחייב בהכרח שתהיה השגחתו בנביאים עצומה מאד ולפי מדרגתם בנבואה תהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם אחר שהשעור ההוא משפע השכל האלקי הוא אשר דבר בפי הנביאים.
- ↑ הועתקה מכתב יד הנמצא כיום בספריות הבודליאנה, אוקספורד, אנגליה Ms. Poc. 280b, בידי צבי דיזנדריק ז"ל (תר"נ-ת"ש) ופורסמה (עם כל מה שבא בהמשך) על ידו:
Zwi Diesendruck, Samuel and Moses ibn Tibbon on Maimonides' Theory of Providence, HUCA XI (1936), pp. 341-365 (זמין לעיון באתר JSTOR)
כאן מוצג פיענוח גוף הטקסט לתועלת הרבים, והרוצה לעיין במאמר המלא יקחנו ממקורו. - ↑ מכת"י MS Oxford 2218 (Poc. 280B), t. (76b-82a).
- ↑ מורה נבוכים (דפ' וילנה) ח"ג דף ס"ו ע"ב: והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד יסורו בו ספקות (חריזי: יפרק כל הספקות) ויתגלו בו סודות אלהיות והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה <חריזי: בפרקי שמירת הבורא לברואים) כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו תמיד וכ'.
- ↑ מו"נ ח"ג ד' ס"ז ע"א: יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם מן הנביאים או מן החסידים השלמים לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא (חריזי: אלא בשעת התרשלותו).
- ↑ מו"נ שם: כבר סר הספק הגדול אשר הביאו הפילוסופים לשלול השגחת השם מכל איש ואיש מבני אדם.
- ↑ מו"נ שם: ועם הפנות (חריזי: בהיות זכה) מחשבת האדם והשיגו הש"י בדרכים האמתיים ושמחתו (חריזי: ויתענג) במה שהשיג אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות כי הוא עם השם והשם עמו.
- ↑ מונ"ג ס"ז ע"ב: אבל מי שאלהיו בקרבו לא יגע בו רע כל עיקר אמר הש"י אל תירא כי אתך אני וכ' (ישע' מ"א, י') ואמר כי תעבור במים אתך אני ונהרות לא ישטפוך (שם מ"ג, ב') כי כל מי שהביא עצמו עד ששפע עליו השכל ההוא תדבק בו ההשגחה וימנעו ממנו הרעות כלם, אמר ה' לי לא אירא וכ' (תהל' קי"ח, ו') ואמר הסכן נא עמו ושלם (איוב כ"ב, כ"א) ואמר פנה אליו ותשלם מכל רע. התבונן בשיר של פגעים תראה שהוא מספר ההשגחה ההיא הגדולה.
- ↑ מונ"ג כ"ו ע"א: והבן דעתי עד סופו והעלהו בידך שאני לא אאמין וכ'.
- ↑ שם ע"ב: זהו הדעת הנאות אצלי למושכל ולכתובי התורה.
- ↑ כת"י: דעתו.
- ↑ מונ"ג ל"ג ע"א: וכבר זכרו הפילוסופים גם כן זה הענין אמר אבונצ'ר (חריזי: אבי ישע) וכ'.
- ↑ כת"י: ובפנ"ב.
- ↑ מונ"ג ל"ג ע"א: ושנתן לו שלטון על אלו הדברים הארציים כולם ונבדל בינו ובין הנפש כלומר שלא נתן לו רשות עליה והוא אמרו אך את נפשו שמור וכבר בארתי לך שתוף שם נפש בלשונו ושהוא נופל על הדבר הנשאר מן האדם אחר המות.
- ↑ כת"י: היא.
- ↑ מונ"ג ל"ג ע"א.
- ↑ פלקירא: בדברים. משה אבן-תבון: בדרכים.
- ↑ חסר בפלק[ירא].
- ↑ פלק[ירא]: ומן.
- ↑ פלק[ירא]: משה א"ת: מנטילה.
- ↑ פלק[ירא]: מהפכים.
- ↑ פלק[ירא]: באפסים; משה א"ת: ושתוף מן האפסים.
- ↑ מא"ת: בהשטין בהם.
- ↑ מא"ת: חסר "ומן הדברים".
- ↑ כן מא"ת; כת"י: להם.
- ↑ מונ"ג ל"ד ע"א.
- ↑ בכת"י נוסף "הזה". מונ"ג ל"ד ע"ב: אלא שהוא אמר כל מה שאמר כל עוד שלא היה לו חכמה... אבל כשידע השם ידיעה אמתית וכ'.
- ↑ כת"י: שישתנה.
- ↑ בכת"י נוסף "שבא".
- ↑ מונ"ג ל"ב ע"ב; ל"ד ע"ב.
- ↑ מונ"ג ל"ד ע"ב.
- ↑ מונ"ג ל"ו ע"א: וכשידע האדם זה יקל עליו כל מקרה (חריזי: תלאה) ולא יוסיפו לו המקרים ספקות (חריזי: תלונה) על השם ואם ידע או לא ידע ואם ישגיח או יעזוב (חריזי: אם הוא שומר או מתרשל) אבל יוסיף עליו אהבה כמו שאמר בסוף זאת הנבואה על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר וכ'.
- ↑ כת"י: שאם.
- ↑ כת"י: שהיא.
- ↑ כת"י: שהם.
- ↑ כת"י: אז.
- ↑ כת"י: באותן.
- ↑ מונ"ג כ"ה ע"ב: אמנם אם טבעה הספינה ומה שבתוכה כמו שזכר ונפל הגג על מי שבבית אם היה במקרה הגמור לא היה ביאת האנשים בספינה ושבת האחרים בבית במקרה לפי דעתנו אבל ברצון (חריזי: בחפץ) אלהי.
- ↑ מונ"ב צ"ו ע"ב וכ'.
- ↑ ש"פ פ"ח בנדפס: ועל זה הצד יאמר באדם כשיקום וישב שברצון הש"י קם וישב ר"ל שהושם בטבעו בתחלת בריאתו שיקום וישב בבחירתו לא שהוא רוצה עתה בעת קומו שיקום או שלא יקום כמו שלא רוצה עתה בנפילת האבן הזאת שתפול או לא תפול.
- ↑ פלק[ירה] ע' 145: על הדבר בעיון הזה הנפלא.
- ↑ כת"י: בפנ"ח.
- ↑ פלק[ירא]: דעת.
- ↑ פלק[ירא]: מסיני; חסר "מכל".
- ↑ פלק[ירא]: הכרחיות.
- ↑ פלק[ירא]: כן התנה.
- ↑ פלק[ירא]: צרכו.
- ↑ פלק[ירא]: לצרכי.
- ↑ פלק[ירא]: יצוה.
- ↑ כת"י: מזיק.
- ↑ פלק[ירא]: שלם משיג.
- ↑ פלק[ירא]: חסר "כמו שאמרנו".
- ↑ מונ"ג כ"ה ע"ב: והמין אשר נדבק (חריזי: ידבק) בו השפע ההוא השכלי עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלהית ושערה כל פעולותיו על צד הגמול והעונש (חריזי: על צד גמול ועונש).
- ↑ כת"י: המוכן.
- ↑ כת"י: לישון.
- ↑ De an. II, 412a 25f.
- ↑ כת"י: שנתמססה.
- ↑ מונ"ג ל"ג ע"א.
- ↑ מונ"ג ל"ה ע"ב.
- ↑ מונ"ג י"ד ע"ב.
- ↑ כת"י: אמר.
- ↑ מונ"ג ט"ו ע"א: ומי שירצה שיהיה בעל בשר ועצמות ולא יקבל מעשה ולא ישיגהו דבר ממשיגי החומר (וכן גם חריזי) אמנם ירצה לקבץ בין שני ההפכים (חריזי: להחביר שני ההפכים) והוא לא ישער (חריזי: מרגיש) בזה.
- ↑ מונ"ג שם: לא תיחל נפשך בשקר שיהיה אפשר להיות מדם הנדות ושכבת הזרע בעל חיים שלא ימות ולא יכאב.
- ↑ כת"י: משלשת
- ↑ כת"י: ויפרוש השם עלי וסתרו
- ↑ מונ"א י' ע"ב
- ↑ מונ"א י"א ע"ב
- ↑ צ"ל אפסוק?
- ↑ לענין השוה מאמר יקוו המים לשמואל אבן־תבון ע' 95: וזה אפשר עם היות ההשגחה ההיא המופתית ליחידים ויצטרך לתנאים אשר התנה בהם הרב מורה צדק ז"ל בפ' נ"א מן החלק השלישי. ואעפ"י שלא הגעתי לכוונתו בפי' ההוא - האלהים, אם לא אמרו לתוספות הסתר ולצורך המוני.
- ↑ הוא הספר Meteorologica. עי' שטיינשניידר Cat. Bodl. ע' 2484 וכ'; Hebr. Uebers. ע' 132 וע' 133 הע' 196.
- ↑ מכת"י MS Oxford 2218 (Poc. 280B), t. (82a-83b).
- ↑ מונ"ג (דפוס וילנא) פ' נ"א, ד' ס"ד ע"א.
- ↑ מונ"ג, כ"ו ע"ב.
- ↑ מונ"ג פ' י"ז, כ"ה ע"ב.
- ↑ מונ"ג, שם.
- ↑ מונ"ג, כ"ו ע"א
- ↑ מאמר יקוו המים, פרסבורג 1837, ע' 111.
- ↑ כת"י: ושוה.
- ↑ כת"י: מארבעתם.
- ↑ ר' פי' לשמות ל"ג, כ"א ולבמדבר כ"ב, כ"ח (ויפתח).
- ↑ כן בהגהה בשולי כתה"י. בכת"י: יֵעָלם.
- ↑ פרק י"א, הובא לדפוס ע"י דוקס "אוצר נחמד" ח"ב, ע' 197. ע"ע שטיינשניידר Hebr. Uebers. ע' 340 וכ'.
- ↑ כת"י: השי"ת.
- ↑ עי' הקטע ב"אוצר נחמד", שם.
- ↑ כת"י: בפ'
- ↑ נדצ"ל: האלהית.
- ↑ כת"י: הענין.
- ↑ מונ"ג פ' נ"א, ד' ס"ד ע"ב.
- ↑ כת"י: ואמרו.
- ↑ מונ"ג, כ"ו ע"ב.